אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף עא

דף ע

הכא ב"ע בחצר שבין שתי מבואות פירש"י ז"ל ואית דמפרשי מתני' מילי מילי קתני כו' דאלו רבנן בחצר שבין שתי מבואות אפי' לזה ביין ולזה ביין לא וקשה דא"כ כי פריך בסמוך אדרבי אליעזר בן תדאי אפילו לזה ביין ולזה ביין מאי איצטריך רבה לשנויי זה בא בלגינו ושפך וכו' ולא משני דר"א בן תדאי אדר"ש קאי ובחצר שבין שתי מבואות איירי דבית ליה לר"ש דאחד זה ואחד זה אינן צריכין לערב וקאמר איהו דאחד זה ואחד זה צריכין לערב דהא רבנן נמי ס"ל הכי להך לישנא וכן משמע בתוספתא דרבי אליעזר בן תדאי אדרבי שמעון קאי דקתני להו גבי הדדי לכך נראה כלשון ראשון שפירש"י ז"ל דאם נשתפפו ביין בכלי חד ליכא מאן דפליג דמהניא אפי' בחצר שבין שתי מבואות ולכך מתמה אדר"א בן תדאי ואפילו לזה ביין ולזה ביין מיהו קצת קשה לפי' זה כיון דר"ש אמילתייהו דרבנן קאי דוחק הוא לומר דאין צריכין לערב דנקט ר"ש לא הוי דומיא דאין צריכין לערב דאמרי רבנן דלרבנן אין צריכין לערב כלל ולר"ש אין צריכין לערב שכנים בהדי בעל הבית קאמר אבל שכנים בהדדי צריכין לערב:

מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי שלא לשכח וכו' בתוספתא בפרק ו' גרסינן איפכא משתתפין במבוי ומערבין בחצירות שלא לשכח וכו' פי דאחר שנשתתפו במבוי עדיין זקוקין לערב בחצירות ולאו מדינא דמן הדין בשיתוף דמבוי סגי דהשיתוף הוא לכל הבתים והחצרות שכולם משתתפין יחד כמ"ש התוס' ולא בעינן נמי עירובי חצרות אלא משום הכירא בעלמא שיהיה היכר לתינוקות שרגילין להיות בחצרות ויאמרו אבותינו לא עירבו וכיון דעירובי חצרות לאו חיובא הוא אלא משום היכר בעלמא ממילא שמעינן מינה דאית ליה לרבי מאיר דאין סומכין על העירוב במקום שיתוף כדאיתא לקמן דתנן עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצרות ואסורין במבוי ומוקי לה בגמרא כר"מ דבעי עירוב ושיתוף והיינו משום דכיון דעיקר תקנתא לא הוי אלא לשתף במבוי לחוד ועירוב חצרות משום היכר בעלמא הוא לא שייך למיסמך אמילתא דלית ביה חיובא:

חד אמר בפת כ"ע ל"פ דבחדא סגיא פירש"י ז"ל דהא פת חזי הכא והכא וקשה דהא טעמא דר"מ הוא דבעי תרתי כדי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות כו' כדקתני בהדיא ואם כן מה לי יין מה לי פת הא לא משתכח תורת עירוב מן התנוקות. לכך נראה דפת כיון דחייו של אדם תלוי בפת הכל מכירין בו אפילו התינוקות יודעין שלשם עירוב הניחוהו ולא אתי למיטעי הלכך אפילו ר"מ מודה שאם ישתתפו במבוי בפת דסומכין עליו וא"צ לערב בחצירות כי פליגי ביין ששיתפו במבוי ביין דלר"מ לא סמכינן עליה בעירובי חגירות כיון דאין חייו של אדם תלוי ביין אין התינוקות מכירין בו ומשתכח לה תורת עירוב ורבנן סברי דביין נמי מכירין ולא משתכח לה וחד אמר ביין דכ"ע לא פליגי שאם שיתפו במבוי ביין עדיין זקוקין לערב בחצרות בפת משום היכרא דתינוקות דיין כיון דאין חייו של אדם תלוי בו רבנן נמי מודו דליבא היכרא כי פליגי בפת דר"מ סבר אפי' נשתתפו במבוי כפת אכתי זקוקין לערב בחצרות משום היכרא דתינוקות שרגילין בחצרות ולא ידעו במילי דמבוי ורבנן סברי דתינוקות ידעי במילי דמבוי ושפיר אית להו היכרא לכך כשנשתתפו במבוי בפת סגי וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ק דהלכות עירובין המשתתפין במבוי צריכין לערב בחצירות כדי שלא ישכחו התינוקות תורת עירוב שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירין בפת:

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה