תורת חיים על פסחים· רבי אברהם חיים שור
דף ה
ההוא לא איצטריכא ליה דהא איתקש השבתת שאור וכו' תימה דהשתא למאי צריך לקרא דמייתי אביי שבעת ימים שאור לא ומצא דמדאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ יכול לדרוש הכל כדדריש ר' יוסי לקמן וכ"כ התו' ונראה לפרש דהא דקאמר אביי לעיל תרי קראי כתיבי וכו' הכי פי' כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אלמא דעובר בבל ימצא כל שבעת ימים וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם משמע דאינו עובר בבל ימצא רק ביום ראשון בלבד ואחר כך אינו עובר הא כיצד לכבות ארבעה עשר לביעור ואך חלק כדמסיק והשתא ניחא דאי לא הוי מייתי קרא דשבעת ימים שאור לא ימצא הוה אמינא דאך ביום ראשון של פסח קאמר ולא הוה דרשינן אך חלק אלא אך מיעוטא הוא ואתי למעוטי כל ששה ימים שאחר יום ראשן שאינו עובר בבל ימצא דאי לא כתיב אך הוה אמינא דביום הראשון תשביתו שאור ויהיה מושבת כל שבעה ימים קאמר לכך כתיב אך ביום הראשון להוציא שאר הימים ולכך מייתי קרא דשבעת ימים שאור לא ימצא דהשתא ע"כ ראשון לכל שבעה קאמר ואך חלק ור"י דלקמן דדריש אך חלק נמי אהך קרא דשבעת הימים שאור לא ימצא קא סמיך ולא הוצרך לאתויי הך קרא משום דזיל קרי בי רב הוא ואביי דאמורא הוא פירש דבריו יותר:
ה"ג ותו התם דכתיב ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם ובפרשת אמיר כתיב והכי פירושו ותו דאפי' את"ל דוי"ו דוביום הא' לשום דרשה אתיא ולכך איצטריך נמי למיכתב ה"א דהראשון התם דכתיב ביום הא' מקרא קודש מאי איכא למימר דבסיפא דההיא קרא כתיב ביום השביעי מקרא קודש בלא וי"ו א"כ ה"א דהראשון למה לי דליכא לשנויי דאתי למעוטי חולו של מועד דמראשון ושביעי נפקא כיון דליכא התם וי"ו מוסיף על ענין ראשון אבל מקרא דוביום הראשון מקרא קודש דכתיב בפרשת בא מני פריך דהתם נמי כתיב בסיפא דקרא וביום השביעי מקרא קודש בוי"ו:
משום דכתיב לך תרי זימני פירש רש"י ז"ל כיון דמייתר לך שדייה אלא ימצא וכתבו התו' וקשה דמייתורא דלך גופיה אפילו בלא לא ימצא מצינו למעוטי עכו"ם שכיבשתו ואומר ר"י דאי לאו דשדינן ליה אלא ימצא ה"א דלך אתי לדרשא אחריתי משום דעכו"ם שכיבשתו נמי לך חשיבה ואין להקשות דא"כ מנ"ל לתנא למישדינהו אלא ימצא דלמא אין ה"נ לדרשה אחריתי הוא דאתיא דלא ניחא לאוקמי לדרשא אחרינא כל כמה דמצינו למימר לאשמעי' שלך אי אתה וכו' מיהו קשה כיון דשדינן אלא ימצא מאי איצטריך ליה למידרש מה שאור האמור בגבולין וכו' ומה שתירץ ר"י כבר כתבו התוס' שהוא דוחק ועוד דפשטא דשמעתא משמע לכאורה דלא שדינן ליה הלא ימצא מדלא מפרש לן ש"ס בהדיא דשדינן ליה. ונראה דמיתורא דלך ממעט עכו"ם שכיבשתו ולא שדינן ליה אלא ימצא והא דקאמר ת"ל לא ימצא רבא נמי כאביי דריש ליה מדכתיב לא ימצא ולא כתיב לא תמצא דאי ל הך דרשה מלך לא הוה ממעטינן עכו"ם שכיבשתו דה"א ההוא נמי לך חשיב והוה מוקמינן ליה לדרשא אחרינא אבל השתא כיון דכתב לן רחמנא גבי קבלת אחריות לישנא דלא ימצא דמשמע לגמרי בין עכו"ם שכיבשתו בין עכו"ם שלא כיבשתו אלמא דכיבשתו לאו לך חשיבא דאי לך חשיבא א"כ לא איצטריך קרא להכי ואפי' בדלא קביל עליה אחריות עובר עליו כיון דדידיה הוא וא"כ לא יתכן למיכתב לישנא דלא ימצא דמשמע דאתי לישמעי' דלא ימצה לגמרי בין עכו"ם שכיבשתו בין עכו"ם שלא כיבשתו כיון דעכו"ם שכיבשתו לך חשיבא וה"ל למיכתב לא תמצא וממילא הוה מוקמינן ליה בעכו"ם שלא כיבשתו וקבל עליו אחריות דעובר כיון דלא כתיב התם לך וכיון דשמעי' מלא ימצא דעכו"ם שכיבשתו ל"ו לך חשיבא מסתבר ספי למימר דלך אתי למעוטי עכו"ם שכיבשתו ולא קבל עליו אחריות דשרי ממאי דנימא דרתי לשום דרשה: