אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף כא

דף כ

איני והאמר שמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים תימה מאי פריך דלמא הא דבעינן מים חיים משום דמכונסין עבידי דפסקי והתוספות כתבו בריש פירקין דלר"י בן בבא דאמר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד לית ליה טעמא דפסקי מדלא מתיר בבור של רבים דליכא למיחש דלמא פסקי ועל כרחך טעמיה משום דבעי מידי דחזי לאדם אבל תימא דממה שפירש"י ז"ל לקמן במתניתין דאחד בור הרבים ובאר היריד וכו' משמע דלר"י בן בבא נמי טעמא דבעי מים חיים משום דמכונסין עבידי דפסקי שכתב בור הרבים אי פסקי מיא מדכרי אהדדי באר היחיד נמי שרי דהא לא פסקי מיא ובאר הרבים דאיכא תרתי למעליותא ע"כ ותרתי למעליותא דנקט דהיינו דרבים עבידי מדכרי אהדדי ובאר לא עביד דפסק מיא דאדלעיל קאי אלמא ס"ל דלר"י בן בבא נמי טעמא דבאר משום דעביד דלא פסיק מיא הוא אלא דבעי תרתי למעליותא משום דאיכא למיחש שמא זימנין דבאר נמי פסיק מיא וזימנין דרבים נמי לא מדכרי אהדדי וא"כ לפירש"י ז"ל מאי פריך הכא. ועוד דלמאי שכתבו התוספות דלרבי יהודה בן בבא טעמא משום דבעינן מידי דחזי לאדם קשה דא"כ מאי איריא באר הרבים אפילו באר של יחיד נמי וגם דוחק הוא לומר דר"ע ורבי יהודה בן בבא מחולקין הן דטעמא דבאר דלמר משום דחזי לאדם ולמר משום דלא פסקי מיא:

ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים לפי שהתורה ארכה פי שנים ברחבה כדאמר בסמוך ארבעין בעשרין והארץ נמי פי שנים בים כמ"ש התוספות בפרק מי שהיה כמא דהעולם שליש יישוב שליש מדבר שליש ים לכך נקט ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ומיהו לא הוה ידע שיעור כמה היא ארוכה מארץ ורחבה מן הים:

הללו דברי תורה והללו דברי סופרים ד"ס שנתחדשו בכל דור ודור חדשים הם ונראה דהיינו הא דכתיב יבחר אלהים חדשים שהוא ית' בוחר בד"ס וחביבין לפניו ולכך כתיב ויותר מהמה בני הזהר:

אלא כל ההוגה בהן אדברי סופרים שנזכרו ברישא דקרא קאי שכל ההוגה בד"ס דהיינו הש"ס טועם טעם בשר דבכמה דוכתי אשכחן דטעמי ש"ס נמשלין לטעם בשר כדאיתא בפרק לא יחפור אדגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלי בישרא שמינא בי רבא. ואיתא בב"ק דא"ל לא אכלתי בישרא דתורא ופירש"י ז"ל לא דקדקתי בטעמו של דבר וגם הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות יסודי התורה כתב שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא הוויי דאביי ורבא ע"כ דכי היכי דמזון הבשר וטעמו נאות למזג כל אדם קטן וגדול יותר מכל המזונות כך חכמת הש"ס וטעמיה ניאותים ומתקבלים לכל אדם יותר מכל שאר החכמות ולכך קאמר כל ההוגה בהן דהיינו בד"ס דאיירי ביה טועם טעם בשר ורב פפא נמי נקט בהדיא כל המלעיג על דברי חכמים ורש"י ז"ל כתב כך ההוגה בהן כל שעה שאדם מחזיר בדברי תורה מוצא בהן טעם משמע קצת דס"ל דלאו בד"ס דוקא איירי מדנקט בדברי תורה סתמא ומשמע גמי דס"ל דקרא אתי לאשמעינן שכ"ז שאדם קורא ושונה מוצא בהן טעם דומיא דההיא דאמר בפרק כיצד מעברין למה נמשלו דברי תורה לתאנים מה תאנה זו כ"ז שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה כ"ז שאדם הוגה בהן מוצא בה טעם ופשטא דשמעתא לא משמע כן ועוד דא"כ הול"ל אלא כ"ז שהוגה בהן טועם פעם בשר כדאמר התם לכך נראה כדפי' מוטב אמות מיתת עצמי משמע דמותר לו לאדם להחמיר על עצמו למסור נפשו למות כדי שלא יעבור אפילו איסור דרבנן וכן משמע בפרק מרובה בעובדא דחסיד שהיה גונח מלבו ואמרו הרופאים שאין לו תקנה עד שינק חלב רותח לימים נכנסו חבריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה חזרו לאחוריהם וכו' וקשה דבפרק בן סורר ומורה איתא כל עבירות שבתורה אם אומרים לאדם עבור ולא תהרוג יעבור ואל יהרג חוץ מע"א וכו' וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרוג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלמא דאסור להחמיר אפילו באיסור דאורייתא מיהו הרא"ש ז"ל והטור סימן קנ"ו כתבו שאם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי וכ"כ בש"ע שם אבל בפרק בן סורר ומורה כתבתי ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל ושמא יש לחלק דכל היכא דברי לו שיהרג אינו רשאי למסור עצמו ושאני הכא דספקא הוה שהרי לסוף הביא לו מים ועובדא דחסיד נמי שמא בלא חלב עז נמי לא היה מת.

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה