תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף כ
יבשו מים בשבת ובאו בשבת מהו פירש"י ז"ל יבשו מים בשבת וחזרו ובאו גשמים בו ביום מהו וקשה כיון דיבשו לחוד לא הוה קמיבעי' ליה א"כ מאי איצטריך ליה לאביי למימר ליה יבשו בשבת לא תיבעי לך דבעי מיניה דמר וכו' והא איהו נמי לא קבעי אלא בחזרו ובאו וליכא למימר דה"ק כיון דיבשו לחוד לא תיבעי לך באו נמי לא תיבעי לך וכו' דמידי הא בהא תליא והא אין ענין זה לזה כלל דכל חד אית ליה טעמא אחרינא לכך נראה דרבין תרתי קא מיבעיא ליה והא דקאמר ובאו בשבת כמו או באו בשבת ובכמה דוכתי אשכחן כי האי גוונא דנקט וי"ו במקום או והכי פי' יבשו מים בשבת מהו מי אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה או דלמא כיון דהתיר פסין משום מים והרי יבשו וליכא מחיצות אסור או באו בשבת מהו דכשנכנס השבת לא היו שם מים וביום השבת באו מהו מי אמרינן מחיצה העשוי בשבת הוי מחיצה או לא ופשיט ליה אביי תרוייהו וקא"ל יבשו מים בשבת לא תיבעי לך דבעי מיניה דמר וכו' באו נמי לא תיבעי לך דהוה ליה מחיצה העשויה בשבת ותניא וכו' וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ז מה"ש שכתב יבשו המים בשבת אסור לטלטל בין הפסין שלא נחשבו מחיצה לטלטל בתוכן אלא משום המים באו לו מים בשבת מותר לטלטל ביניהן משמע דבאו לו מים בשבת מלתא אחריתי היא ולא קאי איבשו מים בשבת דרישא מדלא כתב וחזרו ובאו לו מים בשבת וכ"כ שם בהדיא הרב המגיד וז"ל ופירש באו מים אפי' יבשו מערב שבת ופשוט עכ"ל אבל קשה דא"כ ס"ל לאביי דמחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה ומותר לטלטל בתוכה אע"ג דבשעת שנכנס השבת לא היה שם מחיצה והיה אסור לטלטל שם ואמאי נימא הואיל ונאסרה נאסרה דהא אביי ס"ל דאמרינן הואיל והותרה הותרה וכי היכי דאמרינן הואיל והותרה הותרה הכי נמי אמרינן הואיל ונאסרה נאסרה כמ"ש התו' בפ' כל גגות גבי חצר גדולה שנפרצה לקטנה דקאמר רבה אימור מבעוד יום נפרצה וקאמר ליה אביי לא תימא אימור אלא ודאי מבעוד יום נפרצה וכן משמע בירושלמי דפירקין דאיתא התם באו מים בשבת כבר נכנסה שבת באיסור חרבה הבאר כבר נכנסה בהיתר והך ברייתא דכל מחיצה העשויה בשבת כו' הוא סיפא דברייתא דספינות שנתקשרו מערב שבת והותרו וחזרו ונתקשרו כו' דפרק הזורק שהביאו התוספות משמע דאיירי שהיתה שם מחיצה בשעה שנכנס שבת:
חדא מכלל חבירתה איתמר כתב מהרש"ל ז"ל דהך מילהא דר' אליעזר דהכא איתמר מההיא דהתם כו' וכן נראה מדאיצטריך ש"ם לשנויי אי מהתם ה"א כאן ולא ס"ל וכו' ולא משני מעיקרא דחדא מכלל חבירתה איתמר כדמסיק אי אמרת בשלמא דהך מלתא דהכא מההיא דהתם איתמר ניחא דאיכא למימר דאתי לשנויי דלא תיקשי מאי קמ"ל ש"ם דגמרינן הך מלתא מהתם פשיטא לכך קאמר דאי מהתם הוה אמינא כאן ולא ס"ל כי' אלא אי אמרת דההיא דהתם מהך דהכא איתמר א"כ לא נפקא לן מינה מידי מההיא דהתם ואם כז מאי איצטריך לשנויי דאי מהחם ה"א כאן ולא ס"ל הוה ליה לשנויי מעיקרא דחדא מכלל חבירתה איתמר:
והתניא לא ימלא אדם מים וכי' גבי פסי ביראות במתני' לקמן כתבו התו' ומשמע דקאי אמתני' וכו' כתבו כו דלא תיקשי מאי פריך דלמא מתני' וברייתא תרוייהו בדנקט מנא ולא נקט לה איירי ומתני' שהכניס ראשה ורובה וברייתא בלא ראשה ורובה לכר כתבו דברייתא אמתני' שהכניס קאי ומהר"ר שלמה לוריא ז"ל כתב מה שפירש"י דאיירי בדלא נקט לה אין להקשות דלמא הר ברייתא איירי בלא רחשה, ורובה כו' דמדקתני סתמא דאסור ואמאי יכניס ראשו ורובו אבל אי איירי בדלא נקט לה אין להקשות לינקט לה באפסר דסתם פרה אין לה אפסר כו' והתוס' כתבו דקאי על המבנה אבל קשה דמה אנו צריכין לכל זה הדוחק כי המקשה שבא לדחות מה נפשך שפיר קאמר וכו' ודבריו תמוהים שכתב דמה נפשך שפיר קאמר דמאי אית לך למימר דלמא האי ברייתא איירי בדנקט לה ולא ימלא משום דלא הוי ראשה ורובה בפנים א"כ סוף סוף נמי שמעינן כו' משמע דמצינו לאוקמי ברייתא בלא ראשה ורובה ואי אפשר לומר כן מדקאמר לקמן מתקיף לה רב ענן א"כ מאי הועיל ראשה ורובה של פרה ומאי קושיא דלמא ברייתא בלא ראשה ורובה איירי ולכך קתני דלא ימלא אבל בראשה ורובה שרי אלא ודאי צריך לומר כמ"ש התוס' דמשמע ליה לרב ענן דברייתא אמתני' קאי ואע"ג דאיכא ראשה ורובה אפ"ה קתני דלא ימלא ועוד דאי מצינו לאוקמי ברייתא בלא ראשה ורובה א"כ מאי פריך וכי נקט מנא ולא נקט לה מי שרי והתניא לא ימלא כו' דלמא מתניתין וברייתא תרוייהו בדלא נקט לה איירי אלא דמתניתין בראשה ורובה איירי וברייתא בלא ראשה ורובה כמו שכתוב לעיל אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש התוספות דברייתא אמתניתין קאי ואע"ג דאיכא ראשה ורובה ועוד דלאו סברא נכונה היא לומר לפירש רש"י ז"ל דברייתא בסתם פרות איירי שאין להם אפסר לכך נראה דרש"י ז"ל נמי ס"ל כמו שכתבו החוספות דמשמע דקאי אמתניתין ואף על גב דאיכא ראשה ורובה: