תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף לה
במה ד"א בי"ט אבל בשבת אין עירובו עירוב נמצא המפתח בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב כל זה מגיה התרצן אבל גופא דברייתא כך היא שנויה בתוספתא דמכילתין נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה עירוב ר"א אומר בעיר וכו' ועל כרחך צריך לומר כן דאי הך בבא דנמצא המסתח שנויה בברייתא אם כן תיקשי ליה ברייתא גופא דקתני רישא אבד המפתח הרי זה עירוב וסיפא קתני דאפילו נמצא המפתח אין עירובו עירוב. ותימה דמה איצטריך להגיה הך בבא דנמצא המפתח בין בעיר בין בשדה כו' לא ה"ל להגיה אלא בד"א בי"ט אבל בשבת אין עירובו עירוב ר"א אומר וכו' וטעמא דר"א דאמר בעיר עירובו עירוב משום דאע"ג דלא נמצא המפתח מ"מ כיון דאי משכח לה מצי מייתי לה לכך בעיר עירובו עירוב אבל בשדה דא"נ משכח לה לא מצי לאתויי לכך אין עירובו עירוב דמעיקרא נמי על כרחך צ"ל דטעמא דר"א משום דאי משכח לה הוא כדפירש"י ז"ל לעיל על כן נראה דאין סברא כלל לומר דר"א דמתני' לאו היינו ר"א דברייתא דודאי הוא דר"א דמתני' היינו ר"א דברייתא ולכך לפי המסקנא דמתני' וברייתא בי"ס איירי צריך להגיה נמי בברייתא נמצא המפתח וכו' פי' דלא קאמר ר"א בעיר עירובו עירוב אא"כ נמצא המפתח דאי בלא נמצא נמי הוי עירוב משום דאי משכח לה מצי מייתי לה א"כ קשיא דר"א אדר"א דאמאי פליג במתני' גבי י"ט וס"ל דאינו עירוב דנהי דלא מצי סתר ליה דלית ליה דר"מ מ"מ תיפוק ליה דבין בעיר בין בשדה הוי עירוב משום דאי משכח לה מצי מייתי לה דאפי' בשדה מצי מייתי לה כיון דבי"ט איירי אלא ודאי ר"א דברייתא לא קאמר דבעיר עירובו עירוב אלא בנמצא המפתח ומתני' איירי דלא נמצא המפתח ולהכי מגי' בברייתא נמצא המפתח וכו' אבל לפי מאי דס"ד דמתני' וברייתא לענין שבת איירי ניחא דשפיר איכא למימר דר"א דברייתא דאמר בעיר עירובו עירוב אפי' לא נמצא המפתח קאמר וטעמא משום דאי משכח לה כו' ור"א דמתניתין לא איירי אלא בשדה דאי נמי משכח לה לא מצי לאתויי ולכך ס"ל דאינו עירוב
תניא בתוספתא דעירובין ומודים חכמים לרבי אליעזר בבני חצר וכו' וכתבו התו' ומיהו נראה דאנמצא מפתח בשבת קאי ומדקאמר ומודים חכמים לר"א ובי"ט כי לא נמצא מפתח וכו' ותימה לרבה ורב יוסף דמוקי לה במגדל של עץ וכו' ולאביי ורבא דמוקי לה במנעול וקטיר במיתנ' וכו' תיקשי לדידהו מאי מודים חכמים לר"א דקתני איפכא מיבעי ליה למיתני דהא לדידהו ברייתא כדקאי קאי ולא חסורי מיחסרא מידי ואפי' לאוקימתא קמייתא למאי דס"ד דברייתא לאו חסורי מיחסרא תיקשי לי' מאי מודים חכמים לר"א דקתני ונראה לפ' משום דלר"א דמחלק בין עיר לשדה וטעמא דבעיר הוי עירוב משום דלכי משכח ליה מייתי ליה א"כ לדידיה אפי' נתנוהו לעירוב בבית גמור ונעלו במנעול גמור נמי בעיר הוי עירוב מהאי טעמא דכי משכח ליה כו' אבל לרבנן לא הוי עירוב אלא באויר' דליבני לאוקימתא קמייתא ולרבה ורב יוסף במגדל של עץ דוקא משום דכלי הוא ולאביי ורבא דוקא במנעול וקטיר במיתנא אבל נתנוהו בבית גמור לא הוי עירוב וכן משמע קצת מדנקט נתנו במגדל ולא קתני נתנו בבית משום דאורח' דמגדל דבנין דעבדי ליה באויר' דליבני ולרבה ורב יוסף משום דכלי הוא ואורחי' נמי במנעול וקטיר במיתני ולכך קתני סיפא דמודים חכמים לר' אליעזר בבני חצר ומרפסת שאפי' נתנוהו בבית אע"פ שיודעין שאין המפתח במקומו וכו' וטעמא משום דבעירובי חצירות הקילו כמ"ש התוספות וא"ת מנא ליה לתנא דברייתא דלמא רבנן נמי אית להו דבעיר עירובו עירוב אפי' נתנוהו בבית גמור ומגדל דנקט לאשמעי' דאפי' בשדה עירובו עירוב וי"ל דא"כ ה"ל למיתני נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב ר"א אומר וכו' דהוי משמע דלא מיבעי בעיר דעירובו עירוב משום דכי משכח ליה כו' וכרבי שמעון אלא אפי' בשדה הוי עירוב מהנך טעמי דנקט הש"ס מדלא קתני הכי משמע דס"ל דאין לחלק כלל בין עיר לשדה בעירובי תחומין משום דלכי משכח ליה לאו טעמא מעליא הוא ואשמעינן תנא דבעירובי חצירות הקילו מהאי טעמא:
בשדה אין עירובו עירוב כרבנן מהרש"ל ז"ל מחקו ורבינו זרחיה ז"ל כתב כרבנן ודלא כרבי שמעון דאי רבי שמעון הא אית ליה תקנתא בנותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפי' הם מאה כדתנן בר"פ המוצא תפילין:
ורמו דאורייתא אדאורייתא לר"מ אע"ג דבמתניתין איכא חזקה אחרת כנגדה דמוקמינן לגברא בחזקה שלא עירב השתא ס"ל דחזקה שלא עירב לאו חזקה היא כמ"ש התוספות וטעמא דמילתא משום דגבי עירוב לא מספקינן ביה בגופיה דההוא גברא למימר העמידהו על חזקתו אלא בעירובו מספקינן אי מבעוד יום נטמא אם משחשכה לכך איכא למימר העמד עירובו על חזקתו אבל כשנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת וכו' דמספקינן בגופיה דההוא גברא אם נגע גופו בחי או במת לכך מוקמינן ההוא גברא על חזקתו ראשונה דטהור הוה וכן לעיל גבי טמא שירד לטבול כו' ואינו יודע באיזה מהן טבל דטמא כשנטמא בטומאה דאורייתא משום דהתם נמי מספקינן ביה בגופיה דההוא גברא אם טבל גופו במקוה שיש בה ארבעים סאה אם לאו לכך מוקמינן ליה לגברא על חזקתו הראשונה דטמא הוה לאפוקי גבי עירוב דלא מספקינן ביה אלא בעירובו לכך פריך אמאי לא הוי עירוב לוקמיה לעירוב נמי על חזקתו הראשונה דטהור הוה ונראה דהשתא דסבר דחזקת שלא עירב לאו חזקה היא הוא הדין נמי דחזקת המת לאו חזקה היא למימר העמד מת על חזקתו הראשונה דחי הוה דלא דיינינן ליה למת אי טהור אי טמא הוא למימר העמידוהו על חזקתו ולעיל נמי לא שייך למימר העמד מקוה על חזקתה כיון דלא דיינינן לה למקוה אי טהורה היא אי לאו ולקמן דפריך אדרבא העמד מקוה על חזקתה לרבא פריך דאמר התם תרי חזקה לקולא ומעמידין מת על חזקתו הראשונה
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לפרושי דברי רבי ירמיה קא אתו דהא דקאמר רבי ירמיה שהיה עליו שרץ כל בין השמשות מתחילתו ועד סופו היינו לפי דברי שתי הכיתות דכת אחת אומרת שהיה עליו מתחילתו ואחת אומרת שלא היה עליו אלא בסופו: