אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף כז

דף כו

בכל מערבין פרק שלישי

אמר רבי יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו כו'. עיקר דהך מילתא איתא בפ"ק דקידושין גבי הא דתנן כל מצות עשה שהזמן גרמא כו' דפריך תלמודא וכללא הוא הרי מצה שמחה כו' ומשני התם ר' יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ דתנן בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומלח ותו ליכא וכו' ותימ' דמאי קאמר בסמוך אמר רבינ' אף אנן נמי חנינ' בכל מערבין ומשתתפין וכו' הא ר' יוחנן גופיה דייק ליה מלתיה דאין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בו חוץ ממתני' דבכל מערבין ומשתתפין וכו':

כל שנשא על גבי הזב ממא כתבו התו' דאי מיירי בעליונו של זב מספקא ליה לר"י אי שייך בכל דבר או לא אי הוה דומיא דמשכב ומושב שאינו נוהג אלא בדבר הראוי לכך או לא ותימא דאי איירי בעליונו של זב ודאי צ"ל דשייך בכל דבר אפי' אינו ראוי לכך דאי בראוי דוקא קאמר א"כ כל שנישא על גבי הזב וכל שהזב נישא עליו דין אחד להם דבתרווייהו אינו טמא אלא בדבר הראוי לכך וא"כ מאי שנא דגבי כל שנישא ע"ג הזב קתני טמא וגבי כל שהזב נישא עליו קתני טהור הא כל היכא דטמא בנישא ע"ג הזב דהיינו בדבר הראוי טמא נמי בדבר שהזב נישא עליו. ועוד דפשיטא דדברים שאינן ראויין לכך מרובין מדברי' הראוים לכך ואי בראוי דוקא איירי א"כ מאי כל דקאמר דנהי דדייקינן בהך שמעתא דאין למדין מן הכללות דלא דק תנא במלתא היינו דוקא היכא דרובא דמילי בההוא כללא נינהו כההיא דכל מצות עשה שהזמן גרמא ובכל מערבין דהכ' וההיא דכל שהזב נישא עליו דהנך כולהו רובא דמילי איתנהו בההוא כללא ואיכא למימר דרובה ככולה דמי ולכך לא דק ותני כל אבל גבי כל שנישא על גבי הזב טמא אי אמרינן דדוקא בראוי איירי הרי שאינו טמא אלא מיעוטא דראוי מיעוטא הוא ולא שייך למיתני לישנא דכל מיהו הא לא קשיא דאי כל שנישא על גבי הזב טמא בדבר הראוי איירי וכל לאו דוקא הוא א"כ אמאי לא משני דר' יוחנן דאמר אין למדין מן הכללות אהך מתני' דזבין קאי ואי לא היה אמר אלא אין למדין מן הכללות ותו לא הוה אמינא דארישא לחודא קאי לכך קאמר ואפי' במקום שנאמר בו חוץ לאשמעי' דקאי נמי אסיפא דבפ"ק דקידושין איתא בהדיא דר' יוחנן אמר מלתיה אמתני' דכל מצות עשה שהזמן גרמא וכו':

אלא בציר דשומנא דפירא הוא פירש"י ז"ל אפי' בשאין קרבי דגים מעורבין בו יש שם קצח משמנן עם המים ומלח אבל מים ומלח דעלמא דלאו ציר הוא לא אמר ותימה דכיון דיש בו מיהא קצת שומן דגים א"כ אמאי אוסר רבי אליעזר והא שומן דגים פירא הוא ויקנה אותו בזול כפי שיעור מעט שומן שבו ועוד קשה לקמן דקבעי מאן דמרבה עופות מאי טעמיה ומאן דממעט עופות מאי טעמיה אמאי לא קבעי נמי אפלוגתייהו דר"א ור' יהודה בן גדיש מ"ט דמר ממעט ציר ומר ממעט מים ומלח. ועוד תימה דאין הלשון משמע כפירושו דקאמר ואפי' ר' יהודה בן גדיש לא קאמר אלא בציר דשומנא דפירא הוא ולפירושו הוה ליה למימר אלא בציר דאית ביה קצת שומן לכך נראה דציר היינו אותו מוהל היוצא מן הדגים כשכובשין אותן וכן כתב בהדיא בערוך וכיון דמתמצית הדגים הוא בא לכך קרי ליה שומנא דפירא דעיקר פירא היינו הדגים גופן וציר הנוטף מהן שומנייהו הוא כמו חלב כליות חטה דהיינו נמי תמצית החטה וקרי ליה חלב וכן דם ענבים קרי לתמצית הענבים דם ופליגא ביה רבי יהודה בן גדיש ור"א דר"א סבר שומנא דפירא לאו כפירא דמי ור' יהודה בן גדיש סבר שומנא דפירא כפירא דמי והיינו דקאמר ואפי' רבי יהודה בן גדיש לא קאמר אלא בציר דאע"ג דלאו גוף פירא הוא מ"מ שומנא דפירא הוא ושומנא דפירא כפירא דמי אבל מים ומלח לא:

הוה אמינא מאי שכר דבילה קעילית אבל יין ע"ג קנקנו אימא לא כתב רחמנא ביין דאפי' יין על גב קנקנו וכ"ש דבילה קעילית ואייתר קרא דבשכר לתמד משהחמיץ ותימא דלא לכתוב אלא בי"ת דבשכר ובי"ח דביין לגלויי אבי"ת דבשכר דלאו היינו דבילה קעילית אלא תמד משהחמיץ וכיון דאפי' תמד שרי כ"ש בקר על גב עורו וצאן על גב גיזתה דהכי משמע בסוגיא דלא משכחת לה שום טעמא גבי תמד וכיון דמחד שרי כ"ש הנך כולהו ויש ליישב בדוחק

מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא כלומר אודה לו שהוא גדול ממני בתור' ושאני ראוי לשמש לו ולהוליך כליו אחריו לבית המרחץ ונראה דהיינו נמי הא דאיתא בפרק כיצד הרגל דקאמר ליה רמי בר חמא לרב חסדא לכי תשמש לי אימא לך פי' לכשתודה לי שאני גדול ממך בתורה ושאתה ראוי לשמש לי כתלמיד המשמש לרבו:

ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל פי' כך הוא המידה בכל מקום דאיכא ריבה ומיעוט וריבה אמרי' דריבה הכל והדר מפרש מאי רבי רבי כל מילי והשתא הוי דומיא דהא דבסמוך דקאמר נמי כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט פי' כך הוא המדה והדר מפרש מה הפרס מפרש כו'

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה