אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף קב

דף קא

כי פליגי כשאין ניטל באגודו פירש"י ז"ל שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם ולטלטלו על ידי אותו החבל מיד נפסק ותימה לו' כן דכיון שנגר קשור בחבל זה ומשתמשין בו תמיד למה יהא נפסק ע"י טלטול. ועוד דכיון דר' יוסי אינו מתיר אלא א"כ יש בראשו גלוסטרא משמע דס"ל כרבנן דפליגי אדרבי יהודה בנגר הנגרר כמ"ש התוספות ואי אפשר לומר כן דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דבפרק מי שהוציאוהו קאמר ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואמאי קאמר בסמוך הלכה כר' יהודה בנגר הנגרר כיון דר' יוסי פליג עליה והתוספות כתבו א"נ ס"ל כרבי יהודה דשרי בנגר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה כשאינו ניטל באגודו וקשה דקאמר בניטל באגדו כולי עלמא לא פליגי כי פליגי כשאינו ניטל באגדו הוה ליה למימר נמי וכשאינו ניטל באגדו בקשור בדלת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בקשור בעיברא דדשא. ועוד קשה דמשמע הכא דבניטל באגדו ליכא מאן דפליג דשרי אפילו בנגרר ובלא גלוסטרא ואם כן סתמא דמתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה אתיא דלא כמאן דהא פשיטא דהדלת ניטל באגדו ואמאי בעי שיהיו גבוהין מן הארץ והתוס' כתבו דאע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו החבל מכל מקום אם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום היה נפסק וזהו דוחק ועוד קשה דעל כרחך צריך לומר דהאי נגר שיש בראשו גלוסטרא דמתני' בנגרר איירי דבגבוה מן הארץ ליכא מאן דפליג דאפי' רבנן דפליגי אדר' יהודה מודה דשרי בכי האי גונא אפי' אין בראשו גלוסטרא כדמשמע בסמוך וכיון דהכא נמי בנגרר איירי אם כן נגר הנגרר שיש בראשו גלוסטרא מיבעי ליה. פ"כ נראה דנגר שיש בראשו גלוסטרא דמתניתין בנשמט ומונח בקרן זויות איירי והא דקאמר בניטל באגדו כ"ע לא פליגי היינו שהחבל קשור יפה יפה בנגר שכשנוטלין לפעמים את הנגר מן הדלת אז נוטלין גם החבל עמו ואינו מתנתק מן הנגר וכיון דהחבל נשאר בנגר מוכחא מילתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה לכך כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בשאינו ניטל באגדו שכשנוטלין את הנגר מן הדלת אין החבל ניטל עמו אלא נשאר בדלת דליכא הוכחה בנגר מר סבר כיון דיש בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו וכו' והשתא שפיר ס"ל לר' יוסי הא דר' יהודה והא דבעי גלוסטרא משום דאיירי במונח בקרן זויות ור' יהודה דמתיר בלא גלוסטרא בקשור בדלת איירי והא דמשני בסמוך ההוא ניטל באוגדו הוה היינו נמי שהיה ניטל ואגדו עמו ואפילו בלא קשור כלל הוה שרי אלא דמעשה שהיה כך היה ולא משום איסור שבת הוה תלי התם. והשתא ניחא הך עובדא דרב אויא דחזייה לההוא גברא דהוה קטיר בגמי וכו' דאתי לאשמעינן דהיכא דאין הנגר ניטל באגדו בעיא שיהא קשור בדלת בחבל גמור ולא בגמי דכמאן דלא קטיר דמי. וא"ת נימא דסתם מתני' דדלת שבמוקצה דבעי שיהו גבוהין מן הארץ דלא כר"י דלר"י אפילו בקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ נמי שרי כדאמר בנגר הנגרר וי"ל דדלת שאני דאורחא דדלת להיות גבוה מן הארץ לכך ליכא מאן דפליג דצריך להיות גבוה מן הארץ או בעינן היכר ציר אבל גבי נגר פליגי רבנן ור"י רבנן סברי דאורחא דנגר נמי להיות גבוה מן הארץ ולכך בנגרר אסור אפילו אינו אלא ראשו אחד מגיע לארץ דמיחזי כבונה ור"י סבר דאורחא דנגר להיות מוטל בארץ אלא שהוא קשור בדלת לכך כל שקשורות ותלוים מותר ואין להקשות כיון דלר"י אורחיה דנגר להיות מוטל על הארץ לגמרי אמאי קאמר זה אף במדינה מותר דמשמע דראשו א' תלוי באויר מיהא בעינן י"ל דודאי אפי' כולו מוטל על הארץ נמי שרי לר"י ותדע מדקאמר אלא איזהו שנועלין במקדש ולא במדינה כל שאינו לא קשור משמע דבקשור אפי' כולו מוטל לארץ שרי והא דנקט זה אף במדינה מותר משום דקאי אמלתא דרבנן נקט הכי. וכאשר פירשתי הסוגיא כן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפכ"ו מהלכות שבת נגר שאין בראשו גלוסטרא אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין וכן אם היה ניטל ואגודו עמו אבל אם היה אגדו קשור בדלת והיה הנגר נשמט וכו' ובש"ע סי' שי"ג כתב וכיצד יהא קשור אם יש בראשו גלוסטרא אפי' אם ה א קשור בחבל דק שאינו ראוי להיות ניטל בו וכו' וע"ש:

אלא שאין בשיפועה טפח פי' רש"י ז"ל דנקליטין הרבה יוצאין הימנה לב' ראשין סדורין א' נמוך וכו' והא דלא אמרי' לבוד מקנה לקנה ומוסיף על אהל עראי ושפיר דמי כדאמר לעיל שמא י"ל דכיל' חתנים לאו אהל עראי הוא מיהו מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל משמע דאהל עראי הוא וי"ס דלא גרסי' כלל הא דקאמר וכי אין בפחות מג' וכו' לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח וכו' דבפ"ק דסוכה משמע דשיפוע אהלים לאו כאהלי' דמי וכן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה"ש וכ"כ ה' המגיד שם וא"כ איכא למימר שהמט' רחבה כתקנה ואין למעלה אלא קנה אחד:

הכי גרסינן אלא לא קשיא הא דמיהדק כו' דהדר ביה משינויא קמא דטעמא לאו משום אהל הוא כדפירש"י ז"ל ואפי' לפי' ר"ח ז"ל הדר ביה השתא ומוקי לה תרוייהו בדאית בהו טפח אלא שמחלק בין כשהטפח היוצא חזק לבין כשהוא נכפף. והרא"ש ז"ל בפ' תולין כתב ור"ת לא גרס אלא אלא ה"ג לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק פי' דגלימא לא מיהדק אלא נכפף למטה ולא הוי אהל אבל סיינ' מיהדק שהוא קשה ובולט חוץ לראשו טפח והוי אהל ואסור פי' ר"ח ז"ל לא הדר ביה משינויא קמא וכן משמע מדברי הר"ן שם שכתב ע פי' ר"ח דלא נהירא מדלא קאמר הכא מיהדק התם לא מיהדק מיהו טפי נראה דהדר ביה דאי לאו הכי מאי קמ"ל רב ששת בריה דרב אידי דסיינ' שרי היכא דלות ביה טפח וכי עד השתא לא ידעינן דבציר מטפח לאו אהל הוא והא איהו גופיה קאמר לעיל לא אמרן אלא שאין בגגה טפח אלא ודאי אתי לאשמעי' שאם הטפח יוצא מן הסיינ' כפוף לאו אהל הוא ושרי ודוחק נמי למחוק אלא מן הספרי' וכיון דלפי' ר"ח ז"ל נמי הדר ביה לכך נראה דפירש"י ז"ל עיקר דלפירוש ר"ח אמאי הדר ביה השתא לבתר דאקשי ליה משרביב בגלימיה דמחמת דמכח הך קושיא הדר והא משום הך קושיא לא הוה צריך למיהדק דהוה מצי לשנויי דשאני גלימא דלא מיהדק אבל סיינ' מיהדק אבל לפירש"י ז"ל ניחא דמכח הך קושיא איצטריך למיהדר ביה ולמימר דבכה"ג לא הוי אהל כלל וא"ת לפירש"י ז"ל אמאי נקט סיינא הל"ל כובע שרי ולפי' ר"ח ניחא משום דסיינא יוצא סביבו להלן מראשו כפו אוהל וי"ל כמ"ש בב"י סי' ש"א דלרש"י ז"ל נמי לא אסרי' כי לא מיהדק בלא סיינא שאינו עשוי אלא להגין מפני השמש אבל כובע שאדם מכסה בו ראשו אפי' כי לא מיהדק שרי דאע"ג דנפיל לא אתי לאתויי שאין דרך בני אדם לילך בגילוי ראם:

רטייה שפירשה כדפי' רש"י ז"ל שנפלו מאליה ובמדינה קמיירי ולהכי נקט פירשה שהרי לא נטלה מדעת ומתני' דקתני אבל לא במדינה בנטלה מדעת איירי ורבינו זרחיה ז"ל כתב דמתניתין איירי כשפירשה ע"ג קרקע ובריית' כשפירשה ע"ג כלי ופירושו תמוה דהא דבפ"ק דביצה קאמר ג' דברים התירו סופן משום תחילתן וקחשיב חזרת רטייה במקדש כדתנן מחזירין רטייה במקדש והיינו דאי לא שרית ליה למחזירה לבסוף לא קא שקיל לה מעיקרא מעל ידו כדי שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה אלמא דמתניתין בנטלה מדעת איירי דבפירשה מאליה לא שייך למימר הכי:

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה