אור ברסלב
תורת חיים על שבועות פרק שני - ידיעות הטומאה › דף יז

תורת חיים על שבועות· רבי אברהם חיים שור

פרק שני - ידיעות הטומאה · דף יז

דף טז

באונס גמירי שהייה במזיד לא גמירי שהייה תימה אמאי נקט באונס הוה ל"ל בשוגג גמירי שהייה חדא דהיפוך מזיד שוגג הוא והיפוך אונס רצון הוא ועוד דמסתמא בנטמא בשוגג איירי ולא באונס דמי אנסו שם שיטמא את עצמו לכך נראה דודאי בנטמא בשוגג איירי אלא שהוא אנוס על טומאת המקדש דכיון שנטמא בשוגג בפנים אינו מטמא את המקדש במזיד אלא באונס לכך קמיבעיא ליה מי אמרינן דלא גמירי שהייה אלא כשמטמא את המקדש באונס אבל האי שטימא עצמו במזיד נמצא שמטמא את המקדש במזיד לא גמיר שהייה או דלמא בפנים וכו' ולפי זה מ"ש התוס' דצריך לומר דבשעה שטימא עצמו לא ידע שהיה במקדש אי אפשר לומר כן דא"כ נהי שטימא עצמו במזיד מ"מ אינו מכמא את המקדש אלא בשוגג כיון דלא ידע באותה שעה שהיה במקדש ונהי דהוה ליה כמו רצון מזיד מיהא לא הוי אלא צ"ל דידע שהיה במקדש קשה דא"כ אפי' שכח אח"כ במאי מחייב קרבן הא לא שב מידיעתו הוא כמ"ש התו' ואם נפרש דלמלקות בעי הוי אתי שפיר מיהו מדלא מפרש בהדיא למלקות משמע דלענין קרבן בעי דומיא דמתני' דעלה קאי וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות שגגות דלענין קרבן בעי דאע"ג דאין דאין שוגג מביא קרבן אלא א"כ הוא שב מידיעתו בטומאת מקדש וקדשיו שאני דלאו בשגגה לחודא תליא מלתא דהא לא מיחייב קרבן אלא א"כ יש לו ידיעה בתחילה מה שאין כן בשאר שגגות וכיון דגזירת הכתוב הוא דבעי ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלמה בינתים אע"ג דלא הוה שב מידיעתו לית לן בה דלא ילפינן לה משאר שגגות:

טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה הוה מצי לשנויי דמשכחת לה ששימש בבמה בשעת היתר במות דליכא ביאת מקדש:

קמ"ל דכל קרבי עבודה עבודה היא אע"ג דבפרק אין מעמידין קאמר שמואל הניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא עכו"ם והיפך בו מותר ומוקי לה נמי דאי לא הפוך הוה בשיל בתרתי שעי והשתא קא בשיל בהדא שעה מהו דתימא קריבת בישול מלתא היא קמ"ל בישולי עכו"ם שאני דאינו אסור אלא מדרבנן:

אבל חייבין על עשה ועל לא תפשה שבנדה סיפא דמתני' דהתם מפרש להו דקתני סיפא איזהו מצות עשה שבנידה פרוש מן הנידה ומצות לא תעשה אל תבא על הנדה ונראה דמצות עשה קרי ליה להיה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שכבר הוא בא על הנידה דמ"ע היא שיפרוש ממנה בלי הנאה וילפינן לה לקמן מדכתיב ותהי נדתה עליו ואפי' בשעת נדתה תהא עליו והיינו דקתני איזהו מ"ע שבנדה פרוש מן הנדה לישנא דפרוש משמע שכבר בא עליה וצריך ליזהר שיפרוש ממנה בדרך היתר אע"ג דגבי נדה לאו נמי איכא לא תקרב כדאמר לקמן מ"מ קרי ליה עשה משום דהוה ליה דומיא דעשה שבמקדש דאיירי נמי בכי האי גונא שנכנס בהיתר ונטמא בפנים ואיידי דקרי ליה עשה שבמקדש משום דבמקדש ליכא אלא עשה דוישלחו לחודא קרי ליה נמי עשה שבנדה ומצות לא תעשה קרי ליה למי שעדיין לא בא על הנדה דמוזהר בלא תעשה שלא יבא עליה דכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ובכלל לאו זה שלא יבא על האשה סמוך לוסתה שמא תראה בשעת תשמיש והיינו דקתני ואיזהו מצות לא תפשה אל תבא על הנדה:

תוכן העניינים

תורת חיים על שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה