אור ברסלב
תורת חסד סימן ג

תורת חסד· רבי שניאור זלמן פרדקין

סימן ג

סימן ב

ע"ד שאלתו. בסופר אחד שהיה לו כמה זוגות תפילין למכור. והי' שם תש"ר א' שהיה מסופק בה אם לא נכתבה הפרשה האחרונה מקודם לשלפניה והוי שלא כסדרן דפסולה כמ"ש ר"ס ל"ב. והיה מונח אצלו מן הצד בפ"ע ואח"כ ע"י איזו סיבה נתערבה התש"ר ההיא בכל התפילין שלו ואינו יכול להכיר מתוכם איזה מהם הוא הספק הנ"ל ושואל מעלתו דמאחר דספק שלא כסדרן פסולה כמ"ש הא"ר והפמ"ג ובתשו' עה"ג, א"כ כשנתערבה י"ל דכל התש"ר שהיו שם פסולין מספק. ואין לומר דהתש"ר שהי' בה הספק בטילה ברוב בתוך השאר. דכבר כתבו האחרונים דאף פרשיות פסולין כיון שיש בהם קדושה הוי כד"ח ולא בטיל. וגם כיון שאם יתבטל ויהיה כשר למצותו יהיה חשוב השתא נמי לא בטיל. וכמ"ש הח"ס מד' הט"ז באו"ח סי' תרע"ג סק"ו ועוד אחרונים. עכ"ד מעלתו. והביא באריכות דברי האחרונים הנ"ל. ואין הפנאי כעת לפלפל בדבריו רק אשיב בקצרה לדינא:

א הנה יש לצדד להתיר שלא להביא כמה תפילין לידי גניזה. ומתחלה נבאר מה שיש לדון בזה מחמת ס"ס. דספק אחד הוא באותו התש"ר עצמה שבה הספק דשמא נכתבו כסדרן ואין כאן פסול כלל. ואת"ל שתש"ר זו היא פסולה מ"מ יש ספק בתערובת על כאו"א שמא לא זו היא הפסולה. וזה תליא במחלוקת הראשונים בדין ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת אי חשיב ס"ס להתיר. (וע' תוס' ביצה ד"ג ע"ב. ובזבחים דע"ב רע"ב. ובשאר דוכתי). והרמב"ם ס"ל דס"א בגוף וס"א בתערובת הוי ס"ס ושרי וכמ"ש הה"מ בפ"א מהל' יו"ט ה"כ. ובטוש"ע יו"ד (סי' ק"י ס"ט) פסקו בספק טריפה שנתערבה באחרות דכולן אסורות ואין להתיר מס"ס. וכ"פ כל האחרונים. ומיהו מבואר שם בפמ"ג (בדיני ס"ס אות א' ואות ד') ושאר אחרונים דהא דבס"א בגוף וס"א בתערובת לא שרינן מטעם ס"ס היינו מדרבנן אבל מדאורייתא בכל ענין הוי ס"ס דהוי כמו רובא כו'. (ויבואר זה בסוף דברינו). ובנדון דידן יש עוד טעמים וצדדים להתיר ולומר דאין לפוסלם אף מדרבנן וכמ"ש לקמן אי"ה. ואף שמהר"י אלפאנדרי בתשו' מוצל מאש סי' י"ג רצה לחדש שם ולומר בכוונת הרא"ם דהיתר ס"ס אינו רק באיסור ל"ת, משא"כ בקיום מ"ע אין לפוטרו כלל מטעם ס"ס ואפי' במצוה דרבנן וכל שיש ספק אחד מני אלף שהוא חייב הרי החיוב מוטל עליו כו'. מ"מ בסוף דבריו שם העלה לפרש בדברי הרא"ם בע"א, דכוונתו דאין לעשות ס"ס לכתחילה בידים כו'. (וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' ק"י והמג"א באו"ח סי' תס"ז). ובאמת דבריו הראשונים הנ"ל תמוהים. וכמה סוגיות סותרים דבריו בזה וכמ"ש במ"א ואכמ"ל. ואדרבה יש מקום להסתפק בהא דאין מתירים מס"ס היכא שס"א בגוף וס"א בתערובת. די"ל דזהו דוקא באיסור ל"ת אבל לענין חיוב מ"ע י"ל דאף ס"א בגוף וס"א בתערובת יהיה מהני לכ"ע. והיינו דלפ"ד הרמ"א ביו"ד סי' ק"י שכתב הטעם דלא מהני ס"א בגוף וס"א בתערובת היינו משום שהספק הא' הוא איסור דאורייתא ולא נוכל עוד לומר ספק שאין כאן איסור כו'. ולפ"ז כל היכא שהספק הראשון אינו נאסר מה"ת שוב יש לצרף הספק השני שע"י תערובת והוי שפיר ס"ס. וכ"מ בהדיא מדברי הסה"ת סי' ע"ו ע"ש. וכ"מ מדברי הסמ"ג שהובא בטור ובב"י ביו"ד ס"ס נ"ז. (וע"ש בש"ך ס"ק ס"ב שכתב דאפשר לומר דאף להמחבר דוקא היכא שהספק הא' שהי' בגופו אסור מה"ת דוקא). ואף שמדברי הרמ"א אין זה מוכרח כ"כ. די"ל דלרווחא דמילתא כ"כ דהספק הא' הוא איסור דאורייתא. ולעולם י"ל דאף אם הוא איסור מדרבנן ג"כ נימא הכי. אבל מבואר כן בהדיא בדברי הב"ש באה"ע (סי' ב' ס"ק י"ד) לענין אלמנת עיסה דחשיב ליה הגמרא ס"ס בכתובות (די"ד ע"ב) והקשה ה"ר הילמן מפראג דהא ה"ל ג"כ ס"א בגוף וס"א בתערובת (וכבר קדמו בזה בתשו' הרשב"א ס"ס ת"א). וכתב ע"ז הב"ש דקושייתו היא רק לענין היתר ספק חללה לכהן אבל לענין משפחה שנתערב בה ספק ממזר שפיר הוי ס"ס כיון דספק ממזר מדאורייתא כשר ולענין האיסור דרבנן מהני הך ס"ס שהספק הב' הוא מחמת תערובת ע"ש. (ולהסוברים דספק חלל ג"כ מותר מדאורייתא מיושב בזה קושיית ר' הילמן הנ"ל. ובמ"א יישבתי קושייתו בע"א). ובזה מבואר דהרמב"ם לטעמי' דס"ל דהא דספיקא דאורייתא לחומרא בכל התורה הוא מדרבנן (כמ"ש בפ"ט מהלכות טו"מ ובסוף הלכות כלאים). ומש"ה סובר הרמב"ם ג"כ דס"א בגופו וס"א בתערובת הוי שפיר ס"ס וכמ"ש הה"מ הנ"ל והנה הפמ"ג באו"ח סי' י"ז וש"מ כתב דאף לפ"ד הרשב"א דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מה"ת ויליף לה מדאיצטריך קרא להתיר ספק ממזר מכלל דבעלמא ספיקא לחומרא מ"מ היינו רק באיסור ל"ת דומיא דספק ממזר אבל בחיוב מ"ע י"ל דספיקא לחומרא מדרבנן לכ"ע ע"ש. ולפי דבריו מיושב קושיית המהרי"ט על הרשב"א מגמרא דביצה (ד"ח ע"ב) גבי אפר כירה לכיסוי הדם שדעתו על הודאי ואין דעתו על הספק. ואם נימא דמספיקא ג"כ חייב לכסות מדאורייתא הרי הספק כודאי ולמה לא יהיה ג"כ דעתו עליו. ועוד דא"כ היאך אמר התם ביו"ט אי מספיקא מי אמרי ליה רבנן זיל טרח וכסי ומוכח דמספק חייב לכסות רק מדרבנן. ולפי הנ"ל דבחיוב מ"ע ספיקא לחומרא מדרבנן אף לפ"ד הרשב"א ניחא שפיר. (ומיהו לפ"ז י"ל בחולין דפ"ו ע"א דפריך הגמ' ורבנן מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי כו' אלא רבנן אכולה מילתא פליגי כו'. והשתא למה לא משני דרבנן לא פליגי רק בסיפא ולא ברישא. לפמ"ש שם בתוס' (ד"ה מ"ט) דרבנן מספקא להו אי רוב מעשיהם מקולקלים או רוב מעשיהם מתוקנים והחזקה לא מהניא מידי. וא"כ י"ל דבסיפא לענין או"ב דהוי ספק ל"ת דאסור מה"ת בזה לא מהני החזקה מידי הכא. משא"כ ברישא לענין כיסוי הדם דהוי ספק מ"ע דהוי לחומרא רק מדרבנן בזה מהני כאן החזקה אף בכה"ג ויש ליישב). ולפ"ז י"ל דלענין חיוב מ"ע יש להכשיר בס"א בגוף וס"א בתערובת כיון שמה"ת יש להקל כאן בס' א'. ובכה"ג יש לצרף הספק השני שע"י תערובת להתירו אף מדרבנן וכנ"ל. (אך לפמ"ש החוו"ד ושאר אחרונים ביו"ד סי' ק"י לפרש בדברי הרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן היינו רק היכא דכ"ר להזהיר בל"ת שלא יאכל חלב וכדומה, דהכוונה רק על חלב ודאי ולא חלב ספק. משא"כ היכא דמזהיר קרא בקום ועשה (וכמו מן הבקר להוציא את הטריפה) בעינן שיהיה זה בודאי וספיקו לחומרא. ולפ"ז אדרבה בחיוב מ"ע ספיקו לחומרא אף להרמב"ם. וזהו היפך מהפמ"ג הנ"ל. מיהו לדבריהם קשה לכאורה מגמ' דמנחות ד"ו ע"א דפריך מהכא נפקא מהתם נפקא ממשקה ישראל מן המותר לישראל. ולפי הנ"ל הא איצטריך קרא דמן הבקר לאסור ספק טריפה לקרבן דליכא למעוטיה ממשקה ישראל שהרי הוא מותר לישראל מדאורייתא. ודוחק לומר דבעינן מותר לישראל בתורת ודאי ולא שיהא מותר מספק דמהכ"ת לומר כן. וגם מדברי הרמב"ם ספ"ט מהלכות טו"מ שכתב שכל הספיקות מד"ס בין במאכלות אסורות כו'. ולפ"ד החוו"ד והאחרונים הנ"ל א"כ יש במאכלות אסורות שספיקן אסור מד"ת. וכמו לענין בהמה טמאה דאיכא נמי איסור עשה מקרא דאותה תאכלו כמ"ש הרמב"ם רפ"ב מהמ"א. ונימא ג"כ דאין היתר רק בטהורה ודאי ולא בספק. וכן י"ל עוד כה"ג. ומוכח דאין חילוק. וי"ל בזה ואין להאריך). ומלבד זה י"ל עוד סברא אחרת. דאף אם ננקוט בפשיטות דאין לחלק בין מ"ע למל"ת. וכל שהוא ס"א בגוף וס"א בתערובת אין להתיר מטעם ספק ספיקא. מ"מ י"ל דבנ"ד שפיר יש להתיר ע"י ס"ס זה. דעיקר הטעם דס"א בגופו וס"א בתערובת לא מהני משום שהספק הא' כבר יש עליו שם איסור ולא נוכל עתה לומר הס"ס שמא לא זו היא ואת"ל זו היא שמא אין כאן איסור כלל מאחר שכבר אסרנו הספק הא' והחלטנו אותו בעצמו לאיסור מקודם. וכמ"ש כן הרשב"א בתה"א ובתשו' סי' ת"א ע"ש וברמ"א הנ"ל. וה"ה נמי לענין מ"ע בכה"ג כגון בפרשיות של תפילין שאירע בהם ספק פסול לגמרי דפסולים מספק ואח"כ נתערבו באחרים דהוי ס"א בגוף וס"א בתערובת דלא מהני כיון שהספק הראשון כבר יש עליו בעצמו שם פסול בהחלט ושוב לא נוכל לצרפו לס"ס ולומר שמא אין כאן איסור כלל וכנ"ל. משא"כ בפרשיות של תפילין שהספק רק שמא נכתבו הפרשיות שלא כסדרן דשמא האחרונה נכתבה מקודם וא"א לצרפה לפרשה הקודמת שנכתבה אח"כ מחמת שלא כסדרן. דמ"מ אין עליהם שם פסול בעצם. דהפרשיות הראשונות הם כשרים אם יצטרף להם פרשה אחרונה אחרת שנכתבה אח"כ. וכן הפרשה האחרונה כשירה אם יצטרפו לה שלש פרשיות הראשונות אחרות שיהיה ידוע שנכתבו מקודם לה. וכמ"ש בעה"ג סי' ס'. רק שד' פרשיות אלו א"א לצרפם זע"ז מספק דשמא האחרונה נכתבה קודם לשלפניה. וא"כ ספק זה שמסופקים אימת נכתבה אין עליו בעצם שם איסור ולא שם פסול ודאי כלל. רק שמספק אין לצרף פרשה זו האחרונה עם שלש ראשונות אלו שלפנינו. (ול"ש לומר שמחזיקין לודאי שנכתבה מקודם), וכל שלא חל עליו בעצם שם פסול ואיסור ודאי יש עליו תורת ספק ואפשר לצרף ספק זה להספק של התערובת והוי שפיר ס"ס:

ועתה נבאר מה שיש לדון בעיקר הדין מ"ש הרמ"א בר"ס ל"ב דאם נכתבו הפרשיות שלא כסדרן. ובא"ר ופמ"ג פסקו דספק שלא כסדרן ג"כ פסול. ויש לבאר לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"צ שכ' בד' התוס' דמנחות (דל"ב ע"א ד"ה דילמא להשלים) דנקטו בדבריהם דפירוש להשלים דאם היה פ' והא"ש בתחלת העמוד והוסיף שמע בגליון של מעלה. ומזה הוכיח הט"ז שד' התוס' דקפידא דשלא כסדרן היינו רק בחד פרשה גופה אבל לא מפרשה לפרשה כיון שאין סמוכות בתורה. ושם בסי' רפ"ח כתב הט"ז ראיה לזה מהא דקיי"ל באו"ח סי' ס"ד בקרא ק"ש למפרע דלא יצא. דהיינו רק בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה לחברתה אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה וה"נ אינה סמוכה לה. עכ"ד הט"ז. ולכאורה דבריו מוכרחים. דהא קיי"ל כחכמים דרבי בברכות (די"ג ע"א) דק"ש בכל לשון וקרא דוהיו מיבעי ליה שלא יקרא למפרע והא דפרשיות של תפילין צ"ל הכתיבה כסדרן ג"כ נ"ל מוהיו. וא"כ מ"ש הך מהך וכמו דדרשינן לענין קריאה מוהיו דכהווייתן יהיו היינו רק בסדר הפסוקים ולא בסדר הפרשיות ה"נ לענין הכתיבה יש לדרוש כן. ולפ"ז י"ל דבתפילין בספק אם נכתבו הפרשיות כסדרן כשרים מטעם ס"ס דשמא נכתבו כסדרן ושמא כד' התוס' דכסדרן של הפרשיות אינו מעכב כלל. אך בנה"כ בסי' ר"צ שם חולק ע"ד הט"ז ודחק לפרש בד' התוס' דמנחות הנ"ל דל"פ לדינא וצ"ל הפרשיות כסדרן ג"כ. ובאמת יש לתמוה על הט"ז ועל הנה"כ שלא הביאו מד' התוס' במנחות (דל"ד סע"ב) שהקשו שם ע"ד ר"ת מהמכילתא ס"פ בא מכאן אמרו מצות תפילין ד' פרשיות כו' ואם כתבן שלא כסדר יגנזו, משמע כסדר ששנאן ברישא. ותירץ שם לד' ר"ת דבכתיבת הסופר קאמר ולא לקבוע בתפילין כסדר זה. הרי מוכח מד' התוס' כאן דבכתיבת הסופר אם לא כתב כסדר הפרשיות יגנזו. ועוד יש לתמוה על הט"ז והש"ך שלא הביאו ד' המרדכי במנחות שם שהביא בהדיא דעה זו די"מ דכתבן שלא כסדרן קאי על הפסוקים או על התיבות שבכל פרשה אבל סדר הפרשיות אינו מעכב. והנה הט"ז ר"ס ל"ב כ' דהא דשלא כסדרן פסולין הוא מקרא דוהיו בהווייתן יהיו. וכ"כ האחרונים. (ולפ"ז קשה כמ"ש לעיל דלמה לא נימא כמו לענין קריאה כסדרן דנ"ל מוהיו ומ"מ סדר הפרשיות אינו מעכב כלל כנ"ל). ולכאורה בדברי המכילתא גופה אין הכרח לזה. דיש לפרש במכילתא דוהיה לך לאות כו' מכאן אמרו מצות ד' פרשיות של יד הם כרך א'. וזהו נלמד מהך קרא דוהיה לך לאות (ועיין בגמרא דמנחות דל"ד ע"ב). ואח"כ מ"ש במכילתא שם כותבן כסדרן ואם לא כתבן כסדרן יגנזו, זהו מילתא באפי נפשה ולא נלמד כלל מקרא. (וקרא דוהיו איצטריך לדרשא אחרינא) רק זה מהלמ"מ. ולפירש"י דהנחתן בבתים צ"ל ג"כ כסדרן דוקא ס"ל דכן נאמרה הלמ"מ שצ"ל כסדרן בין בכתיבתן ובין בהנחתן. ולד' ר"ת לא נאמר רק על כתיבתן אבל הנחתן צ"ל בסדר אחר דהויות להדדי כו'. ובזה יהיה מיושב מה דקשה לכאורה דהתוס' במנחות (דל"ב ע"ב ד"ה הא) הקשו בהא דמזוזה צריכה שירטוט וס"ת אינה צריכה שירטוט ואמאי לא ילפינן ס"ת ממזוזה בג"ש דכתיבה כתיבה להצריך שירטוט. ובמרדכי תירץ דלא ילפינן מהך ג"ש אלא מידי דהוה בגוף הספר כו'. ובס' מ"כ תי' משום דשירטוט דמזוזה הלמ"מ ואין דנין ג"ש מהלמ"מ. (וכמ"ש רש"י בשבת דקל"ב ע"א) וכ"כ בספר באר יעקב. ולכאורה קשה בהא דבס"ת כשר אם כתב שלא כסדרן ואמאי לא ניליף בג"ש ממזוזה לפסול שלא כסדרן. וע"ז ל"ל תי' הנ"ל. דזהו הוי בגוף הספר. וגם הא דבעינן במזוזה כסדרן נ"ל מקרא דוהיו ולמה לא ניליף זה בג"ש לס"ת. ואם נימא דפסול שלא כסדרן בתפילין ומזוזות הוא מהלמ"מ ולא מקרא דוהיו י"ל דמש"ה אין דנין כאן בג"ש לס"ת דאין דנין ג"ש מהלמ"מ וכנ"ל. ומיהו לפמ"ש בצל"ח פסחים (דפ"א ע"ב) דהא דאין דנין מי"ג מדות מהלמ"מ היינו אם אין דנין רק דבר זה אבל אם מהך ג"ש ילפינן זה מזה לדברים המפורשים בקרא ממילא ילפינן להו מהדדי נמי לענין מה שהוא הלמ"מ. והביא דוגמא לדבר מיומא (דנ"ז ע"א) דאמרינן כה"ג לענין דאין למדין למד מן הלמד בקדשים ע"ש. ויש להביא ראיה לדבריו מהא דפליגי ר"מ ור"י במכות (די"א ע"א) בספר שתפרו בפשתן דמ"ד פסול היינו משום דאיתקש תורה לתפילין מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין כו'. ומאן דמכשיר ס"ל דלהלכותיהן לא איתקש ע"ש. הרי דפליגי תנאי בהך מילתא אם יש ללמוד בהיקש מהלמ"מ היכא דילפינן להו בהך היקשא לענין דברים המפורשים כמו מן המותר בפיך כו' ע"ש. וממילא הה"נ לג"ש בכה"ג דתליא בפלוגתייהו. והתם קיי"ל כמ"ד דפוסל בספר שתפרו בפשתן (וכדמוכח דקיי"ל כן מגמרא דמגילה (ד"ח סע"ב) הא לתופרן בגידין זה וזה שוין וכדפירש"י שם. ושם בדי"ט ע"א לענין מגילה דאמרינן נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה). ובזה ניחא ג"כ ד' התוס' בפסחים דמ"ג רע"ב ע"ש. וביארתי במ"א. ולפ"ז הדק"ל למה לא ניליף ס"ת ממזוזה בג"ש שיהיה צריך לכתוב כסדרן. והלכך נראה שמזה אדרבה ראיה לדעת אחרונים הנ"ל דהא דפסול בתו"מ שלא כסדרן היינו מקרא דוהיו ולא מהלמ"מ. די"ל לפמ"ש הט"א במגילה (ד"ט ע"א) דמקרא דוהיו בהווייתן יהיו שמעינן תרתי שלא לכותבן למפרע ושיהיו כתובין בלה"ק דוקא דתרווייהו בכלל הווייתן נינהו. וכל שכותב למפרע או שאינו כותב בלה"ק אינו כהווייתו ופסול. ולפ"ז ממילא בס"ת דנכתבת בכל לשון כדאיתא התם ממילא ליכא פסול שלא כסדרן ג"כ. (וע"ש בט"א במתני' דאין בין ספרים לתו"מ כו'). ובזה ניחא הא דלא תני במתניתין דמגילה דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון כו'. ואמאי לא תני דא"ב הא דבתו"מ שלא כסדרן פסולין ובס"ת כשר שלא כסדרן. (ובירושלמי שם פריך הא דלא תני במתניתין שיש חילוק שתולין בספרים ואין תולין בתו"מ כו'. ובתשובת הר"ן סי' ל"ט ביאר ד' הירושלמי בזה דפסול דאין תולין אינו מטעם שלא כסדרן ע"ש, ודלא כסה"ת). ולהנ"ל ניחא דהא דשלא כסדרן כשר בס"ת ופסול בתו"מ זהו תליא בהך חילוק דתני במתניתין שהספרים נכתבין בכל לשון כו' כנ"ל:

שוב ראיתי בתשובת ח"ס חא"ח סימן ח' שתירץ כן. (רק שקצת י"ל לפ"ז דא"כ מאי פריך הגמרא בברכות ובמגילה לרבי שלא יקרא למפרע מנליה. דילמא איהו נמי דרוש תרווייהו כחדא מוהיו. וי"ל וק"ל). וכיון שביארנו דפסול שלא כסדרן בתו"מ נ"ל מקרא דוהיו ממילא יש סברא לומר דסדר הפרשיות אינו מעכב כמו דאמרינן כן לענין קריאה למפרע וכנ"ל:

ג ולענין דינא. הנה מלבד שביארנו לעיל בדין ס"א בגוף וס"א בתערובת מה שי"ל בנ"ד. הנה יש לצרף בזה להיתר ד' הסוברים דשלא כסדרן בסדר הפרשיות כשר. ועוד יש לצרף ד' הר' יחיאל שבהגהות סמ"ק והובא בב"י בסימן ל"ב דבתש"ר שכותבין הפרשיות בד' קלפים אין להקפיד בסדר כתיבתן. וכ"כ האגור והכלבו והא"ח. ואף שהב"י תמה עליהם ודחה דבריהם. אך ראיתי בשו"ת הרשב"ש סימן תרל"ב שחיזק דבריהם בזה והוכיח כדבריהם מד' הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפילין דבתש"י התנה שיהיו כתובין ג"כ כסדרן ובתש"ר לא התנה כן ע"ש. (ועיין במרדכי שהביא עוד דעה אחת דפסול שלא כסדרן בתפילין היינו רק בפ' קדש ובפ' והיה כי יביאך. אבל בפ' שמע והא"ש לא איכפת לן. ובנ"ד נראה שהספק היה רק שמא פ' והא"ש קדמה בכתיבתה לשמע). הרי שיש לצרף דעת פוסקים הרבה להכשיר בהך שלא כסדרן בתש"ר בנ"ד אף אם היה ודאי שלא כסדרן. ויש לחשוב פסול זה לספק מחמת דעות המכשירים הנ"ל. וכש"כ שיש כאן מלבד זה ס"ס רק דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת כנ"ל. וא"כ יש כאן ג' ספיקות להכשיר. ואף דהש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בהנהגות הוראות או"ה בסופו מסיק דאם אין הרבים מסכימים מטעם אחד רק מטעמים חלוקים מצטרפים זע"ז רק באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא. (ועיין בנו"ב מ"ת חח"מ סימן ג') מ"מ בנ"ד בלא"ה הוי רק איסור דרבנן. דהא דס"א בגוף וס"א בתערובת לא מהני זהו רק מדרבנן כמ"ש לעיל בשם הפמ"ג. ועוד דהא דד"ח לא בטיל ברוב הוא ג"כ מדרבנן. (ואף שמתחלה היה הספק בדאורייתא וע"י גלגול נעשה דרבנן דמחמירין בזה לענין ס' דרבנן. מ"מ אין להחמיר לענין זה בכמה ספיקות). ועוד דכמה פוסקים חולקים על הש"ך בזה וס"ל דמצטרפין להתיר מטעמים חלוקים אף בדאורייתא. כמ"ש הראנ"ח (בח"ב בסי' ע"ד). והש"א (סי' ס"ח) וכ"ד המהרי"ט בחיו"ד סימן ט'. ועוד כמה גדולים (והובאו בכנה"ג לח"מ סימן כ"ה בהגהות ב"י אות ל"ה). ועיין בירושלמי בפ"ב דר"ה ה"ה ופ"ק דסנהדרין ה"ב. מכל הני טעמי יש לצדד להכשיר בנ"ד:

ד ובהך מילתא שכתבתי לעיל בשם הפמ"ג דהא דספק אחד בגוף וס"א בתערובת לא מהני היינו רק מדרבנן (אף לפ"ד הר"י בתוס'). אבל מדאורייתא בכל ענין הוי ס"ס ומהני כמו רובא. ויש להסביר יותר דהמהרי"ט בתשובה בחיו"ד סימן ב' ושאר אחרונים כתבו דטעם היתר ס"ס הוא דחדא ספיקא הוי כמו פלגא ופלגא ובתרי ספיקי ה"ל רובא ורובא רחמנא שריא. וממילא מהני אף בכה"ג וכמ"ש לפנינו. וראיתי בתשובת משאת משה בריש יו"ד שכ"כ להוכיח דבס"א בגוף וס"א בתערובת אף שהספק הא' כבר נאסר מתחלה מה"ת מ"מ כשנצטרף לו אח"כ ספק דתערובת יש להתיר כיון דס"ס הוי כמו רוב, והרי כשנתערב איסור בהיתר יבש ביבש חד בחד ואח"כ נפל שם עוד אחד של היתר בשוגג קיי"ל דשרי, וה"נ לענין ס"ס אף שהספק האחד אסור מה"ת מ"מ אח"כ כשנצטרף לו ספק דתערובת שרי. ומה"ט רצה לומר שם דאף מדרבנן לא אסרו בס"א בגוף וס"א בתערובת רק בדברים חשובים דלא מהני בהו רוב ג"כ מדרבנן. ועם שדבריו ל"נ בזה מ"מ מדאורייתא י"ל דשרי בס"א בגוף וס"א בתערובת כנ"ל:

והנה הב"ש באה"ע (סימן ל"ה ס"ק כ"ח) גבי הא דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' דאסור בכל הנשים דחזקה שליח עושה שליחותו. וכתב שם הט"ז דמש"ה אינו מותר בכל הנשים מטעם ס"ס שמא לא קידש כו' ואת"ל קידש שמא לא זו היא ע"כ אמרו דחזקה שליח עושה שליחותו ובודאי קידש:

והב"ש כתב עליו דליתא לדבריו דס"ס כזה לא מהני דהוי ס"א בגוף וס"א בתערובת. ויש לתמוה עליו דידוע פלוגתת הראשונים בזה. דשיטת התוס' בנזיר (די"ב ע"א) ובגיטין (דס"ד סע"א) דמדאורייתא הוא שרי לישא אשה דאזלינן בתר רובא דלאו קרובות המקודשת נינהו (ולא חשיב קבוע הכא כיון שאינו ניכר), ואינו אסור אלא מדרבנן משום קנסא בעלמא שקנסוהו על שעשה שליח סתם ולא פירש כו'. אבל דעת הרמב"ן שהובא ברשב"א ובר"ן בגיטין שם דמדינא אסור בכל הנשים שבעולם ולא משום קנסא (דס"ל דהכא חשיב שפיר קבוע מדינא. וביארתי דבריו במ"א). וכדברי הר' עזריאל הובא בש"מ בנזיר שם. ועיין בב"ש שם ס"ק ל' דמבואר דלהרמב"ן הכא אסור מדאורייתא בכל הנשים כו'. ומעתה לפ"ד הסוברים דהכא דאסור בכל הנשים הוא מדינא, דברי הט"ז נכונים בזה דמחמת חזקה שע"ש לא שרינן משום ס"ס. דבלא חזקה דשע"ש עכ"פ מדאורייתא היה מותר מטעם ס"ס דאף ס"א בגוף וס"א בתערובת מהני מדאורייתא כנ"ל. (מיהו זה תליא במה שביארתי באריכות בחאה"ע סימן () בהא דקיי"ל כמ"ד בחזקה שע"ש דבשל תורה אין סומכין ע"ז לקולא. דמ"מ עיקר חזקה זו הוי מדאורייתא ואכמ"ל(. ויותר מזה י"ל בלא"ה לפמ"ש הש"ך ביו"ד (סימן ק"י ס"ק כ"ב) דגבי קבוע אף בקבוע דאורייתא יש להתיר לגמרי אף בס"א בגוף וס"א בתערובת כיון דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כו'. ומלבד זה ג"כ הא הכא דנולדו ב' הספיקות יחד דא"י אם השליח קידש וכן את מי קידש ולא נודע ספק אחד קודם לחבירו. ובכה"ג כמה פוסקים מתירים בס"ס דס"א בגוף וס"א בתערובת, (והש"ך ג"כ מיקל בהפ"מ בזה). ואם נפרש בדברי הב"ש הנ"ל דקאי בשיטת התוס' הנ"ל דהא דאסור בכל הנשים הוא רק קנסא דרבנן ומדינא בלא"ה שרי משום דאזלינן בתר רובא. א"כ בלא"ה אין מקום לפלפל כאן אם יש היתר מדינא מטעם ס"ס כיון דהכא עיקר האיסור קנסא ולא מדינא כלל. (ומדינא שרי הן מטעם רובא והן מטעם ס"ס מטעמים שביארנו). רק דהתוס' בגיטין שם כתבו דהא דמוכיח הגמרא בגיטין שם מהכא דחזקה שע"ש דאי לאו הכי לא היה ראוי לקנוס כאן. ובר"ן שם כתב טעמא דמילתא דאיכא ספיקי טובי. (וחשיב שם ספיקות אחרים. ולכאורה הני ספיקות דחשיב הר"ן ג"כ אין זה ס"ס המועיל מדינא ע"ש. רק דכוונתו דמ"מ אין ראוי לקנוס כ"כ בכה"ג(. ודברי הב"ש צ"ע:

ה ולפי הדברים הנ"ל יש ליישב קושיית הש"ך ביו"ד סימן נ"ז ס"ק ל"ו שהקשה ע"ד התוס' והרא"ש וסייעתם דס"ל בבהמה שנדרסה דהבדיקה היא לאחר שחיטה דוקא. וכ"פ בש"ע. דא"כ קשה בגמרא דזבחים (דע"ד ע"ב) דאמרינן כולהו כר' ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע. והשתא אמאי לא מוקי בפשיטות שם שנתערבה ספק דרוסה או ודאי דרוסה שלא ניכר בה רושם וצריכה בדיקה לאחר שחיטה דוקא ומש"ה בקדשים ירעו עד שיסתאבו. א"ו דהבדיקה של דרוסה היא מבחוץ בעודה בחיים. עכ"ד הש"ך. ובשעה"מ בפ"י מהל' מקוואות ביאר דלפ"ד הר"ת דס"א בגוף וס"א בתערובת הוי ס"ס ומתיר בספק דרוסה שנתערבה באחרים וא"צ בדיקה כלל. לפ"ז ניחא בגמרא דזבחים שם דלא המ"ל התם בספק דרוסה שנתערבה דא"כ כולם מותרים מטעם ס"ס וא"צ בדיקה. ואף בודאי דרוסה ואין ניכר בה רושם מבחוץ ג"כ הוי ס"ס ושרי. רק בדרוסה שניכר בה דריסתו מבחוץ ואיתחזק ריעותא דהוי ספק הקרוב לודאי שהיא טריפה ואין ספק זה מצטרף לס"ס. ובזה איצטריך ר' ינאי לאוקמי דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב שניכר דריסתו מבחוץ. ע"ש בשעה"מ. והש"ך לטעמיה דבסי' ק"י (ס"ק ס"ו) הקשה ע"ד ר"ת דמתיר בספק דרוסה שנתערבה באחרות וא"צ בדיקה דא"כ היאך משני ר"ל בזבחים שם כגון דאיערב בנפולה דה"נ יהיו כולן מותרים מטעם ס"ס לר"ת. והוכיח מזה כהסוברים דהיכא דאפשר בבדיקה אף בס"ס יש לבדוק כו' ומיהו דבריו אלה ל"נ. דמסברא ודאי כיון דבקדשים א"א לבדוק א"כ בנתערבה בנפולה למה לא נתיר מטעם ס"ס:

אך הפר"ח והמ"י שם תירצו משום דטריפות דנפולה אף שהטעם מחשש ריסוק איברים מ"מ נידונית כודאי טריפה ואין זה מצטרף לס"ס אף לפ"ד הר"ת. (ומ"ש ע"ז בפמ"ג מדעת הרוקח דספק נפלה על מתניה כשירה מס"ס. הנה באמת ברוקח הביא שתי דעות בזה וקיי"ל כהאוסרין. וכ"פ הש"ך ס"ס נ"ח. ומה שמצדד לומר דמסתמא הפילה על צלעותיה אין זה מוכרח כלל. ובלבוש שם מבואר ג"כ דנפולה הוי טריפה ודאית. ובטור יש שתי גירסות בזה ע"ש וברמב"ם ספ"ט מה"ש משמע ג"כ דנפולה הוי טריפה ודאית כששחטה תוך מעל"ע ע"ש). ומיהו אכתי צ"ל קושיית הש"ך בסימן נ"ז הנ"ל. לפי מה שפסק בש"ע שם דבדיקה דדרוסה היא לאחר שחיטה דוקא. ובש"ע סימן ק"י פסק כדברי הר"י דס"א בגוף וס"א בתערובת לא מהני. א"כ הדק"ל למה לא משני הגמרא בזבחים שם בספק דרוסה שנתערבה דצריכין בדיקה לאחר שחיטה ומש"ה בקדשים ירעו עד שיסתאבו כנ"ל. אך לדברינו דהא דס"א בגוף וס"א בתערובת לא מהני זהו מדרבנן אבל מדאורייתא בכל ענין הוי ס"ס כנ"ל. לפ"ז י"ל דלא המ"ל התם לאוקמי בספק דרוסה שנתערבה. דהא שם (דע"ג רע"ב) פריך הגמרא ניכבשינהו דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע. ואף דזה הוי רק קבוע דרבנן כמ"ש שם התוס' מ"מ גזרו שמא יקח מן הקבוע. דאל"כ לא יהיה קיום לדבריהם בזה דאי לא הא לא קיימא הא וכדאמרינן בכ"ד. וכל זה היכא דהוי בעצם איסור דאורייתא אילו היה זה קבוע דאורייתא בזה גזרינן אף בקבוע דרבנן כנ"ל. אבל אי הוה מוקמינן מתניתין בספק דרוסה שנתערבה דמדאורייתא בלא"ה כולם מותרין כבר מטעם ס"ס. (דס"א בגוף וס"א בתערובת מדאורייתא הוי שפיר ס"ס כנ"ל). א"כ בזה תיקשי דניכבשינהו דניניידו ונימא כל דפריש כו'. ובזה ל"ל גזירה שמא יקח מן הקבוע מאחר דמה"ת כבר הם מותרים כולן בלא"ה ורק אסורים מדרבנן ואף הקבוע הוא קבוע דרבנן ג"כ וכולי האי אין לגזור גזירות בתרי דרבנן. וע"כ דמתניתין מיירי באופן דליכא ס"ס. ול"ל בספק דרוסה שנתערבה וכמבואר. (ולכאורה היה י"ל עד"ז באופן אחר דאם ניכבשינהו דניניידו דאז אסור רק מדרבנן גזירה שמא יקח מן הקבוע א"כ מאחר דהוי רק איסור דרבנן שוב מהני בזה ס"א בגוף וס"א בתערובת לכ"ע להתיר לגמרי אף מדרבנן. וכמ"ש בראש דברינו דבאיסור דרבנן מהני ס"א בגוף וס"א בתערובת כו'. אלא שבזה י"ל דמ"מ אין לעשות כן לכתחלה דניכבשינהו דניניידו ואח"כ יהיה ההיתר בזה מדין ס"ס. וכמ"ש לעיל בשם הפר"ח והמג"א בשם הרשד"ם דאין לעשות ס"ס בידים ולא לעשות ס' דרבנן בידים כו'(. ואמנם עדיין צ"ב לפירש"י במתניתין דזבחים (ד"ע סע"ב ד"ה נתערבו) דמפרש שנתערבו חד בחד. והיינו כדאמר שם בגמרא (דע"א סע"ב) מי קתני בכמה כו'. ולפ"ז בלא"ה לק"מ קושיית הש"ך בסימן ק"י הנ"ל ע"ד הר"ת מהך דזבחים בנתערבה בנפולה שיהיו מותרים כאן מטעם ס"ס. דז"א דבתערובת חד בחד אף הר"ת מודה שאין להתיר מס"ס דכל אחד חשיב כגופו של איסור כמ"ש הרשב"א בתה"א (דקט"ז) וכ"כ האחרונים. ולפ"ז חוזר וניעור קושיית הש"ך בסימן נ"ז הנ"ל, דלמה לא מוקי הגמרא בזבחים בספק דרוסה שנתערבה חד בחד דאין היתר בזה מחמת הס"ס אף להר"ת וכמבואר. מיהו י"ל דהא דקאמר הגמ' בזבחים מי קתני בכמה היינו הכל אי לא תנא מתניתין דתמורה דכולן אוסרין בכל שהן (ורש"י במתניתין דזבחים פי' לפי הה"א דגמרא וכמ"ש התוי"ט בפאה שכן דרך רש"י בכ"מ) אבל כיון דתנן בתמורה בהדיא דאוסרין בכ"ש ממילא במתני' דזבחים נמי ה"פ דסיפא דומיא דרישא דקתני אפילו אחד ברבוא כו'. וגם בלא"ה הא קושיא זו בעצמה היא גם במתניתין דתמורה דתני התם טריפה שאוסרת בכ"ש ג"כ ותיקשי היכי דמי כו'. וכמ"ש רש"י בהדיא בתמורה (ר"ד כ"ח) דצ"ל התם הנך אוקימתי גופייהו דבזבחים שם ע"ש. וא"כ א"ש דהגמרא בזבחים בעי לשנויי שיתורץ ג"כ במתני' דתמורה הנ"ל ול"ל בספק דרוסה שנתערבה וכנ"ל. אלא דבעיקר הדבר מ"ש הפר"ח והמ"י והשעה"מ ביישוב קושית הש"ך בסימן ק"י הנ"ל בנפולה שנתערבה דלא שרינן לכולהו מטעם ס"ס לפ"ד הר"ת דס"א בגוף וס"א בתערובת מהני דהיינו משום דנפולה חשיבא טריפה ודאית ואין כאן ס"ס. ולכאורה קשה דנהי דנימא דנפולה שנשחטה תוך מעל"ע הוי טריפה ודאית ולא ס' טריפה וכמשמעות דברי הרמב"ם הנ"ל. מ"מ בזבחים שם דמשני ר"ל דאיערב בנפולה ומפרש התם דקסבר ר"ל עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה. והשתא בנפולה אחר שהלכה אף למ"ד צריכה בדיקה מ"מ א"א לומר שהיא טריפה ודאית רק ס' טריפה והדק"ל דלישתרו כולהו מטעם ס"ס. דהרי אף בשהתה מעל"ע בעוף שדרסה או טרפה בכותל (דהוי כמו נפולה בבהמה) איבעיא בגמרא דביצה (דל"ד ע"א) מהו לשוחטו ביו"ט מי מחזקינן ריעותא כו'. והרא"ש פסק שם הבעיא לקולא וכ"מ ג"כ דברי הרמב"ם והרשב"א. ובתשובת ש"א (סימן ס"ד) הוכיח מזה דאחר ששהתה מעל"ע ושחטה א"צ לבודקה רק מדרבנן. ואף אם נימא דלא כדבריו אלא דמ"מ צריכה בדיקה מה"ת (ועיין בתשובת ח"ס חיו"ד סימן ס"ו מ"ש בזה), מ"מ מוכח בבירור דאינו ודאי טריפה רק ספק טריפה. וא"כ כש"כ בהלכה דלדידן קיי"ל דהלכה א"צ בדיקה כלל א"כ אף ר"ל דפליג בזה וס"ל דהלכה צריכה בדיקה מ"מ אין זה רק ספק טריפה וא"כ כשנתערבה באחרות הו"ל ס"א בגוף וס"א בתערובת דשרי לדברי ר"ת והדק"ל כנ"ל. אלא י"ל דאין הטעם כלל הכא משום דנפולה הוי טריפה ודאית רק דאף אם נפולה היא ספק טריפה (וכ"מ מפירש"י בזבחים שם ד"ה נפולה) מ"מ כיון דכן נאמר בהלמ"מ שנפולה היא ס' טריפה כ"ז שלא שהתה מעל"ע ונבדקה או כ"ז שלא הלכה לדידן (ולר"ל הלכה לחוד לא מהני כ"ז שלא נבדקה). וכמבואר מפירש"י במתניתין רפ"ג דחולין ע"ש. (ולא נאמר בהלמ"מ רסוקת איברים רק נפולה לחוד). ממילא אין לצרף ספק זה לס"ס כלל. אחר שספק זה נאסר מהלמ"מ בפירוש. דהרי אף בגבינות הנכרים וכה"ג שגזרו מחשש דרבנן ג"כ כתב האחרונים בשם או"ה דחשיב כאיסור ודאי ואין לצרפו לס"ס וכש"כ היכא שנאסר הספק מהלמ"מ דאין לצרפו לס"ס כלל. ומ"מ בספק דרוסה שפיר יש לצרפו לס"ס דלא נאסר מהלמ"מ רק דרוסה ודאית דחזינן שהטיל בה ארס. שזהו פירוש דרוסה) וכדקיי"ל כן בפשיטות דס' דרוסה מצטרף לס"ס. וניחא שפיר כל הנ"ל. ואכמ"ל:

תוכן העניינים

תורת חסד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה