תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק ששי - שבועת הדיינין · דף מ
שהכל דין מטבע אחת כתבו התוספות תימה הא שמעינן מרישא דקתני ההודאה שוה פרוטה ודוחק לומר דס"ד וכו' י"ל דהא דקאמר ש"ס ורב שהכל דין מטבע אחת לאו לפי המסקנא קאמר הכי אלא למאי דבעי למימר שוה קתני אבל למסקנא רב נמי כרבי אלעזר ס"ל דמפרש לה בשמענו בדינר מטבעות וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב ורב דבעי למימר שוה קתני ולא כתב ורב דאמר שוה קתני משמע דדוקא למאי דס"ד מוקי לה הכי והשתא ניחא דה"ק אא"ב שוה משום הכי חייב ואע"ג דמתוקמא בדוחקא דהשתא צריך לומר שהכל דין מטבע אחת ואשמעינן דלא תימה דגבי תביעת דינר זהב לא חשיבא הודאת פרוטה מ"מ אפשר מיהא לאוקמי מתני' בכי האי גונא אלא אי אמרת דוקא לא מיתוקמא מתניתין כלל דאמאי חייב:
מ"ט דכתיב לא יקום עד אחד באיש וכו' תימה והא לא יליף שום טעמא מהך דרש דלא יקום ולא מייתי ראיה אלא מברייתא דקתני כל מקום ששנים מחייבין אותו וכו' א"כ מאי איצטריך לאתויי הך דרשא הוה ליה למימר אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד כו' חייב דתניא כל מקום וכו' וי"ל דהא דקתני ברייתא כ"מ ששנים מחייבין כו' מדרשה דלא יקום יליף לה משום דקשיא ליה כיון דקרא לגופיה לא איצטריך דע"פ שנים עדים יקום דבר כתיב ולא איצטריך אלא למידק מיניה דקם הוא לשבועה א"כ ליכתוב רחמנא לדיוקא בהדיא כי יקום עד אחד באיש ונשבע אלא ודאי היקשא אתי לאשמעינן דמקשינן דיוקא דקם הוא לשבועה לגופיה דקרא דלא יקום עד אחד באיש דכל היכא דלא יקום עד אחד באיש אלא שנים דהיינו לחטאת ועון וממון וקם הוא לשבועה הא חטין ושעורין והודה לו באחת מהן חייב וליכא למימר דנקט טענו בחטין והודה לו בשעורין לאשמעי' דפטור אף מדמי שעורין דעיקר מתני' דהכא רבותא דשבועות אתי לאשמעי' דומיא דשאר כולהו מילי דקתני להו מתני' וא"כ הוה ליה למיתני טענו חטין ושעורין כו' דהוה רבותא טפי דפטור:
הודה במקצת קרקעות פטור במקצת כלים חייב שהנכסים שאין להן אחריות וכו' רישא וסיפא איצטריך סיפא אשמעינן זוקקין כדמסיק הכא עיקר והתם אגב גררא נסבה ואיידי דאיצטריך למיתני הודה במקצת כלים יחייב תני נמי הודה במקצת קרקעות דפטור דהכי אורחא למיתני דבר והיפוכו ורישא נמי איצטריך אע"ג דבהדיא תנן לקמן בפירקין אלו דברים שאין נשבעין עליהן הקרקעות מ"מ איצטריך למיתני שאם הודה בכלים וכפר בקרקעות או איפכא דפטור דלא תימא דוקא על כפירת קרקעות הוא דאין נשבעין בל הודה בקרקעות וכפר בכלים חייב לישבע על הכלים קמ"ל דאפי' הודאתן אינה מביאה לידי שבועה והתוס' כתבו הודה במקצת קרקע פטור איצטריך דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטים והודה לו בשעורים ודבריהם תמוהים דהא סיפא איצטריך לאשמעינן זוקקין כדמסיק דהכא עיקר וליכא למימר דכתבו כן למאי דס"ד דהתם עיקר חדא דמשמעות הלשון שכתבו כן לפי האמת ועוד דלמאי דס"ד ליכא למימר דאיצטריך דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו בחטים ושעורים והודה לו בשעורים דל"כ תיקשי ליה רישא דמתניתין דקתני טענו חטים והודה לו בשעורים וכו' דבעי למידק מיניה הא טענו חיטין ושעורים והודה לו באחת מהן חייב ואי קשיא להו ליתני הודה במקצת כלים חייב וכו' ולא ליתני הודה במקצת קרקעות דפטור הא ודאי איכא למימר דתני ליה איידי דקתני הודה במקצת כלים דחייב כדפי' ועוד דא"כ אמאי כתבו דאיצטריך דלא תימא טעמא דרישא דפטור משום דהוי כטענו חטים כו' והא מסיפא שמעינן לה דטעמא משום דאין נשבעין קרקעות הוא מדקתני הודה במקצת כלים חייב מפני שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין כו' אלמא טעמא דקרקעות משום דיש להן אחריות הוא ועוד היאך תיסק אדעתין דטעמא משום דהוי כטענו חטים וכו' והא מתניתין דלקמן קתני בהדיא דאין נשבעין על הקרקעות א"כ הכא נמי ודאי טעמא משום דאין נשבעין אקרקעות הוא: