תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף ע
אי הכי ליתני לאחד שעירב או לאחד שלא עירב קשיא אבל תיובתא לא הוי דהיכא לשנויי רישא דאיירי באחד שלא עירב לכך קתני נמי נותן רשותו לאחד שעירב לשון נופל על לשון סיפא דאיירי בשנים שלא עירבו לכך קתני נמי דנותנין רשותן לשנים שעירבו ומיהו קושיא הוא דאיכא דאי הוה קתני בסיפא לאחד שעירב הוי נמי קצת לשון נופל על הלשון לאחד שעירב או לאחד שלא עירב ונראה דלהכי מייתי סיפא דמלהא דקאמר אי הכי ליתני לאחד שעירב או לאחד שלא עירב:
שנים שלא עירבו איצטריכא ליה סד"א ליגזר וכו' תימה לאביי למה ליה למיתני דשנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו לאשמעינן דלא גזרינן דלמא אתי לבטולי והא מסיפא שמעינן לה דלא גזרינן דקתני או לאחד שלא עירב אלמא דלא גזרינן דלמא אתי לבטולי וכדאמרינן לעיל דפריך הא נמי פשיטא ומשני מהו דתימא ליגזר דלמא אתי לבטולי להו קמ"ל ושמא י"ל דאי לא קתני אלא שנים שלא עירבו נותנין רשותן לאחד שלא עירב ה"א דוקא בכי האי גונא לא גזרינן דכיון דאינהו לא עירבו ואיהו נמי לא עירב פשיטא דכיון דאינהו אוסרין זה ע"ז ליכא למגזר אבל שנים שעירבו כי מבטלו להו להנך שלא עירבו כיון דהוה להו כחד רשותא אלא שנתרבה לו רשותו של כל אחד וניתוסף לו כמאן דמערבי בהדדי דמו דמקצת רשותו שנתערב ככולו דמי ושייך שפיר למיגזר קמ"ל דאפ"ה לא גזרינן:
לאביי שנים שלא עירבו איצטריכא ליה נקט הכי לאפוקי מדרבה דלרבה שנים שלא עירבו לא איצטריך ליה אלא הא דקתני לשנים שעירבו איצטריך ליה ולאביי הוה איפכא דשנים שלא עירבו איצטריכא ליה:
איהו אין יורש לא דחוץ ממבטל רשות דקתני היינו ששכח ולא עירב אבל יורש כיון דלא מצי לעירובי מאתמול לאו בכלל מבטל רשות סתמא הוא דלא מצי מבטל והא דביטולו מועיל לאו מצידו הוא אלא משום דכרעיה דאבוה הוא וכיון דלא קתני חוץ ממבטל רשות ויורש שמע מינה איהו אין יורש לא ומשני אימא חוץ מתורת ביטול רשות ויורש בכלל תורת ביטול הוא כיון דמצי מבטל על ידי כח אביו:
מבעוד יום אינו אוסר פי' רש"י ז"ל שהרי יערב זה עם שכניו וקשה דא"כ מאי קמשמע לן פשיטא דאינו אוסר כיון דיערב עדיין דבשלמא רישא דקתני מבעוד יום אוסר אשמעינן דאע"ג דאותו שמת הניח כבר עירובו מ"מ כיון דעדיין לא קנה עירובו הרי זה מן השוק אוסר. ועוד קשה כיון דמבעוד יום אינו אוסר לפי שיערב עדיין א"כ אמאי קתני משחשיכה אוסר והא אפשר נמי שיבטל עדיין ודוחק לחלק ולומר משום דעירוב מצוי טפי מביטול. לכך נראה דמבעוד יום אינו אוסר דאיירי דבן חצר זה כבר עירב עם שכניו ובשעת קניית העירוב דהיינו בהכנסת שבת כבר ירש רשותו של זה שמן השוק נמצא שבשעת קניית העירוב חל הקנין גם על הירושה לכך אינו אוסר אבל מת משחשכה ר וסר כיון דבשעת קניית העירוב עדיין לא ירש כלום ולא חל קניית עירובו על הירושה דבתר הכי וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות עירובין שכתב אחד מן השוק שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר אם מבעוד יום מת אינו אוסר עליהן שהרי כולן מעורבין משמע שהן מעורבין כבר וכ"כ הרב המגיד שם בהדיא: