תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף עג
מי שיש לו חמש נשים וכו' הוה מצי למיתני מי שיש לו אשה מקבלת פרס מבעלה ועבד מקבל פרס מרבו ומתני' נמי הוה מצי למיתני בן שהיה אוכל על שלחן אביו אלא אורחא דמלתא נקט דמי שאין לו אלא אשה אחת מסתמא אין לה בית דירה לבדה ואינה מקבלת ממנו פרס אלא דרה עם בעלה ואוכלת על שלחנו ממש וכן מי שאין לו אלא בן אחד ועבד אחד אבל מי שיש לו הרבה נשים אורחא דמלתא שכל אחת דרה לבדה עם בניה וניזונת לבדה ומקבלת פרס ממנו וכן מי שיש לו בנים רבים נשואים או עבדים רבים נשואים אורחא הוא שכל אחד דר לבדו ומקבל פרס:
רישא וסיפא ר' מאיר ומציעתא רבנן והא דקתני מציעתא שכח אחד מבני חצר ולא עירב הוא הדין דאם שכחו כולן ולא עירבו נמי מותרין כאן וכאן כיון דסומכין על שיתוף במקום עירוב והא דנקט אחד משום דבעי למיתני שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף לאשמעי' דאסורין במבוי אע"ג דלא שכח אלא אחד:
והכא כיון דרובא עירבו לא משתכחא אבל שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף כיון ששכחו כל בני החצר אסורין במבוי שלא לשכח תורת שיתוף אבל אם לא שכחו כל בני החצר להשתתף אלא אחד לבדו היה מותר גם השוכח במבוי כדאמרי' בעירוב דתו לא אתי לאשתכח תורת שיתוף כן כתב רבינו יהונתן ומהרש"ל ז"ל ולפי זה כי קתני לעיל מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי שלא לשכח קורת עירוב מן התינוקות אחרוייהו קאי פירוש דלהכי בעינן עירוב ושיתוף דאי ליכא אלא עירוב לחוד משתכח לה תורת שיתוף ואי ליכא אלא שיתוף לחוד משתכח לה תורת עירוב ולא משמע כן דבסוף פרק חלון תנן ולא אמרו לערב בחצירות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות משמע דשיתוף מבוי עיקר הוא ומן הדין בשיתוף מבוי סגי כמ"ש לעיל דהשיתוף הוא לכל הבתים והחצירות ולא אמרו לערב נמי בחצרות לאחר שנשתתפו אלא כדי שלא לשכח כו' דהתינוקות לא ידעו במילי דמבוי כדפי' לעיל וכן פירש"י ז"ל בפרק חלון מיהו בפרק מי שהוציאוהו מייתי ש"ס מתני' דחלון ושם פירש"י ז"ל ולא אמרו לערב בחצירות וכו' אבל עיקר בתחומין הוא וכתבו התוספות שם דפירוש זה עיקר והא דקתני ולמה אמרו לערב בחצירות היינו פי' אשיתופי מבואות וקרי ליה שיתוף מבוי עירובי חצירות בכמה דוכתי וזה נראה דוחק לכך נראה כדפי' רש"י ז"ל בפרק חלון דדוקא עירובי חצרות לחוד תיקן בשביל התינוקות אבל שיתוף מבוי עיקר דינא הוא ולפי זה אפילו שיתפו כל בני החצר ולא שכח אלא חד מנייהו ולא נתן חלקו לשיתוף אסורין במבוי כיון דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף וצריכין לשתף מן הדין האחד אוסר על כולן ומדברי הרמב"ם ז"ל בצ"ק מה' עירובין ובפ"ה מה"ע משמע נמי דס"ל דשיתוף מבוי עיקר הוא ועירובי חצירות לחוד לא תיקנו אלא בשביל התינוקות וגם יש להקשות על מ"ש רבינו יהונתן שאם לא שכחו כל בני החצר להשתתף אלא אחד לבדו היה מותר וכו' דהא בזמן הש"ס לא היו נוהגין ליתן לשיתוף אלא אחד מבני החצר כמ"ש בהגהת ש"ע סימן שפ"ז.