אור ברסלב
תורת חסד סימן נו

תורת חסד· רבי שניאור זלמן פרדקין

סימן נו

סימן נה

והנה הנו"ב בסוף ספרו במ"ק הביא קושיא בשם חתנו ע"ד הריב"א דס"ל דאע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אם עבר אינו לוקה שהלאו נדחה כו'. דהא כיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ממילא אם עבר ועשה העשה הוי מצוה הבאה בעבירה ולא קיים המצוה כלל וא"כ ממילא לא ידחה אף הל"ת מפני העשה מאחר שלא הועיל בעשייתו מחמת מהב"ע והוי כאילו אין כאן שום קיום עשה כלל. עכ"ד קושייתו. ולכאורה י"ל דהא הריב"א קאי לענין חרישה ביו"ט לצורך כיסוי. ובזה לא שייך לפסול המצוה מחמת העבירה כלל. חדא די"ל דס"ל כדעת המרדכי בפ"ג דסוכה דבאיסור יו"ט דיומא קגרים ואין זה איסור גופו בכה"ג לא מיפסיל משום מהב"ע. ע"ש. ועוד שהרי ידוע דברי הירושלמי בפי"ג דשבת הי"ג דמחלק התם לענין מהב"ע תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה. ובפירוש סברא זו דהירושלמי י"ל כמה אופנים אך העיקר בזה (כמו שביררתי באריכות בפי' הך ירושלמי ומבואר במ"א). דסברתו היא דמהב"ע לא שייך רק כשהעבירה הוא על גוף החפץ וכמו לולב הגזול וכדומה שגוף החפץ הוא העבירה. משא"כ כשהעבירה הוא רק על הפעולה שעושה ואינו שייך בגוף החפץ וכמו קורע בשבת דמעשה הקריעה היא העבירה. וכן מבואר בב"י ביו"ד סימן ש"מ שהבין כן בפירוש הירושלמי. ומעתה ה"נ בחורש ביו"ט לצורך כיסוי דהעבירה היא רק בפעולת החרישה שעושה ואין שייך לפסול משום זה את המצוה דכיסוי דאין העבירה בגוף החפץ. ועוד י"ל כאן ע"פ סברת התוספות בסוכה (דף ל' ע"א ד"ה הא) דכל שכלתה העבירה קודם התחלת מעשה המצוה לא שייך לפסול משום מהב"ע. ומש"ה בקרבן הגזול למ"ד ייאוש כדי קנה וקנהו קודם שהקדישו תו לא חשיב מהב"ע. ע"ש. ולפ"ז ה"נ בחרישה לצורך כיסוי דאחר שחרש כבר כלתה ונגמרה העבירה קודם שהתחיל עשיית המצוה. ואח"כ כשמכסה בו הדם אחר שכלתה העבירה אינו פוסל משום מהב"ע. מכל הלין טעמי לק"מ קושיית הנו"ב על הריב"א הנ"ל. דכאן שפיר מקיים המ"ע דכיסוי ולא נפסל משום מהב"ע. ועפ"ז היה מקום ליישב דברי הריב"א מכמה דוכתי שהקשו עליו דמוכח דהיכא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר ועשה לוקין עליו. די"ל דהיכא דשייך לפסול את המצוה שעשה משום מהב"ע התם מודה הריב"א שלוקין עליו מאחר שלא קיים המ"ע כלל דפסול משום מהב"ע והוי כמו שאין כאן קיום שום עשה כלל. וממילא הל"ת נמי לא נדחה ולוקין עליו וכסברת הנו"ב בקושייתו הנ"ל. אך במ"ש לעיל הקושיא מהא דתניא בביצה השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. התם נמי לא שייך מהב"ע כיון דאיסור יו"ט הוא איסורא דיומא קגרים ואינו פוסל משום מהב"ע. (אלא די"ל בזה דהריב"א לא ס"ל כהמרדכי הנ"ל אלא דאף באיסורא דיומא קגרים נמי שייך מהב"ע רק כאידך סברא שכתבתי לעיל דבחרישה לצורך כיסוי כבר כלתה העבירה קודם שהתחיל המצוה ובכה"ג לא שייך מהב"ע. משא"כ בשוחט עולת נדבה ביום טוב דנעשתה העבירה בעת עשיית המצוה הוי מהב"ע ולא קיים העשה ומש"ה לוקה). וגם במה שביארנו בקושיית השעה"מ מגמרא דב"מ (ד"ל סע"א ודל"ב ע"א) התם נמי ליכא לשנויי דמש"ה לוקה התם מחמת שלא קיים העשה בזה דהוי מהב"ע. דז"א. דמלבד דלפמ"ש הנ"י בשם הרנב"ר דבכהן שמיטמא להשיב אבדה שאמרו דבכה"ג עשה דוחה ל"ת אף דבעידנא דמיעקר ללאו לא מקיים העשה היינו רק משום שהתחיל להתעסק במצוה ובכה"ג שפיר עשה דוחה ל"ת. לפ"ז מ"מ הא עיקר המצוה שמקיים אח"כ כשמשיב לחבירו את אבדתו א"כ אז הרי כבר כלתה העבירה ול"ש בכה"ג מהב"ע. ואף אם נימא דהריב"א לא ס"ל לחלק כסברא זו דהתוס' בסוכה. אלא דס"ל דאף שכלתה העבירה קודם שהתחיל לעשות המצוה ג"כ פוסל משום מהב"ע (רק דהריב"א מחלק לענין מהב"ע כא' מהחילוקים האחרים שכתבתי לעיל). מ"מ בלא"ה נראה דלא שייך התם מהב"ע כלל. דלא מצינו בשום מקום פסול מהב"ע רק במצוה שבין אדם למקום כמו נטילת לולב או קרבן וכיוצא דכשהמצוה נעשית בעבירה לא ירצה לפני ה' כיון שמעשה העבירה שנאוי לפני המקום ונמצא שעשה מצות ה' ע"י מה שעובר על מצותו וממילא לא עשה שום מצוה כלל וע"כ צריך ליטול לולב אחר של היתר וכדומה. אבל במצות שבין אדם לחבירו. שעיקר המצוה היא לטובת חבירו וכמו בהשבת אבדה שקיום המצוה היא מה שמשיב לחבירו את אבידתו. בזה לא שייך לומר שלא יי"ח מצוה זו מחמת שטימא עצמו בביה"ק ועשה עבירה. דהרי מ"מ השיב האבדה לבעליה יהיה באיזה אופן שיהיה מאחר שכל המצוה לטובת חבירו וזה גדר המצוה והרי עלה בידו קיום מצוה זו. ואף שהוא עונו ישא על העבירה שעשה מ"מ אינו פוסל ולא מבטל מצוה זו שעיקרה בין אדם לחבירו וכן במצות כיבוד אב י"ל דמ"מ כל שעשה רצון אביו באיזה אופן שיהיה השלים מצות כיבוד אב על מכונו והעבירה הוא ענין בפ"ע. והסברא נכונה. ולפ"ז בהך דב"מ לא שייך פסול מהב"ע כלל. ושפיר הקשו מכאן ע"ד הריב"א דס"ל דהיכא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר אינו לוקה וכנ"ל וע"כ ביישוב הסוגיות דב"מ צ"ל כמ"ש לעיל ליישב בכמה אופנים. אמנם הקושיא ע"ד הריב"א מגמרא דזבחים (דצ"ז ע"ב) הנ"ל. שפיר יש ליישב ע"פ הנ"ל דהתם י"ל דכיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ממילא אם עבר ואכל התערובת קדשים כשרים עם קדשים פסולים לא קיים כלל מ"ע דאכילת קדשים כשרים משום דהוי מהב"ע וממילא שפיר לוקה בכה"ג אף לפ"ד הריב"א ואין לומר דמהב"ע שייך רק אם העבירה היא בגוף הדבר עצמו של המצוה משא"כ כאן שהמצוה היא אכילת הקדשים הכשרים והעבירה היא בקדשים הפסולים רק שנתערבו יחד וא"א להפרידן ובכה"ג לא נפסל משום מהב"ע. דז"א. דהא גם לענין עשה דוחה ל"ת ג"כ דילפינן מכלאים בציצית וכדומה היינו שהעשה היא בגוף הדבר של הל"ת משא"כ כאן העשה והל"ת אינם בדבר אחד רק ע"י תערובת וכנ"ל וע"כ דהוי התערובת כגוף אחד ואין לחלק בזה.

תוכן העניינים

תורת חסד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה