תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור
פרק שני - ידיעות הטומאה · דף יח
כניסח תנינא פרישה תנינא איצטריך לאתויי ראיה דלא תימה אפרישת אונס הוא כיון שנכנס בהיתר וכי אמרה לו נטמאתי מאי אית ליה למיעבד ובסמוך לוסתה ונמצא דם בחר הכי נמי אונס הוא אכניסה ואפרישה כיון דסבר יכולני לבעול ולפרוש קודם שתראה ומתני' דהוריות דקתני מצות לא תעשה אל תבא על נידה איכא למימר דבנידה גמורה איירי וכן קרא דלא תקרב איירי בנידה גמורה וקרא דוהזרתם אסמכתא בעלמא הוא כמ"ש רבינו זרחיה ז"ל לכך מייתי ראיה אתרוייהו וקאמר ליה רב אדא לעולם אימא לך דסמוך לוסתה אונס הוי אכניסה ואפרישה כדפירש ומתני' דהתם בפרישה איירי וכגון שאמרה לו נטמאתי דלאו אונס הוא דהוה ליה להמתין עד שימות וקאמר ליה רבינא לרב אדא והא נמצא קתני אלמא דמעיקרא לא הוה ליה ידיעה א"כ פ"כ צריך לאוקמי כסמוך לוסתה ולאו אונס הוא אלא שוגג בין אכניסה בין אפרישה ולהכי מיחייב קרבן והא דלא מיחייב שתים משום דשני זיתים חלב בהעלם אחד הוא וקאמר רב אדא היכי אצית דקתני עלה זו היא מצות עשה שבנדה ואם איתא מצות לא תעשה היא דמ"ע לא הוי אלא באמרה לו נטמאתי דמוזהר לפרוש מו הנדה ולהמתין עד שימות מדכתיב ותהי נדתה עליו אבל נדה וכן כמוך לוסתה מוזהר בלא תעשה שלא יבא עליה מדכתיב לא תקרב כדפירש לעיל מתני' דהוריות ורבינו זרחיה גריס ואם איתא לא תעשה ועשה היא ובספרים שלנו ליתא וכן נראה דבסמוך לוסתה כיון שנכנס לה באיסור מעיקרא כי בעי למיפרש בתר הכי לא שייך מצות עשה דלית קרא לשעבר וכתב עוד וא"ת לדידיה נמי דמוקי לה אפרישה תקשי ליה והא אפי' בפרישה לחודא איכא עשה ולא תפשה פשה ותהי נדתה עליו לא תעשה לא תקרב דהוא לא תפרוש ולאו קושיא היא דאע"ג דלא תעשה נמי איכא נקט ליה מצות עשה שבנדה איידי דנקט הכי במקדש דהתם ליכא אלא עשה כשנטמא בפנים כדפי' לעיל:
והא נמצא קתני כתבו התו' תימה דעדיפא הוה מני למיפרך מהא דקתני סיפא כו' נראה ליישב דרב אדא הוה סבר דאע"ג דאמרה לו נטמאתי אכתי איכא לספוקי דלמא לא יצא עדיין הדם לבית החיצון אלא שהיא מרגשת שנעקר הדם ממקומו וקיימא לן שאין האשה טמאה אא"כ יצא הדם לבית החיצון כדאי' ר"פ יוצא דופן ולהכי קתני נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן דאז ודאי יצא הדם לבית החיצון בשעת תשמיש וכן אם נמצא על שלה וקינחה מיד לאחר תשמיש ודאי כבר יצא הדם לבית החיצון בשעת תשמיש אבל קנחה לאחר שעה איכא למימר דבשעת תשמיש לא יצא עדיין הדם לבית החיצון ולא הרגישה אלא מה שנעקר הדם ממקומו לכך טמאין מספק ופטורין מן הקרבן ולהכי פריך ליה רבינא מדקתני נמצא דלישנא דנמצא משמע דמעיקרא לא הוה שום ידיעה כלל והיינו דאיצטריך ליה לרבא למימר ציית מאי דקאמר רבך משום דרב אדא לא הוה חייש להך קושיא:
וטוביה פירש"י ז"ל ואשריו ולפירושו פד שימות דנקט עיקר חסר דהוה ליה למימר עד שימות האבר או הגיד והערוך בערך וטוב פירש בו פירוש אחר וע"ש:
או בנבלת שרץ למה לי ש"מ וכו' והא דיליף מיניה במתני' דעל העלם שרץ חייב ואינו חייב על העלם מקדש לאו מייתורא יליף לה אלא משמעותא דקרא קאמר כיון דגבי הדדי כהיכי דלא איצטריך קרא להכי דמהיכא תיתי דאיצטריך קרא למיפטריה תדע דלרבי ישמעאל איצטריך ונעלם לחייבו על העלם מקדש וכ"כ התו' בפ"ק ור"ע נמי משמעותא דקרא קאמר ולהכי לא בעי ש"ס לר"א ונעלם ממנו והוא טמא למה לי: