תורת חסד· רבי שניאור זלמן פרדקין
סימן מא
ע"ד שהקשה בתוס' מגילה (ד"ד ע"א ד"ה שאף) שהקשו התוס' דלמה לי היקשא גבי אכילת מצה דנשים חייבות. תיפוק ליה מטעם שאף הן היו באותו הנס. ותירצו דמה"ט אין חייבות רק מדרבנן אי לאו מהיקשא. והר"י איש ירושלים תירץ דס"ד למיפטרינהו מג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות. וע"ז הקשה מעלתו דהא מבואר ברש"י בשבת (דקל"ב ע"א) דכמו שאין דנין ק"ו מהלכה ה"ה לשאר י"ג מדות דאין דנין מהלכה. והא דנשים פטורות מסוכה הוי הלכתא כדמסיק בסוכה (דכ"ח רע"ב). וא"כ היאך ס"ד למיפטר נשים ממצה מג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות. הא אין דנין ג"ש מהלכה. הנה בעיקר קושייתו כבר קדמו בספר גו"ר לבעל פמ"ג (כלל י"ג) להקשות כן על הגמרא בקידושין (דל"ד ע"ב) דאמרינן שם דאי כתב רחמנא מצה ולא כתב הקהל ה"א ניליף ט"ו ט"ו מחג הסוכות. והא אין דנין ג"ש מהלכה. אבל מה שהקשה מעלתו כן על הר"י איש ירושלים בתוס' מגילה הנ"ל אין התחלה לקושיא. דאטו הר"י איש ירושלים משועבד לסברת רש"י בשבת שם. והרי הרמב"ם בספר המצות (בשורש השני) כתב להדיא דאף דאין דנין ק"ו מהלכה מ"מ דנין ג"ש מהלכה. והוכיח כן מהא דפסחים (דפ"א רע"ב) דילפינן תמיד מפסח בג"ש דמועדו מועדו לענין טומאת התהום. אע"ג דטומאת התהום היא הלמ"מ. (ובעל פמ"ג הנ"ל לא ראה דבריו). וכן מוכח מדברי התוספות בקידושין (די"ז ע"א) בהא דפריך התם וניליף ריקם ריקם מעולת ראייה וכתבו התוס' דבעולת ראייה גופה הוי הלמ"מ דבכ"ש, ע"ש. וכ"מ בתוספות שבועות (די"א ע"א סד"ה אשם) ע"ש. (שוב ראיתי בעצמות יוסף בקידושין שם שהרגיש בזה ע"ד התוס' ודחה בדוחק ע"ש). וא"כ י"ל דגם הר"י איש ירושלים ס"ל כדבריהם דדנין ג"ש מהלכה ולק"מ. (וכן י"ל בדברי התוספות דפסחים דמ"ג רע"ב בתירוצם השני שתירצו שם ג"כ דה"א לפטור נשים ממצה בג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות כו'). אך קושיית הפמ"ג מגמרא דקידושין הנ"ל לכאורה היא קושיא נכונה ע"ד רש"י בשבת הנ"ל. וליישב קושייתו היה נראה שמזה ראיה לסברת הצל"ח בגמרא דפסחים (דפ"א ע"ב) בהא דילפינן ג"ש תמיד מפסח לענין טומאת התהום דהוי הלכתא. ותירץ הצל"ח שם דהא דאין דנין ג"ש מהלכה לפ"ד רש"י בשבת הנ"ל היינו אם באים לדון בג"ש רק בדבר זה שהוא הלמ"מ. אבל הכא כיון דהג"ש במועדו מועדו ילפינן תמיד ופסח מהדדי לענין דברים הכתובים בפירוש דפסח דוחה שבת וכדומה. וממילא בכלל זה ילפינן מהך ג"ש גם לענין דבר שהוא הלכה. ודוגמא לדבר מהא דאמרינן כה"ג ביומא (דנ"ז ע"א) גבי הא דאין למידין בקדשים למד מן הלמד כו'. עכ"ד הצל"ח בקצרה. ולפי דבריו ניחא הכא ג"כ. דכיון דבהך ג"ש דט"ו ט"ו ילפינן חג המצות וחג הסוכות מהדדי לכמה מילי המפורשים. ממילא יש למילף בהך ג"ש חד מחבריה אף לענין לפטור נשים שהיא הלמ"מ בסוכה. והיינו דלרבנן דר"א בסוכה (דכ"ז ע"א) ילפינן בג"ש דט"ו ט"ו חג הסוכות מחג המצות לענין דלילה הראשון חובה כו'. ולר"א שם דס"ל י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. ולדידיה לא דריש הכא מהך ג"ש דט"ו ט"ו חג הסוכות מחג המצות לענין זה. (מיהו אמרינן שם דחזר בו ר"א. וע"ש ברש"י ובתוס' ד"ה חזר). הנה מצינו לר"א גופיה בשבת (דקל"א ע"ב) דאמר דמצה וכל מכשיריה דוחין את השבת. ומפרש בגמרא שם דיליף לה בג"ש ט"ו ט"ו חג המצות מחג הסוכות, ע"ש. (ומכאן יש להקשות לכאורה בהא דבפסחים (דמ"ג רע"ב) מבואר דאיצטריך קרא לחייב נשים במצה דה"א דפטירי. וע"ש בתוספות. והתם קאי הסוגיא אליבא דר"א דאמר שם דתערובת חמץ בלאו יע"ש. והרי בשבת שם פריך הגמרא לר"א דדריש בכולהו דמכשירין דוחין שבת ולכתוב רחמנא במצה וניתו הנך ולגמור מיניה. ומשני משום דאיכא למיפרך מה למצה שכן נוהגת בנשים כמו באנשים. וזהו ניחא לפי האמת דנשים חייבות במצה. אבל לפי הס"ד דנשים פטורות ממצה ג"כ א"כ תיקשי לר"א דלכתוב רחמנא במצה דמכשירין דוחין שבת וליתו הנך ולגמור מיניה. וליכא למיפרך מידי. א"כ מהכא מוכח לר"א דנשים חייבות במצה. וכה"ג הקשו התוספות בקידושין דל"ד רע"ב. ויש ליישב). אך בגוף סברת הצל"ח הנ"ל דהיכא דילפינן מהך ג"ש לדברים המפורשים אז ממילא ילפינן מהך ג"ש גם לענין דברים שהיא הלמ"מ. י"ל דהך סברא תליא בפלוגתא דתנאי במכות (די"א ע"א) דפליגי ר"י ור"מ בספר שתפרו בפשתן ח"א כשר וח"א פסול. למ"ד פסול דכתיב כו' ואיתקש כל התורה כולה לתפילין. מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין אף כל לתופרו בגידין. ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש. ובפירש"י דכיון דתפילין גופייהו לא גמרינן ליה אלא מהלמ"מ לא ילפינן בהיקשא. אם כן חזינן דלמאן דמכשיר התם ספר שתפרו בפשתן ס"ל דאף דילפינן בהך היקשא לשאר מילי. מ"מ אין למילף בהך היקשא לענין מה שהוא הלמ"מ. ולמאן דפסל התם ס"ל דכיון דילפינן מהיקשא לשאר דברים ילפינן מיניה גם כן לדבר שהוא הלמ"מ. וי"ל דה"נ פליגי בכה"ג לענין ג"ש אי דנין מהלכה בג"ש שכבר ילפינן מיניה לשאר דברים המפורשים וכנ"ל. וסברת הצל"ח הנ"ל תליא בהך פלוגתא. (ואין סברא לחלק בזה בין ג"ש להיקש). וראיתי בספר ש"א למכות שם שהביא מגמרא דקידושין הנ"ל דפריך וניליף ג"ש ריקם ריקם מראייה אע"ג דבראייה גופה הוי הלמ"מ כמ"ש התוס' שם. וכתב לפרש משום דהתם קאי אליבא דר"מ. והכא אמרינן דפליגי ר"י ור"מ ח"א וח"א כו'. וקשיא תסתיים מהתם דר"מ הוא דמתיר הכא דאי ר"מ אוסר א"כ ש"מ דדנין מהלכה כו'. עכ"ד. ולפמ"ש ליתא לדבריו דגם מאן דפוסל הכא ס"ל ג"כ דאין דנין מהלכה (ולפ"ד רש"י בשבת הנ"ל). רק משום דהכא כבר ילפינן בהך היקשא לשאר מילי מש"ה יש למילף גם לענין הלכה וכסברת הצל"ח הנ"ל. משא"כ בקידושין שם דלא ילפינן כלל בהיקש הענקת עבד מראייה לשום דבר. לכ"ע אין דנים מהלכה בכה"ג. ומחוורתא כמ"ש לעיל דהתוס' ס"ל כדברי הרמב"ן דדנין בג"ש מהלכה ולא כפירש"י הנ"ל ועכ"פ מיושב קושיית הפמ"ג ע"ד רש"י בשבת מגמרא דקידושין הנ"ל. דהגמרא דקידושין נקיט לפום הלכתא דקיי"ל כמ"ד במכות דספר שתפרו בפשתן פסול. וש"מ דדנין ג"ש מהלכה היכא דילפינן מיניה לשאר דברים המפורשים כנ"ל. וא"כ יש למילף ג"כ לפטור נשים ממצה בג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות. אע"ג דהוי זה בסוכה הלמ"מ מ"מ יש למילף מיניה. כיון דילפינן מהג"ש לענין שאר מילי וכמ"ש לעיל:
ב ולפ"ז לכאורה היה י"ל ג"כ בדברי הר"י איש ירושלים בתוס' מגילה הנ"ל באופן אחר. דאין הכרח לומר בדעתו דס"ל דדנין ג"ש מהלכה וכדעת החולקים ע"ד רש"י בשבת הנ"ל. דשפיר מצי סבר כרש"י דאין דנין ג"ש מהלכה. רק דהכא שפיר ה"א למיפטר נשים מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות. דכיון דילפינן מהך ג"ש לשאר דברים המפורשים חד מחבריה ממילא ילפינן נמי לענין מידי דהלכה ג"כ כנ"ל. ואין להקשות דא"כ אכתי תיקשי למ"ד במכות שם דספר שתפרו בפשתן כשר דלדידיה אין דנין ג"ש מהלכה אף היכא דילפינן מהך ג"ש לשאר דברים המפורשים וכנ"ל. א"כ להך מ"ד למה לי קרא לחייב נשים במצה תי"ל משום שהן היו באותו הנס. ולדידיה ליכא למיפטרינהו מג"ש דט"ו ט"ו כיון דסוכה גופה הלכתא היא וכנ"ל. אבל זה לק"מ לפמ"ש במ"א לפרש דעיקר קושיית התוס' במגילה דלמה לי היקשא גבי אכילת מצה דכל שישנו בבל תאכל חמץ כו' אין קושייתם על הקרא דהך היקשא הוא מיותר ולא לכתוב קרא כלל הך היקשא. דזה אינו. דהך היקשא איצטריך לשאר מילי. (וכמ"ש כן המהרי"ט בחידושיו לקידושין דל"ד ע"ב). דמהך היקשא דרשינן בפסחים (דל"ה ע"א) דאין יי"ח מצה רק בחמשת המינים דברים הבאים לידי חימוץ אדם יי"ח בפסח כו'. וכן דרשינן נמי מהך היקשא שאר דרשות (בפסחים דכ"ח ע"ב. וע"ש בדל"ה סע"ב). אלא דעיקר קושיית התוספות במגילה היא רק על מה דמוכח בגמרא דפסחים דבלאו הך היקשא מסברא היו נשים פטורות ממצה ג"כ. ומש"ה מיבעי ליה קרא התם כל לרבות את הנשים לאיסור חמץ. דסד"א כל שישנו בקום אכול מצה כו'. והני נשי דליתנהו בקום אכול מצה דהוי מ"ע שהז"ג כו'. וע"ז א"ש קושיית התוס' במגילה דאדרבה הא מסברא נשים חייבות במצה מטעם שאף הן היו באותו הנס. ותירץ הר"י איש ירושלים משום דס"ד למיפטרינהו מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות והגמרא בפסחים דמצריך שם קרא לרבות את הנשים קאי הכל לפי מה דקיי"ל כמ"ד ספר שתפרו בפשתן פסול ודנין ג"ש מהלכה היכא דבהך ג"ש ילפינן מיניה שאר דברים המפורשים וכנ"ל. ולאידך מ"ד דס"ל דאף בכה"ג אין דנין בג"ש מהלכה י"ל דאיהו לא דריש כל. ובאמת לדידיה א"צ קרא כלל דנשים חייבות במצה וכנ"ל. מיהו אכתי יש להקשות דהתם בפסחים סבר ר"מ דנוקשה בעיניה בלאו, (ור"י אמר רב ס"ל אליבא דר"מ דכש"כ חמץ ע"י תערובת) ויליף זה ג"כ מריבויא דכל (וכמבואר בבעל המאור). וא"כ תיקשי לר"מ כמו דמקשה הגמרא לר"א שם א"ה כרת נמי ליחייב. וצ"ל ג"כ דההוא קרא מיבעי ליה כל לרבות את הנשים דסד"א דהני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה בב"ת חמץ נמי ליתנהו קמ"ל. והרי הא דסד"א דנשים פטורות ממצה אף שהן היו באותו הנס פירש הר"י איש ירושלים משום דס"ד למיפטרינהו מג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות. ולפמ"ש לעיל הא דהוה ילפינן ג"ש מחג הסוכות אע"ג דהא דנשים פטורות מסוכה הוי הלמ"מ. מ"מ כיון דילפינן מהך ג"ש לשאר דברים המפורשים דנין מהך ג"ש גם לענין הלמ"מ וכנ"ל. וא"כ מוכח מכאן דר"מ נמי ס"ל הכי. דאל"כ תיקשי ליה למה לי כל לרבות הנשים כיון דלדידיה בלאו הכי ידענו דנשים חייבות במצה מטעם שהן היו באותו הנס וכנ"ל. והשתא תיקשי בהך דמכות דפליגי ר"י ור"מ בספר שתפרו בפשתן ח"א כשר וח"א פסול ואמאי לא נימא תסתיים דר"מ הוא דאמר פסול כיון דלר"מ דפסחים מוכח דס"ל דדנין ג"ש מהלכה היכא דילפינן מהך ג"ש לדברים המפורשים וכנ"ל. אך י"ל דהא דקיי"ל דנשים חייבות במ"ע שהז"ג היכא שאף הן היו באותו הנס, (כדאמרינן בפסחים (דק"ח רע"ב) גבי ד' כוסות וכן במגילה וכן בנר חנוכה). ולהר"י איש ירושלים ס"ל דמה"ט חייבות מדאורייתא במ"ע שהז"ג היכא שהיו באותו הנס. מ"מ אין זה לכ"ע. דכל זה הוא לדידן דהא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג ילפינן רק מהא דהוי מצה והקהל שכהכ"א ואין מלמדין (או דמצה שמחה והקהל הוי ג' כתובים כו') וא"כ ליכא למילף דפטורות רק דומיא דהתם. משא"כ היכא דשייך הטעם שאף הן היו באותו הנס י"ל דנשים חייבות. ואף למאי דבעי הגמרא למילף דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום שהוקשה כל התורה לתפילין כו'. ובתפילין כתב למען תהיה וגו' כי בחזק יד הוציאנו ממצרים. ואף הן היו באותו נס דיצ"מ. מ"מ עיקר מצות תפילין אינו מטעם יצ"מ. וכמו שהסביר בתשובת ח"ס או"ח סי' קפ"ה ע"ש) ולפ"ז י"ל דבר חדש דלמ"ד בפסחים (דצ"ו ע"ב) דס"ל נשים בראשון רשות דכתיב איש ולא אשה. א"כ לדידיה יש למילף מהכא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אף היכא שהן היו באותו הנס דומיא דפסח. (ומצות הפסח הוא לזכר הנס כדכתיב ואמרתם זבח פסח כו'). ול"ל דהוי פסח שכהבכ"א עם תפילין וראייה. דז"א דמבואר בקידושין (דל"ד ע"ב) דבתפילין וראייה שפיר איצטריך למיכתב קרא לפטור את הנשים ע"ש. ובפסח ודאי איצטריך קרא לאורויי דפטורות אף שהן היו באותו הנס ועוד דהוא עשה שיש בו כרת וע' תוס' מגילה דף כ' ע"א סד"ה דכתיב). ובזה י"ל במה שהקשה הט"א במגילה וכן הקשו הפר"ח ובתשובת דברי יוסף (סי' נ"ה) לדברי הר"י איש ירושלים הנ"ל בתוספות מגילה א"כ מאי פריך הגמרא בסוכה וקידושין דלמה לי קרא לפטור נשים מסוכה הא מ"ע שהז"ג היא ואמאי לא משני דאי לאו קרא ה"א דחייבות בסוכה מטעם שאף הן היו באותו הנס דכי בסוכות הושבתי כו'. ולפי הנ"ל י"ל כיון דלמ"ד נשים בראשון רשות איהו ס"ל דאף היכא שהיו באותו הנס מ"מ נשים פטורות ממ"ע שהז"ג וכנ"ל. והגמרא בסוכה וקידושין בעי לשנויי שם לכ"ע. (ובמ"א כתבתי ליישב באופן אחר). ולפ"ז ניחא ג"כ הא דהגמרא במכות לא אמר תסתיים דר"מ הוא דאמר ספר שתפרו בפשתן פסול מהא דלר"מ בפסחים איצטריך ליה כל לרבות את הנשים וכנ"ל. דאין להכריח כן כלל. דדילמא ר"מ ס"ל כמ"ד דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אף היכא שהיו באותו הנס וכנ"ל ולק"מ. אך מ"מ יש לסתור דברינו אלה. דאכתי תיקשי בגמרא דמכות הנ"ל להפך אמאי לא אמר הגמרא תסתיים דר' יהודה הוא דאמר ספר שתפרו בפשתן פסול. דאי נימא דר"י ס"ל דתפרו בפשתן כשר וממילא ס"ל דאין דנין ג"ש מהלכה אף בג"ש דילפינן מיניה לדברים המפורשים כנ"ל. וא"כ תיקשי לר"י למה לי כל לרבות הנשים שחייבות במצה תי"ל משום שאף הן היו באותו הנס. וכ"ת דבאמת ר"י לא דריש כל. וא"צ קרא לדידיה לחייב נשים במצה. דהא בפסחים (דמ"ג ע"ב) אמרינן ורבנן דלית להו עירוב כל לא דרשי כו' כי כל דרשי ואף די"ל דזהו למ"ד דילפינן ג"ש מהלכה היכא דילפינן מג"ש לדברים המפורשים כנ"ל. משא"כ לר"י דאף בכה"ג אין דנין ג"ש מהלכה י"ל דאיהו כי כל נמי לא דריש. ז"א. דא"כ מנליה לר"י אזהרה לחלב חולין. דר' יהודה ס"ל דבחלב מוקדשין לוקה שלש. וכדאיתא בכריתות (ד"ד ע"ב). וכמבואר שם להדיא בפירש"י (ד"ד סע"א). דר"י נפ"ל חלב חולין מקרא דכי כל ע"ש. וא"כ ע"כ ר"י דריש כי כל. וא"כ ה"נ ע"כ דריש כי כל לרבות הנשים. והדק"ל למה לי קרא תי"ל שאף הן היו באותו הנס. ור' יהודה גופיה ס"ל (דצ"א ע"ב) דנשים בראשון חובה. וא"כ לדידיה ע"כ הא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו משום דהוי מצה שמחה והקהל ג' כתובים הבאין כאחד. וכן איתא להדיא בקידושין (דל"ה ע"א) דר"י יליף דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מכח ג' כתובים כו'. וא"כ לדידיה היכא שהן היו באותו הנס שפיר חייבות. והדק"ל בגמרא דמכות אמאי לא אמרינן תסתיים דר"י אמר ספר שתפרו בפשתן פסול וכנ"ל:
ג והנה בעיקר דברינו מ"ש לעיל מדברי המהרי"ט דס"ל דהך היקשא דכל שישנו בב"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה דילפינן מיניה דנשים חייבות במצה הך היקשא איצטריך ג"כ לדרשות אחריני וכנ"ל. כעת ראיתי בחי' הריטב"א בקידושין (דל"ג סע"ב) דס"ל דהך היקשא לא ילפינן מיניה שום דבר רק הא דנשים חייבות במצה ע"ש. (ויש לבאר דבריו ואכמ"ל). ודבריו מוכרחין לפמ"ש:
התוס' בזבחים (דמ"ח ע"א ד"ה דכ"ע) בתירוץ קמא דהא דאמרינן שם דהיקש עדיף מג"ש היינו רק דטוב לנו לעשות הג"ש למחצה ממה שנבטל ההיקש לגמרי. אבל היכא דלא יתבטל ההיקש וצריך למילי אחריני אז ג"ש עדיף מהיקש. אף שהג"ש ג"כ צריך למילי אחריני. ע"ש. וא"כ אם נימא הכא כדברי המהרי"ט דהיקשא דהכא איצטריך לשאר מילי תיקשי באמת למה נשים חייבות במצה מהיקשא הא ג"ש עדיף מהיקש בכה"ג וניליף טפי בג"ש מסוכה דנשים פטורות ממצה ג"כ. אע"כ כדברי הריטב"א דהך היקשא דהכא לא ילפינן מיניה שום דבר זולת זה. וא"כ יתבטל ההיקש לגמרי ובכה"ג היקש עדיף מג"ש. (ולדברי המהרי"ט הנ"ל יהיה מוכח מכאן כתירוץ השני בתוספות זבחים הנ"ל. וע' בתוס' ברכות ד"נ ע"ב ויבמות דנ"ט ע"א). והעיקר כמ"ש לעיל בראש דברינו דאין כאן התחלת קושיא כלל וכנ"ל. והארכתי קצת לפלפל עמו ולעשות רצונו ולמלאות הפצרתו. וע"כ לא רציתי להאריך יותר: