אור ברסלב

תורת חיים על פסחים· רבי אברהם חיים שור

דף ג

דף ב

באתרא דרב הונא קרו נגהי דנגהי הוא כינוי ללילי כמו שקורין לסומא סגי נהור:

לישנא מפליא הוא דנקט דלא רצה להתחיל מסכתא אלא בלישנא מעליא ותנא דבי שמואל אפשר דלאו התחלת מסכתא הוא:

רב פפא אמר תשע אבל וי"ו דטהור לא קחשיב אע"ג דנכתב אלא כיון דמשום עיקו' הוי מצי למיכתב טהר חכר וי"ו ע"כ וי"ו לשום דרשה אתיא:

רכבת כתיב וא"ת ליכתוב נמי ישבת וי"ל כדפירש"י ז"ל דלמדך בחסרון זה שתתפוש לשון קצרה ואפי' הוא מגונה פי' שיקצר את לשונו אפי' אם אי אפשר לו אלא שידבר בל' מגונה ואין להקשות הלא כבר שמעינן הך מילתא מטמא דכתיב באורייתא דדוקא ר' יהושע בן לוי ורב אחא דלעיל ילפי הך מילתא מטמא דכתיב באורייתא כיון דאינהו ילפי הא דכל היכא דכי הדדי נינהו יספר בל' נקייה ממה שעיקם הכתוב כמה אותיות ממילא ילפינן מטמא דכתיב בשאר דוכתי דכל היכא דנפישין מילי יספר בל' קצרה אבל תנא דבי ר' ישמעאל דיליף הא דיספר אדם בל' נקייה ממרכב ומושב ע"כ ס"ל דהא דעיקם הכתוב כמה אותיות בהנך קראי דלעיל לשום דרשה אתיא ולא מצינו למילף מנייהו מידי א"כ מטמא דכתיב באורייתא נמי לא מצינו למילף מידי ולכך איצטריך לדידיה רכבת ללמד שתתפוש ל' קצרה ואפי' הוא מגונה ובלאו הכי נמי צ"ל דלר' יהושע בן לוי קראי דרב פפא ורב אחא לשום דרשה אתיא וכן איפכא. ומהרש"ל ז"ל דחק עצמו לפרש דברי רש"י ז"ל בדרך רחוקה ולא דק כלל ועוד יש לפרש דתנא דבי ר' ישמעאל לא פליג אהנך אמוראי ומילתא אחריתי קאמר דאינהו קאמרי אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו דטמא ל' מגונה הוא ואיהו קאמר לעולם יספר אדם בל' נקיה משום דפיסוק רגלים באשה לאו מגונה הוא אלא שאינו דרך כבוד ולא הוי לשון נקייה ולכך יליף לה ממרכב ומושב ומדכתיב רכבת. והתוספות כתבו דלא מני למיכתב ישבת דכל היכא דכתיב ישב בלא וי"ו אתי לדרשה וכו' וקשה לפי' דהא גבי אברהם ולוט דרשינן להו שלא ישבו ממש לכך כתיב חסר א"כ הכא נמי אי הוה כתיב ישבת הוה דרשינן שלא היתה יושבת ממש שהרי באמת רוכבת היתה ולא יושבת:

וחד אמר שויתינן הך שמעתא כגדי מסנקן הוצרך ש"ס להאריך ולאתויי נמי מה שאמר הך ש"ס דלא תימא הא דלא אשתעי רב בהדי דאידך לאו משום שהוציא מפיו דבר מגינה ואמר כדבר אחר אלא בשביל שאמר שנעשה עיף מהך שמעתא דנראה כאלו אין התורה חביבה עליו ובסמוך נמי הוצרך לאתויי הך דאמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה דלא תימה הא דאמר מובטחני בזה שמורה הוראה בישראל לאו משום שלא הוציא לשון מגונה מפיו אלא בשביל ששאלו שאלה הגונה וגבי לחם הפנים נמי הוצרך לאתויי מה שאמרו חבריו דלא תימה מה שבדקו אחריו לאו בשביל שהוציא דבר מגונה ואמר כזנב הלטאה אלא בשביל שהיה נראה כמבזה את הקדשים ומתלוצץ על שלא הגיע לו חלק יפה:

אלא אימא שחץ פסול אינו מגיה אלא מפרש דשמץ דקאמר היינו שחץ אע"ג דשמץ פסול ערוה הוא ושחץ דבר גאוה הוא יש לומר דחד מילתא נינהו כמו שאמרו חכמים כל המתגאה כאלו בא על כל העריות לכך קרי ליה שמץ פסול ואפשר לומר דשמץ פסול לשון שמץ מנהו דאיוב שהוא דבר מועט כלומר כעין פסול נמצא בו כיון שהמתגאה כאלו בא על הערוה:

תוכן העניינים

תורת חיים על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה