תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף יט
עמק שמעמיקין להם גיהנם משמע שלמעלה אין הגיהנם רותח כל כך כמו שהוא למשה בעומק וכן משמע במדרש רבה ישובו רשעים לשאולה לדיוטא תחתונה שבגיהנם לכך כתיב למ"ד בתחילת התיבה וה"א בסופה. ונראה דהיינו הא דאיתא במדרש רבה פ' פנחס ובני קרח לא מתו מקום גבוה נתבצר להם בגיהנם וישב שם דכיון דלמעלה אין הגיהנם רותח כל כך כל כפה דמידלייא מתקרר והולך וכיון דנתבצר להם מקום גבוה שם לכך היו יכולין לישב שם ולא מתו ויש עוד פירושים אחרים:
שבוכין ומורידין דמעות כמעין של שיתין פי' רש"י נ"ל נקב שבבנין המזבח שניסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה תימה למה זה המשיל הכתוב דמעותיהן למעין של שיתין ולא סתם מעין ונראה דכתוב זה גילה לנו הסוד שכתב בזוהר חדש פ' לך לך דגדולה תשובה שהקב"ה מצפה עליה כל ימי חיי האדם וכמ"ש עד יום מותו תחכה לו לתשובה להנטותו לתחייה ומי שלא שב כל ימיו ומת ברשעו משמע שם דאכתי איתא תקנתא בתשובה אחר מותו כשיורד לגיהנם ונידון שם ועל ידי היסורין חוזר שם בתשובה צועק ובוכה ומתחרט שם על חטאיו ומצדיק עליו את הדין הקב"ה מרחם עליו ומעלהו משם אחר שקבל דינו וענשו וזה לשונו שם אמר רבי שמעון משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ושם יצפצפו בתשובה ונשמתן של צדיקים פוגעין בהן לפני הקב"ה ומעלין אותו משאול שהוא המדור הששי שנאמר מוריד שאול ויעל ומי שנכנס במדור התחתון שהוא אבדון שוב אינו עולה דתנא א"ר יהודה אע"פ שנכנס בשאול עולה בתשובה שנא' מבטן שאול שועתי שמעת קולי ע"כ וזהו מה שיסד הפייט מסיק מן שאול לחיי עלמא וטעם הענין נראה לפי שדין תורה הוא שכל מי שחטא תיקונו להביא קרבן ויתכפר דהיינו קרבן ממש חטאת ואשם ועולה וזהו עיקר ספר תורת כהנים ובי"ה היה שעיר המשתלח מכפר על כל העונות שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם וטעם הקרבן כתב הרמב"ן ז"ל שהוא בא נפש תחת נפשו של חוטא והוא נשרף ונקטר ונזרק תמורת נפשו וחלבו ודמו של אדם ולכך פומך את ידיו עליו שעל ידי כן מתחרט ומתודה כראותו שהוא היה ראוי לכך ולהכי עתה שנחרב המקדש ואין לנו קרבן לכפר צריך האדם להקריב קרבן יותר חמור מקרבן בהמה שצריך להקריב את חלבו ודמו ממש בתשובה שהוא התענית שעל ידי התענית חום הטבעי של אדם מתגבר ושורף את חלבו ודמו ובשרו של אדם וכמ"ש ברכי כשלו מצום ובשרי כחוש משמן ונחשב לו זה כקרבן ולכך יסדו חז"ל לומר בסוף התפלה ביום התענית רבש"ע בזמן שב"ה היה קיים אדם חוטא ומביא קרבן וכו' יהי רצון שיהא חלבי ודמי שנתמעט היום כחלב המונח על המזבח וקרבן זה חמור מקרבן ממש דהתם ממון והכא גוף ומי שמת ברשעו ולא הביא לא קרבן ממש ולא שב בתשובה ותענית להיות חלבו ודמו נחשב כקרבן הוא צריך להביא קרבן יותר חמור מאלו דהיינו לאחר מותו בגיהנם כשהוא נידון ונשרף שם והוא צועק ובוכה ומוריד דמעו' על חטאיו ונתחרט שם נחשב לו שריפת גופו ונשמתו כאלו הקריב קרבן ומתכפר ועולה וכ"כ הזוהר בהדיא בפרשת ויקהל דדינו של גיהנם כקרבן הוא וז"ל נשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור דאיהו גיהנם וסלקין לקורבנא וכו' כמו שיתבאר בסמוך וכיון דתלת מיני קרבנות נינהו כדפירש נראה דהה"ד הלא אם תטיב שאת וגו' לפי שקין הביא קרבן פסול מזרע פשתן שהיה חס על הממון א"ל הב"ה אם חס על הממון אתה מלהביא קרבן מובחר מי בקש זאת מידך להביא קרבן ממש הלא אם תטיב עובדך בתשובה ותענית שאת כי התשובה דומה לקרבן ונבחרה לה' מזבח וכן תרגם אנקלוס דהך קרא בתשובה איירי ואם תתוב ישתבק לך. ואם לא תטיב שלא תקריב לא קרבן ממש ולא קרבן תשובה לפתח חטאת רובץ פי' קרבן חטאת שאתה חייב להביא לפתח הגיהנם הוא שמור שכל מי שאינו מביא קרבן בעה"ז על חטאיו בעל כרחו הוא מביא קרבן בההוא עלמא שמקריב את נפשו שם בגיהנם ולהכי כתיב חטאת ולא חטא ל' זכר כמו רובן רמז הוא לקרבן חטאת כדפירש. אבל רשעים גמורים כגון פושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן אפי' בגיהנם אינם חוזרים בתשובה כדאמר ריש לקיש בסמוך רשעים אפי' על פתחו של גיהנם אינן חוזרין בתשובה נקט על פתחו לישנא דקרא דכתיב לפתח חטאת רובץ ולכך אפי' אחר שקבלו דינן בגיהנם י"ב חדש אינן עולין אלא נעשות אפר תחת כפות רגלי הצדיקים כדאיתא בפ"ק דר"ה ונראה דהיינו הא דכתיב תשב אנוש עד דכא לומר שאפילו בגיהנם מועלת התשובה עד שעה שדוכין את הנפש להיות אפר תחת כפות רגלי הצדיקים וזהו מה שאמרו עד דכדוכא של נפש מיהו תשובה ההיא לאו מעליא היא ועוד שהנשמה סובלת שמה בגיהנם צער גדול לכך כתוב בסיפיה דקרא ותאמר שובו בני אדם הוא ית' מתרה לעשות תשובה בעודו בן אדם כשהוא חי עדיין בגוף כי הגוף מתולדות אדם הוא אבל הנשמה נאצלת מכסאו ית' ועושה תשובה בגיהנם. ובפ"ק דר"ה נמי משמע דתשובה מועלת בגיהנם דקתני התם ג' כתות ליום הדין בינונין יורדין לגיהנם ועולין ועליהן אמרה חנה מוריד שאול ויעל. ענין הצפצוף היינו הבכייה והצעקה והוידוי ותשובה של שם ובזוהר שכתבתי לעיל נקט נמי לשון צפצוף ושם יצפצפו בתשובה וכו'. וכיון דעונשו של גיהנם לקרבן יחשב אתי שפיר הא דנקט שבוכין ומורידין דמעות כמעין של שיתין לפי שאין מביאין קרבן בלא נסכים וכשהן בוכין בגיהנם ומתחרטין ומורידין דמעות נחשב להן דמעותיהן לפניו יתברך כנסכי יין ולכך המשיל הכתוב דמעותיהן למעין של שיתין לומר שדמעותיהן נחשב כנסכים שיורדין לשיתין וכן כתבו בספרי מוסר שכל המתענה ועושה תשובה יבכה ויתודה בבכיה לפני המקום ונחשב לו הדמעות כנסכי יין. ולפי זה נראה דהיינו הא דקאמר רבי ירמיה בן אליעזר ולא עוד אלא שדומה לו כאלו מקריב קרבן דלא זו שהוא שותק ואינו מטיח דברים כלפי מעלה בשעת מיתה אלא אפי' משבח ומתודה בשעת מיתה על חטאיו ולא עוד אלא אפילו דומה לו מיתתו כאלו מקריב גופו קרבן לפניו ית' ונראה לו מיתתו כשחיטת הקרבן ושריפתו בגיהנם כשריפת הקרבן ואיכא למימר דאהך מלתא נמי מייתי ראיה מדרבי יהושע בן לוי דמדנקט שמורידין דמעות כמעין של שיתין אלמא דעונש גופו כקרבן יחשב כדפי' והיינו כדרבי ירמיה וכיון דשריפת גופו קרבן הוא נראה דהיינו דקאמר גם ברכות יעטה מורה שמצדיקין עליהן את הדין וכו' לפי שהמביא קרבן צריך להתודות בשעת הקרבה כמו שכתוב והתודו אשר חטא עליה וכן העושה תשובה ומתענה צריך להתודות לכך גם המה מתודין ומודים בשעה שנקרבין שם דעיקר הוידוי אבל אנחנו חטאנו ואתה צדיק וכו' לכך גם הם מצדיקין עליהם את הדין. ונקט קרא לשון גם דומיא דרבי ירמיה דאמר ולא עוד כו' הכי נמי קאמר דלא זו שאין בועטין אלא אפילו משבחין ומצדיקין כו' ואומרין לפניו יפה דנת יפה זכית כו' נקט יפה יפה כמה זימנין דרך כלל ופרט יפה דנת כלל הוא שהדין יפה והדר מפרש דהיינו יפה זכית ויפה חייבת וגם יפה תקנת ג"ע לצדיקים וכו' לפי שמלך ב"ו זימנין יוצא משפט מעוקל מלפניו בשני פנים או שמחייב את הזכאי ומזכה את החייב מחמת שוחד או שהמשפט מצד עצמו מעוקל הוא כגון תליית הגנב דממון קא מחייב ולא נפשות נגד מה שאינו מחייב את הזכאי וכו' אמר יפה זכית ויפה חייבת. ונגד המשפט עצמו אמר יפה תקנת ג"ע לצדיקים וכו' ויליף לה להנך תרתי מילי מדנקט קרא ברכות לשון רבים ומיעוט רבים שנים ונקט קרא לשון מורה לפי שהוא ית' מורה חטאים בדרך לשוב וגם אלו שבים שם. ונגד הנך שני דברים דהכי נראה דהיינו הא דכתיב הצור תמים פעלו פי' שאין בהן חלילה אחד מן הדברים הללו ולכך קאמר כי כל דרכיו משפט שהדינין והעונשין הכתובים בתורה ישרים הן שהגנב ראוי ליענש כפלים מדה במדה וכן הרוצח ראוי שיהרג מדה במדה ודין מלקות ארבעים נגד יצירת הולד וכן דין גיהנם וג"ע הכל במשפט ומלת משפט יאמר על דבר אמת וברור כמו חושן המשפט שמברר דבריו וכן יכלכל דבריו במשפט ואמר אל אמונה ואין עול שאינו מחייב את הזכאי וכו' אלא אל אמונה לצדיקים ואין עול לרשעים כדפירש"י ז"ל שם והיינו דסיים הכתוב ואמר צדיק וישר הוא ופירש"י ז"ל שם שהכל מצדיקין עליו את הדין רמז שאפילו הרשעים היורדים בגיהנם מצדיקין עליהן דינם בגיהנם ואומרים יפה דנת וכו' כדאמרינן הכא ושמא לכך נקט הכתוב הצור לשון יצירה כי משעה שברא העולם תיקן ג"ע לצדיקים וגיהנם לרשעים כדאמרינן שבעה דברים קדמו לעולם וקחשיב ג"ע וגיהנם והכא נמי נקט יפה תקנת ג"ע וכו' רמז לשעת הבריאה ועל פי מאמר זה שהרשעים בגיהנם בוכין ומתודין וכו' נראה שמיוסד מזמור דאהבתי אמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני נראה דקולי תחנוני מושך עצמו ואחר עמו כאלו אמר את קולי קול תחנוני. כי הטה אזנו לי. לא כדרך בשר ודם פעמים אדם שומע קול צרת חבירו ואינו משגיח בו נכנס באוזן זה ויוצא באוזן אחר אבל הוא ית' כאלו נוטה אוזן לשמוע וליתן לב על הדבר כל ימי שאני אקרא. אפפוני חבלי מוח מספר הכתוב חסדי ה' ורחמנותו שיש לו על נשמת האדם שבתחילה סבלתי חבלי מיתה ואח"כ ירדתי לגיהנם. וזה שאמר ומצרי שאול מצאוני דהיינו גיהנם כדאיתא בסמוך ולכך נקרא שאול שהוא דמיון לאדם חי המוטל בקבר עמוק וסתום שצר לו המקום כך הוא עונשו של גיהנם אין ביד האדם לפנות שם ימין ושמאל ואין שם אלא צרה ויגון. אמרתי אבדה תקותי אבל בשם ה' אקרא קראתי שם מן המיצר עשה נא למען שמך הגדול גם שאני מלא עון אנא ה' מלטה נפשי מן הגיהנם. חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם שכל כך גדולה תשובה דלא מיבעי במידת הרחמים כי חנון ה' וצדיק אלא אפי' אלהינו מרחם דמדת הדין נהפכה לרחמים וכמ"ש וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. שומר פתאים ה' בא לספר חסדי ה' כי בעודו בתוך הגיהנם וסבל עונשו הוא ית' שומרו שלח תכלה הנשמה ותשרף כי אשו של גיהנם אש אוכלה הוא. ונקט פתאים דהיינו רשעים לפי שאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח של שטות ולכך הוא ית' שומרו כיון שהוא חטא בלי דעת נידון כשוטה. דלותי פירש הוא ית' דלני מן השאול ומוציאני משם ולפי שיש בנשמה פצעים וחבלות מכח חוזק אש של גיהנם והוא חולה כמו שיתבאר בסמו' לכ"ק ולי יהושיע שהוא ית' מרפא' אח"כ ע"י השמש ומושיע לה כמו שאכתוב לקמן. ונקט יהושע כמו י"ה יושע רמז כי דווקא ע"י שם זה הוא מושיע לה כדאמר בסמוך דאתי אברהם ומסיק להו לבר מן הבא על העובדת כוכבים כו' דשם של י"ה מעיד על מי שלא חטא בזנות כ"ש שבטי י"ה עדות לישראל ולכך הוא נרשם בין איש לאשה שזכו ולא חטאו בזנות וזה טעם החנוכי הפלואי כדפירש"י ז"ל פ' פנחס. שובי נפשי למנוחיכי אח"כ היא שבה אל מקום מחצבה וזהו מקום מנוחתה וכמ"ש יבא שלום ינוחו על משכבותם שכל צדיק יש לו מקום מנוחה לפי מעשיו כי ה' גמל עליכי פי' מאת ה' היתה זאת שלפי המעשים ראוי הוא שלא יועיל התשובה והוידוי בגיהנם. כי חלצת נפשי ממות פי' ממות נצחי דכמה רשעים יורדין לאבדון עולמית. את עיני מן דמעה כדאמרינן בשמעתין שבוכין ומורידין דמעות כמעין כו'. את רגלי מדחי רגל נאמר על קיומו של דבר כמו שקר אין לו רגלים שאין לו קיום והעמדה כך לפעמים נדחה רשע מקיומו הנצחי דהיינו ממקומו המוכן לו בג"ע והצדיק יורשו כמ"ש בזוהר שעל זה נאמר יכין רשע וצדיק ילבש ולכך קאמר את רגלי חלצת מדחי. ועוד נראה לפי שהגוף נמשל למי שיש לו רגלים ואין לו עינים והנשמה נמשלה למי שיש לו עינים ואין לו רגלים כדמשמע באגדות חלק גבי הא דא"ל רבי לאנטונינוס אמשול לך משל למלך שהושיב שומרים בפרדס אחד חגר ואחד סומא כו' כך הקב"ה מרכיב הנשמה על הגוף ונידונין בגיהנם. והוא ית' מושיע את שניהם מוציא מן הגיהנם הנשמה והגוף לכך קאמר את עיני מן דמעה רמז לנשמה את רגלי מדחי רמז לגוף. אתהלך לפני ה' בארצות החיים שוב אטייל לפניו יתברך בגן עדן בעה"ב שנקרא ארץ החיים וצרור החיים. וכן משמע בפ"ק דר"ה דקתני התם ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני ועליהם אמר דוד כל הפרשה כולה וכו':
הא בפושעי עובדי כוכבים תימה דבפ"ק דר"ה קתני דפושעי ישראל בגופן ופושעי עובדי כוכבים בגופן יורדין לגיהנם ונידונין שם י"ב חודש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשין אפר כו' וקרא דויצאו וראו בפגרי האנשים מוקי לה בעובדי כוכבים ושכפרו בתורה וכו' שהן נידונין שם לעולם ואינן יוצאין משם. ועוד אמאי לא מוקי הא והא בישראל וכאן בסתם פושעים וכאן בפושעים גמורים שכפרו בתורה וכו' ומאי דייק נמי מהא דלמא התם בסתם פושעים איירי שהן מלאים מצות כרימון והאי קרא דויצאו וראו בעובדי כוכבים וכו' איירי
ההוא דמחייבי חדא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו תימא אכתי תיקשי אמאי בוכין ההוא שעתא כיון דאין האור שולטת בהן ונראה לפרש מדלא קאמר ריש לקיש פושעי ישראל אין יורדין לגיהנם ובחגיגה נמי קאמר ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהן ק"ו וכו' ולא קאמר אין יורדין לגיהנם משמע דודאי יורדין לגיהנם אלא שאין האור שולטת בהן שם לכלותן וטעמא דיורדין שם הוא כדי לטהר אותן ולרחצן מכתמי העונות דאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וכל חטא עושה רושם וחלודה בנשמה ככתם בבגדי משי ואינה יכולה לשוב אל מקומה אלא א"כ תתלבן תחילה ומטהר דאפילו מלאכי השרת טובלין בכל יום בנהר דינור לומר שירה אלא שאין הטבילה מזקת להן כיון שהן אור צח וטהור משל לכסף שצורפין בכור יש בו סיגין מתחסר והולך עד שנשאר כסף נקי צח ושוב אינו מתחסר אפי' מכניסין אותו בכור כמה פעמים והכי איתא בהדיא בזוהר פרשת ויקהל מההוא זיעה דחיות איתעביד נהר דינור ונשמתין כד סלקין אסתחיין בההוא נהר דינור וסלקין לקורבנא ולא אתוקדן אלא אסתחיין ת"ח מסלמנדרא דעבדין מיניה לבושא ומגו דאיהו מנורא לא אסתחייא ההוא לבושא אלא בנורא אשא אכיל זוהמא רבה ואסתחייא ההוא לבושא הכי נמי נשמתא דאתנטילת מגו כורסייא קדישא דכתיב ביה כורסייא שביבין דנור בזמנא דבעי לאסתחייא מההוא זוהמא רבה אתעבדת בנורא ואסתחייא ונורא אכלה בההוא זוהמא די בנשמתא ונשמתא אתלבנת ואי תימא אי הכי עונשא לית ליה לנשמתא ת"ח וי לנשמתא דסבלה אשא נוכראה ואע"ג דאיהי אתלבנת אבל כד זוהמא סגי עלה וי לנשמתא דסבלת ההוא עונשא בגין דההוא זוהמא בתרי זימני אתלבנת כו' ולכך לא קאמר שאין יורדין לגיהנם דודאי יורדין שם לטהר ולרחוץ מכתמי העונות אלא שאין האור שולטת בהן לכלות עצמית הנשמה חלילה ויליף ק"ו ממזבח הזהב דמזבח הזהב נמי רותח ומלובן כברזל הוה אלא שלא היה כח באש להתיכו ולכלותו דמצות הקרבה והקטרה היתה מגינה עליו כ"ש פושעי ישראל שמלאים מצות שלא ישלוט בהן האש בשעה שמקריבין נשמותיהן בגיהנם ומכל מקום שמעינן ממדרש הזוהר דאע"ג דאין הנשמה כלה ונשרפת בגיהנם אבל צער גדול וחזק שאין למעלה הימנו יש לה במה שמתלבנת שם. והיינו דקאמר הכא ואלא הכתיב עוברי בעמק הבכא ההוא דמחייבי חדא שעתא בגיהנם וכו' פי' דאע"ג דאין האור שולטת לכלות הנשמה מ"מ ההיא חדא שעתא שמחוייבת לרדת לגיהנם להעביר ממנה כתמי העונות איש איש כפי ריבוי הכתמים שבה על ההיא שעתא הם בוכים כי סובלים אז צער גדול כפי ריבוי החטא ולכך בוכין ומצדיקין עליכן הדין ואתי אברהם אבינו ומסיק להו הך מילתא דאברהם מסיק להו יליף לה במדרש מדכתיב והוא יושב פתח האוהל כחום היום שהוא יושב פתח הגיהנם להציל בניו משם משמע דדריש כחום היום רמז לחום הגיהנם. ועוד נראה לפרש דבזוהר כתב וז"ל ומגו ההוא חבורא דאתלבנותא דגיהנם ההיא נשמתא בעיא לאתסאה בדין קב"ה אפיק שמשא דנהור מאינון ארבע פתחין דנהרין ברקיע דעל גינתא ומטא לההיא נשמתא ואתסיא הה"ד וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה עכ"ל ולכך קאמר והוא יושב פתח האהל דהיינו פתח הגיהנם כחום היום דהיינו כשהחמה מתחלת לזרוח מרקיע דעל גינתא כדי שיתרפאו ממנה הנשמות שמוציא מן הגיהנם ולכך אינו יושב שם קודם הזריחה וטעמא דאברהם מסיק להו ולא יצחק ויעקב לפי שהוא ראש הנימולים והם יוצאים משם בזכות המילה. ועוד לפי שהוא בירר שיעבוד גליות לבניו כדי שינצלו מעונשו של גיהנם כדאיתא במדרש רבה פ' לך והנה תנור עשן ולפיד אש הראה לו שעבוד גליות וגיהנם א"ל במה אתה רוצה שירדו בניך כשיחטאו ובירר לו שעבוד גליות ולכך אחר שהנשמות מתלבנות בגיהנם יש לו רשות להוציאן משם כיון שהוא ית' הבטיחו וכרת לו ברית על כך שנאמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית ולפי מה שכתבו שהנשמות יורדות לגיהנם לרחוץ שם בנהר דינור מכתמי העונות כי אין צדיק אשר לא יחטא אתי שפיר הא דאיתא בפרק הרואה הנכנס לבית המרחץ יאמר יהר"מ ה' אלהי ואלהי אבותי שתצילני מן האור הזה ומכיוצא בו לע"ל לפי שבימיהם היה חלל תחת המרחץ שהיו מסיקין שם ואיכא למיחש שמא תפחת המעזיבה ויש לתמוה דמה ענין אור של בית המרחץ לאור של גיהנם שקבעו חז"ל להתפלל על שניהן בבת אחת. ונראה לפי ששבת בראשית רמז הוא לעולם הבא יום שכולו שבת כידוע ולכך חייב אדם בשבת בראשית לעשות דברים שהן מעין יום שכולו שבת דכשם שתענוג העולם הבא הוא יין המשומר כדאיתא בפרק חלק עין לא ראתה זה יין המשומר בענביו כך חייב אדם לקדש על היין בשבת רמז לאותו יין ולכך יין מגולה אסור לקדש עליו אפי' בזמן הזה דליכא סכנתא משום דאותו יין של עולם הבא מכוסה וטמיר הוא כמ"ש עין לא ראתה. וכשם שבעוה"ב יש תענוג לויתן ושור הבר לכך חייב אדם לאכול דגים ובשר בשבת בעה"ב יש תענוג המן כמו שאמרו חז"ל שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים לע"ל לכך נוהגין לאכול פשטי"דא בשבת כמ"ש בש"ע שהוא רמז למן שהיה טל למעלה וטל למטה וי"מ דלכך פורסים מפה בשבת למעלה ולמטה ולחם משנה באמצע זכר למן ולכך אנחנו אומרים בשבת הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת משום דהא בהא תליא. ולהכי כשהאדם מכין עצמו לשבת בראשית חייב להכין עצמו דומיא דהכנת יום שכולו שבת ולכך כשם שבעולם הבא צריך אדם לרחוץ עצמו תחילה בנהר דינור בגיהנם להעביר ממנו כתמי העונות וזוהמתן ואח"כ הוא נכנס לג"ע כך בשבת בראשית שהוא דמיון ליום שכולו שבת אמרו חז"ל שמצוה על כל אדם לרחוץ עצמו קודם שבת כמ"ש בא"ח סי' ר"ס כדי להעביר ממנו זוהמ' ממש ודוקא בחמין כמ"ש האר"י ז"ל בקבלת שבת כיון שהרחיצה היא לעומת רחיצת נהר דינור שהוא חם. וכשם שבעולם הבא אחר הרחיצה הוא פושט ממנו בגדי חול והיינו הגוף שהוא מלבוש לנשמה בעה"ז ולובש בגדי שבת דהיינו מלבוש רוחני העשוי לו מן המצות רמ"ח עשין נגד רמ"ח אברים ושס"ה לאוין נגד שס"ה גידין ועל זה נאמר יכין רשע וצדיק ילבש כמ"ש הזוהר כך בע"הז חייב אדם לפשוט בגדי חול וללבוש בגדי שבת. וכי היכי דברחיצת הע"הב בגיהנם האדם עומד בסכנה גדולה שלא תכלה הנשמה כך בעה"ז הוא בסכנה כפי המרחצאות שעשוין בזמניהם כדפי' וכיון דרחיצת הע"הז זכר היא לרחיצה דגיהנם לכך תיקנו חז"ל שהנכנס למרחץ בע"הז דהיינו בערב שבת שחייב אדם לרחוץ עצמו יבקש רחמים שלא יבא לידי סכנה ויאמר יהי רצון שתצילני מן האור הזה ויבקש אז נמי על הרחיצה של עולם הבא בגיהנם ויאמר ומכיוצא בו לע"ל מאחר דהנך רחיצות שייכין להדדי והא בהא תליא והיינו דנקט ומכיוצא בו לעתיד לבא ולא קאמר וכן לעתיד לבא וכי היכי שמתפללים ביום השבת ואומרים הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת הכי נמי בתפלה זו תיקנו לומר כה"ג:
אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים לפי שכל העולם כולו שליש מדבר שליש ים ושליש ישוב כמו שכתבו התוספות בפרק מי שהיה סמא וברא הקב"ה פתח בכל שליש שבכל מקים שיחטא שם האדם הפתח פתוח לפניו ליפול בו:
שבעה שמות יש לגיהנם כל שמות הללו על תוקף העונש הן רומזים דשם אבדון מורה על אבדות הנפש ובאר שחת מורה על השחתת הנפש וטיט היון על טביעת הנפש וצלמות על מיתת הנפש וכן שאיל ובור שאון וארץ התחתית מורים שהוא מקום רע עמוק עמוק וחרב בלי הקימה והשתא ניחא כי פריך והא איכא תפתה דמשני ההוא שכל המתפתה כו' כלומר דשם זה אינו מורה על תוקף הדין וכן כי פריך והא איכא גיהנם משני גי שעמוקה כגיהנם שהכל יורדין כו' פירש דשם זה נמי לא בא להורות על תוקף העונש ולכך לא חשיב להו ושמא מהאי טעמא לא חשיב עלוקה דאיהו נמי לא בא להורות על תוקף העונש
באר שחת כתבו התוספות כדכתיב כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת והיינו באר שחת כצ"ל:
דמסקינן פתחא כתב מהרש"ל תימא אמאי יש לו לגיהנם ג' פתחים וגן עדן אין לו אלא פתח אחד והלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות כדאיתא ביומא כו' נראה דגיהנם שאני לפי שהוא גדול טפי מג"ע דגן עדן אינו אלא אחד מששים בגיהנם כדתניא בפרק מי שהיה טמא ולכך בחד פתח' סגי ליה:
מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין מדקתני ובלבד שירבה בפסין ולא קתני ובלבד שיאריך בפסין בעי למימר הכי וקצת תימה נהי דמפיש ועביד פשוטין קאמר אכתי איכא למימר שאם האריך בדיומדין שפיר דמי דהא רישא בהדיא קתני פשוטין ואפ"ה קמיבעיא לן מי אמרינן שאם האריך בדיומדין נמי מהניא:
אלא מאי אית לך למימר תרי גווני גדר אשמעי' גדר גמור דנידון משום דיומד אע"ג דהוי מחיצה העשויה מאליה כדאמרי' בפ"ק ואשמעי' נמי הך מלתא בגדר שאינו גמור דהיינו קנה קנה פחות משלשה: