תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף לג
ומאי למעלה ומאי למטה דבדבר הנוט' שוה לא שייך למיתני מעלה ומטה אלא ל' גבוה ונמוך דהדר זקוף ותימא דמאי דוחקיה דתנא לאשמעינן מילתיה באילן דהדר זקיף ליתני גבוה ונמוך ובאילן שוה ולפי מ"ש התוס' כגון שיש גובה י' באותה זקיפה דחשיב רה"י אע"ג דעדיין בוקעים אתי שפיר דאיצטריך לאשמעינן בכי האי גונא כי היכי דלא תיקשי והא גדיים בוקעים בו ועוד נראה דלא מצי למיתני גבוה ונמוך ובאילן הנוטה שוה דא"כ תיקשי למעלה אמאי אין עירובו עירוב והא איבעי מייתי לה דרך עליו דליכא לשנויי כשרבים מכתפין עליו דאין דרך לכתף למעלה מי' כיון דגבוה הוא אלא למטה מי' כדמשמע לקמן:
סיפא דלית בה ד' וכלכלה משלימתו לד'. אין להקשות לוקמא רישא נמי בדלית בה ד' ולהכי למעלה מי' אין עירובו עירוב משום דבעי' שיהא עירוב מונח על מקום חשוב דהיינו ד' ולמטה מי' לא בעינן מקום ד' דמסתמא נתנו באילן דברייתא הוי דומיא דנתנו באילן דמתניתין דאיירי באילן רחב ד'. ואין להקשות לוקמא מתני' נמי באילן שאין בו ד' ולהכי למעלה מי' אין עירובו עירוב משום דמקום חשוב בעינן דא"כ לא הוי רישא דומיא דסיפא דקתני נתנו בבור אפילו עמוק ק' אמה עירובו עירוב דטעמא משום דמצי למישקליה מהתם ולאתויי למקום שביתתו וכדאיתא לקמן וכן הא דקתני סיפא נתנו בראש הקנה כו' הוי עירוב טעמא נמי משום דמצי למישקליה מהתם כו' א"כ טעמא דרישא נמי הא דלמעלה מעשרה לא הוי עירוב משום דלא מצי למישקליה מהתם ולאתויי למקום שביתתו הוא דומיא דסיפא ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל:
הכי גרסינן בכל הספרים הישנים אדרבא כ"ש דהוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא לישנא אחרינא אדרבה הוא ופירובו במקום אחד הוא ולשון ראשון לכאורה תמוה דאמאי קאמר הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא כיון דלאו הכי הוא ועוד דקאמר אדרבה הוא ועירובו במקום אחד הוא מאי אדרבה דקאמר הל"ל ואמאי הוא ועירובו במקום אחד הוא ועוד מדנקט לישנא דאלא ה"ק משמע דדייק מילתיה מכח הך קושיא דאדרבה כו' ואמאי איצטריך למידק והא בהדיא קתני לה ברייתא דרחבה ארבעה בעינן אלמא בעינן מקום חשוב להנחת עירוב ועוד אמאי נקט צריך שיהא בראשה ארבע ולא קאמר צריך שיהא בה ארבעה ועוד דמאי משני בסמוך התם הדרן מחיצתה וכו' ופירש"י ז"ל הכא לא הדרן מחיצות דכלכלה אינה מקפת את עוביו של אילן ותימה מידי בהקפה תליא מלתא דכלכלה דהכא כיון דלית בה ארבעה אפי' היתה מקפת את האילן נמי לא הוי עירוב והכי הל"ל התם אית ביה ד' הכא לית ביה ד' וגם עיקר חסר לפירושו מדלא קאמר ש"ס בהדיא ותרתי לא אמרינן ע"כ נראה דהך ברייתא דנעץ קורה בר"ה חוץ לד' אמותיו איירי דומיא דמתניתין כמ"ש התו' ולכך קאמר בלשון ראשון אדרבא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא ארישא קאי דקתני גבוה עשרה ורחבה ארבע עירובו עירוב וקאמר אדרבא דכיון דגבוה עשרה ורחבה ארבעה ועומד חוץ ד' אמותיו הוה ליה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ולהכי נקט לישנא דאדרבא משום דסיפא נמי קא קשיא ליה דאמאי קתני סיפא ואם לאו אין עירובו עירוב כיון דאיהו ועירובו במקום אחד הוא ולכך קאמר אדרבא פי' איפכא איבעי ליה למיתני דבסיפא הוי עירוב וברישא לא הוי עירוב כיון דברישא איהו במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא. לישנא אחרינא אדרבה הוא ועירובו במקום אחד הוא אסיפא קאי ונקט לישנא דאדרבא משום דרישא נמי קא קשיא ליה ואיפכא איבעי ליה למיתני כדפי' וליכא נפקותא בין הלשונות אלא דלשון א' נקט לקושיא דרישא בהדיא ולשון שני נקט קושיא דסיפא בהדיא ודייק ש"ס וקאמר אלא ודאי ה"ק גבוה עשרה צריך שיהא בראשה ד' וכו' פי' אלא ודאי רחבה ארבעה דנקט ברייתא לאו שיהא רחבה ד' מראשה ועד סופה קאמר דא"כ כשהיא גבוה עשרה אמאי הוי עירוב הא לא מצי למישקליה מהתם ולאתויי למקום שביתתו שהוא חוץ לד' אמות אלא ה"ק גבוה עשרה כיון דמדלייא מר"ה צריך שיהא בראשה לחוד ארבעה דליהוי מקום חשוב והשתא ניחא דגבוה עשרה הוי עירוב דכיון דלמטה אינה רחבה ד' לאו רה"י הוא אין גבוה י' כיון דכמאן דמנחה אארעא דמי לכך אין צריך שיהא בראשה ד' והשתא סיפא נמי אתי שפיר דואם לאו דקתני לאו אגובהה קאי אלא ארוחבה וה"ק גבוה י' והניחה בראשה אם יש רוחב ד' בראשה הוי עירוב ואם לאו דגבוה י' ואינה רחבה ד' אין עירובו עירוב ומדיוקא שמעי' הא אינה גבוה י' אפילו אינה רחבה ד' הוי עירוב כדפירש"י ז"ל וקאמר כמאן אזלא ברייתא דנעץ קורה דלא כרבי יוסי בר יהודה דלדידיה כל היכא דאיכא בראשה ד' הוי רה"י אע"ג דאין בתחתיתו ד' כמ"ש התו' ומשני התם גבי טרסקל איתנהו מחיצות ואמרינן גוד אחית גבי קורה ליתנהו מחיצות