אור ברסלב

תורת חיים על פסחים· רבי אברהם חיים שור

דף ד

דף ג

אבא קיים א"ל אימא קיימת מה שפירש"י ז"ל נראה דוחק והתוס' פירשו דרבי חייא שאל על אביו ורב השיב אימא קיימת פירוש אמו של רב ולא רצה להשיב אבא קיים שלא יטעה רבי חייא ויסבור שמשיבו על מה ששאלו דקרי אינשי לאבי אבא אבא וקשה דהא ליכא למיטעי מידי דאם היה משיבו אבא קיים ע"כ אבא של רב קאמר דאי של רבי חייא לא הוה ליה למימר אבא קיים אלא קיים לחוד דכיון דרבי חייא שאלו ואמר ליה אבא קיים אי איתא דקיים הוה לא הוצרך רב להשיב אלא קיים או אינו קיים ומדהשיב אבא קיים על אביו של רב קאמר לכך נראה כגירסת רבינו חננאל שכתבו התוספות וא"ת א"כ מאי הוצרך ש"ס לפרש דרב בר אחתיה דרבי חייא ובר אחוה הוה וי"ל כי היכי דלא תיקשי על רב והלא השיב שלא כהוגן דרבי חייא שאלו על אב ואם שלו ורב השיבו על אח ואם שלו וזהו לכאורה תשובה שאינה הוגנת דמאי איכפת ליה לרבי חייא באביו ואמו של רב והוי דומיא דעובדא דיוחנן חקוקה ששאלוהו חסין נעשו יפות והוא השיב שעורין נעשו יפות דהשיבו ליה תשובה שאינה הגונה שהרי אמרו לו צא ובשר לסוסים ולחמורים לכך מפרש ש"ס דרב אחוה ובר אחתיה דרבי חייא הוה וא"כ יפה השיבו דודאי הוה ניחא ליה לרבי חייא מה ששמע דאחיו ואחותו קיימין והוי דומיא דעדשים נעשו יפות:

ותניא כל היום כולו כשר למילה וא"ת בלא ברייתא תיקשי מגופא דקרא דכתיב וישכם אברהם בבקר ואי אמרת דזריזין מקדימין מחורתא וכי אברהם לח זריז במצות הוה וי"ל דאי לאו ברייתא איכא למימר דאברהם לא הוי בעי לזרוזי נפשיה בפקידה כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו כדפירש רש"י ז"ל בפרשת וירא גבי ביום השלישי ומה שהשכים בבקר לאו משום זירוז עביד הכי אלא טעמא אחרינא ה"ל שהיה צריך לצאת בבקר דוקא אבל השתא דיליף ברייתא ההיא דזריזין מקדימין למצות מוישכם אברהם בבקר ואי אמרת ק מקדימין מאורתא אברהם נמי מאורתא ה"ל לאקדומי נפשיה וליכא למימר דלעולם זריזין מקדימין מאורתא ואברהם לא בעי לאקדומי טפי מצפרא כדי שלא יאמרו הממו וכו' דא"כ אכתי אמאי לא הקדים עצמו שעה או שתים קודם הבוקר דהאי טעמא דכדי שלא יאמרו ודאי לא מצומצם עד הבוקר דוקא הוא וכיון דיצא בהשכמת הבוקר דוקא ש"מ דזריזין לא בעו לאקדומי כפי מצפרא על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא וא"ת כי חמירא דידיה הוא מאי הוי והתוספות כתבו דחמירא דידיה הוא וחל עליו חיוב בדיקה שעה אחת קודם שהשכירו ואין הל' משמע כן מדלא קאמר על המשכיר לבדוק דבתר מעיקרא אזלינן או דילמא על השוכר לבדוק דבתר השתא אזלינן. ועוד קשה דלכאורה משמע דהא דקמיבעיא ליה המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר היינו שמשכירו בע"פ וא"כ מאי פשיט ליה מהא דקתני המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר מפתחות חל י"ד וכו' דלמא שאני התם לפי שהשכירו בי"ג קודם שחל עליו חובת הבדיקה לכך אם משמסר לו מפתחות חל י"ד על השוכר לבדוק אבל הכא שמשבירו בי"ד שכבר חל חובת הבדיקה על המשכיר אפי' אם המפתחו' ביד השוכר איכא למימר שעל המשכיר מוטל לבדוק ונראה דהא דקבעי' ליה המשכיר בית לחבירו בי"ד לצורך י"ד קאמר שמשכירו בי"ג שית יל לדור בו בי"ד וכ"כ רבינו נסים ז"ל וכן משמע דאטו ברשיעי עסקינן דאמאי לא בדק המשכיר אור לארבעה עשר כתקנת חכמים ועוד מדקאמר רב נחמן בר יצחק תנינא ולא קאמר ת"ש משמע דהך בעיא הוי דומיא דברייתא דמייתי דאיירי שמשכירו קודם ארבעה עשר והכי פירושו על מי לבדוק על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא וכו' לפי שהבדיקה מוטלת על בעל החמץ אע"פ שאין הבית שלו ומוטלת נמי על ב"ה אף ע"פ שאין החמץ שלו דקיימא לן מי שיש לו חמץ בביתו אע"פ שאין החמץ שלו כיון שהבית שלו עובר עליו מדכתיב בכל גבולך וכן אם החמץ שלו אע"פ שאין הבית שלו עובר עליו כדאמרינן לקמן לכך קמיבעיא ליה בכה"ג שהשכיר לצורך ארבעה עשר שלא השתמש בו עדיין השוכר שום חמץ וכל החמץ של משכיר אלא שהבית הוא של שוכר וקמיבעיא ליה על מי לבדוק אור לארבעה עשר בתר מי אזלינן אי אזלינן בתר בעל החמץ או בתר ב"ה כיון דעל שניהם חל חובת הבדיקה כדפי' ודוקא כשמשכירו לצורך ארבעה עשר קמיבעיא ליה אבל אם משכירו לצורך י"ג לא קמיבעיא ליה דודאי על השוכר מוטל לבדוק דכיון שכבר השתמש בו השוכר בחמץ אפי' חד יומא נמצא שחל חובת הבדיקה על השוכר משני צדדין הן מצד חמצו הן מצד ביתו ופשיטא דבתר דידיה אזלינן ומייתי ראיה ממזוזה דרשותיה דביתא דשוכר הוא וגוף הבית ושתי המזוזות של משכיר הוא וקס"ד דכי היכי דמזוזה חובת הדר היא שהשוכר בית מעובדי כוכבים חייב לקבוע בה מזוזה הכי נמי חובת ב"ה היא שאפילו אין בו דיורין ב"ה חייב לקבוע בו מזוזה אלמא כל היכא דהחיוב מוטל על המשכיר והשוכר בתר שוכר אזלינן ודאי דמזוזה חובת הדר היא ולא חובת המשכיר שאם אין בו דיורין בעל הבית פטור אבל גבי חמץ בעל החמץ חייב לבדוק אע"פ שאין הבית שלו:

לאו משום דחזקתו בדוק דקסבר הכל חברים הם וכו' לעיל קמיבעיא ליה סתמא המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק ולא קאמר דהכל חברים הן וכו' משום דאפי' אין הכל חברים לא שייך למימר דלמא עבר זמן הבדיקה ודעתו היה לבדוק עוד שהרי השכירו לחבירו ולא יכנס שמה לבדוק אבל הכא איכא למימר דלמא עבר זמן הבדיקה ודעתו היה לבודקו עדיין לכך איצטריך למימר דקסבר הכל חברים הן וכו' ומחזקינן ליה שלא עבר הזמן

תוכן העניינים

תורת חיים על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה