תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף ק
וכן בקרן זויות פי' רש"י ז"ל אילן העול' במקצוע שני כותלין של חצר ושלשת צדדיו נכנסין בתוך המקצוע שבכותלים ואין נראה אלא צדו שבחוץ וקצת קשה דהא נראה לעינים הוא דאילן העומד במקצוע שני כותלים אין נכנסים בתוך המקצוע אלא שני צדדיו ושני צדדיו שמבחוץ נראין ועוד דאין סברא לומר דאוסר רב ששת בשלשה צדדי אילן נכנסין במקצוע כיון דרובו של אילן מכוסה כי היכי דרבה מודה באילן העומד אצל כותל בעלמא הואיל ושלשה צדדיו נראין הכי נמי רב ששת נראה דמודה היכא דשלשת צדדיו אין נראין ויש לפרש דכי היכי דאילן העומד באנגרא שני צדדיו נראין ושני צדדיו אין נראין ה"נ בעומד בקרן זויות והא דנקט אנגרא וקרן זויות תרי גווני נקט:
עצבונך זה צער גידול בנים והרונך וכו' שינה הכתוב סדרן דצער גידול בנים בתר הריון ולידה הוא נראה דאשמעינן שבעוד שיש לה עדיין צער גידול בנים הראשונים שעדיין קטנים הן וצריכין גידול יהיה לה צער הריון נמצא שיש לה ב' צרות בבת אחת:
כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה אע"ג דלאה תבעה בפה לשם שמים נתכוינה להרבות שבטים ולפי שמשכב אותו הלילה של רחל היה הוצרכה לאה להודיעו בפיה ומ"מ כיון שזכתה בכך שיצא ממנה יששכר שמעינן מינה דכל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה בדרך המותר לה כגון דארצויי קפמיה הוויין לה בנים דאפי' בדורו של משה כו':
דרך ארץ מתרנגול שמפייס וכו' נראה דהיינו הא דכתיב אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשלחנך הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' דקדק הכתוב ונקט גבר ירא ה' ולא קאמר איש ירא ה' כמ"ש בכמה מקומות רמז הכתוב ליראי ה' שיצמחו ויעלו בניו כשתילי זתים סביב לשלחנו פי' שיהיו לו בנים מהוגנים וגם אשתו תהיה מבורכת כגפן פוריה בתנאי זה כשיעשה אותו ירא ה' כדרך התרנגול הנקרא גבר שיפייס אשתו בשעת תשמיש וזה שסיים הכתוב הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כלומר ברכה זו יבורך ירא ה' כשהוא גבר שעושה כדרך התרנגול שכל הכופה אשתו לתשמיש הוויין לו בנים שאינן מהוגנים כדאמר לעיל
זביננא לך זיגא דמטי' לך עד ארעא לכאורה תימה וכי התרנגולת צריכה למלבוש ועוד כיון דהתרנגול משקר לה פעם ושתים לא היה לה להתרצות לו עוד. ונראה דודאי אין התרנגול מפייס את התרנגולת ולא אמר לה מידי אלא שהקב"ה נתן טבע לתרנגול שיפשוט כנפיו עד לארץ קודם תשמיש וינענע בראשו אחר התשמיש דרך פיוס כאלו הוא מפייס את התרנגולת כדי שילמדו ממנו בני אדם לפייס את נשותיהן בשעת תשמיש. וכן הפירדה שכורעת ומשתנת לאו משום צניעות היא עושה כך שהרי אין לה דעת אלא הוא יתברך נתן לה טבע זו דרך צניעות כדי שילמדו ממנה בני אדם לעשות כן וזהו שאמר הכתוב מלפינו מבהמות הארץ וגו' שהוא יתב' מלמד אותנו מוסר מן הבהמות והעופות שלכך בראם בטבעם הללו כדי ללמד אותנו וכן הרחקת גזל דנמלה ועריות דיונה לאו משום איסור עושות כן אלא הקב"ה נתן להו טבע זו ללמד אותנו בהן. והא דקאמר ובמאי מפייס לה ה"ק בשלמא גזל דנמלה ועריות דיונה וכן כולן אנחנו רואין בעינינו שהוא ית' בראן בטבע זו אלא פיוס דתרנגול מנא ידעינן שמפייס לה וקא' רב יהודה אמר רב ה"ק לה זביננא לך זיגא וכו' כלומר דלהכי נתן הקב"ה טבע לתרנגול שיפשוט כנפיו עד לארץ קודם תשמיש לרמוז לנו כאלו אומר לה זביננא ליך זיגא שיגיע עד לארץ ולכך נתן לו ג"כ הטבע לנענע בראשו אחר התשמיש רמז כאלו אומר לה לישתמיטתיה לכרבלתיה כו'. וע"ד זה נ"ל הא דאיתא בפ"ק דחולין דחמריה דר' פנחס בן יאיר לא רצה לאכול עד שיעשרו תחילה דודאי חמור לאו נביא הוה אלא כיון שהשעורים לא היו מעושרין נתן הוא ית' טבע לחמור באותה שעה שלא יאכל עד לאחר שיעשרו אותן כדי שלא יהיו נכשלין על ידיה הנותנין מאחר שהיה חמורו של אותו הצדיק לא רצה הקב"ה שיבא תקלה על ידיה לבני אדם והיינו דקא' התם השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן ולא קא' מביא תקלה עליהן משמע כדפי' ולכך נקט אין הקב"ה מביא משמע דאותו חמור כחמור דעלמא הוה אלא שהוא ית' מנעו שלא יגיע תקלה על ידיו מאחר שהיה של צדיק. וכן נ"ל הא דאיתא במדרש רבה גבי ב' פרים שהקריבו אליהו ועובדי הבעל שלא רצה הפר ללכת אמר אני וחברי תאומים ועל אבוס אחד נתגדלו חברי נבחר להקב"ה ואני לעובדי כוכבים עד שמסרו להן אליהו בידיו ואמר לו פר פר אל תחוש כשם שיתקדש שמו של מקום ע"י חבירך וכו' לאו שהפר היה מדבר כן בפיו דאין כל חדש תחת השמש שהרי אמרו על פי האתון דבלעם שנברא בין השמשות אלא הקב"ה נתן אז טבע בלב הפר שלא ילך משם כאלו אינו רוצה ללכת מחמת שנבחר לעובדי כוכבים וכשאמר לו אליהו פר פר אל תחוש וכו' אז ביטל הוא יתב' את הטבע ההוא והלך וכל זה עשה כדי שיראו ישראל וילמדו מוסר מן הפר הזה:
אלמלי לא ניתנה תורה היו למדין צניעות מחתול ועריות מיונה איתא בספרי ואבדתם מהרה מעל הארץ איני נותן לכם ארכא וא"ת מפני מה נתתי ארכא לדור המבול שנאמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה דור המבול לא היו להם ממי ללמוד אבל אתם יש לכם ממי ללמוד פשוטה של ברייתא לפי שבזמן דור המבול עדיין לא ניתנה תורה לכך לא היה להם ממי ללמוד אבל אתם יש לכם ממי ללמוד. ועוד נראה משום דאפילו קודם שניתנה תורה היה אפשר ללמוד גזל מנמלה ועריות מיונה וכו' ובזמן דור המבול נשתנה טבען והשחיתו כולם את דרכם דאפילו בהמה וחיה ועוף היו נשאינן מינן כדאיתא במדרש לכך לא היה להם כלל ממי ללמוד ולפי פשוטה של ברייתא נראה דלכך ניתנה להם ארכא מאה וכ' שנה כמנין שנותיו של משה וכמו שאמרו משה מן הפורה מנין דכתיב בשג"ם הוא בפר וגו' ולפי שהעמיד הקב"ה את משה לישראל ליתן התורה על ידו וללמדה לישראל והאריך שנותיו ק"ך שנה ולכך לא ניתן להם ארכא כיון שהיה להם ממי ללמוד דהיינו מתורת משה שחיה ק"ך שנה ולהכי דור המבול שלא היה להם ממי ללמוד כיון שעדיין לא ניתנה תורה נתן להם הקב"ה ארכא תחת משה מאה וכ' שנה כמנין שנותיו אולי ישובו:
זביננא ליך זיגא דמטיא עד ארעא לכך הוא פושט כנפיו עד לארץ קודם תשמיש נראה דלהכי רות בשעה שבקשה מבועז שישאנה אמרה לו ופרשת כנפיך על אמתך לפי שפרישת כנפיו דתרנגול בשעת תשמיש הוא ללמד אותנו דרך ארץ לכך אמרה לו בלשון נקייה ודרך רמז ופרשת כנפיך כלומר שישאנה לאשה וזהו דאיתא במדרש ארורים הרשעים להלן הוא אומר שכבה עמי כבהמה אבל כאן ופרשת כנפיך דרך צניעות: