תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף יז
ארבעה דברים פטרו במחנה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מלכים דכשם שפטורין מכל אלו בהליכתן פטורין בחזירתן והכי איתא בהדיא בירושלמי בסוף פירקין ובכסף משנה כתב שם דאפשר שלמדו ממאי דתנן בפ' חי שהוציאוהו כל היוצאין להציל חוזרין למקומן ואמרי' בגמרא שחוזרין בכלי זיינן למקומן ולא ראה את הירושל'
התם בהיגי והיזמי נראה דלהכי נקט ומלקטין עצים משדותיהן ולא קאמר מן החורשין מקום גדילת העצים משום דבהיזמי והיגי דהיינו קוצים וסנאים דגדלין בשדה איירי וכתב התוס' דלא התקין יהושע אלא בהיזמי והיגי המחוברים ולחים נראה דלהכי נקט ש"ס אי נמי התם במחוברין וכו' ולא קאמר ואיבעית אימא כו' משום דמחוברין ולחין נמי בעינן:
דאית להו קוברין וכו' פירש ז"ל שיש לו יורשין. עיין פרק ו' דנזיר
והתניא המוצא מת מוטל בסרטיא מפנהו כו' פירש רש"י ז"ל דפריך מדקא מפנהו ואי לא סלקא דעתך קנה מקומו היכי מני למשקליה מהתם ותימה דא"כ ה"ל לר' ביבי לשנוי הכא במת מוטל על המיצר עסקינן לכך יכול לפנותו ותו לא דמאי איצטריך למימר מתוך שניתנה רשות לפנותו מן המיצר מפנהו לכל רוח שירצה ועוד דהא דמת מצוה קונה מקומו היינו שאין בעל הקרקע יכול למחות בו מלקברו שם אבל כשהמוצא רוצה לעשות טובה למת להוליכו משם לקברות ישראל פשיטא דשפיר דמי וא"כ הכא נמי כשמפנהו לימין באסרטיא או לשמאל אסרטיא לקברו באיזה שדה של יחיד טובת המת הוא שלא יהא נקבר באסרטיא ויהו הכל דורסין על קברו ופשיטא דשפיר למיעבד הכי. לכך נראה דמדקא מפנהו לכל רוח שירצה ואין בעל השדה יכול למחות בו פריך וה"פ אא"ב מת מצוה לא קנה מקומו שפיר דאיכא למימר דתקנת חכמים הוא שיהא יחיד נדחה מפני רבים כי היכי דתיקנו שתהא שדה בור נדחה מפני שדה זרע וכן כולן שלא רצו להטריח את המוצא שיוליכנו לבית הקברות אלא אי אמרת מת מצוה קנה מקומו א"כ לא ניתנה רשות לבני סרטיא לפנותו משם וא"כ אמאי מפנהו לכל רוח שירצה לימא ליה בעל השדה מאי אית ליה למת גבי דידי הא אית ליה מקום קבורה ופשיטא דכיון דאית ליה מקום קבורה לא תיקנו חכמים להזיק לשום אדם כדי שיהא מת נקבר בקבורה מעלייתא מהאי והמוצא נמי פשיטא שאין לו רשות לעשות טובה למת בהזיקו של אחר. ומשני רב ביבי דבמת המוטל על המיצר עסקינן דאז לא קנה שם מת מקומו ששוכב עליו מה אית לך למימר יקברנו באסרטיא שלא במקום המיצר. י"ל דכיון שניתנה רשות לפנותו מן המיצר ולא קנה מקומו א"כ אין לו למת שום מקום קבורה לא בסרטיא ולא בשדות הסמוכות לו ותיקנו חכמים שמפנהו לכל רוח שירצה דיחיד נדחה מפני רבים כי היכי דתיקנו שתהא שדה בור נדחה משדה זרע שלא רצו חכמים להטריח את המוצא שיוליכנו לבית הקברות ובסוף פרק מרובה אית להן סוגיא ושם פי' רש"י ז"ל נמי דפריך משום דאי קנה מקומו מני בעל השדה לעכוביה.
מים אחרונים חובה כתבו התוס' דעכשיו לא נהגו במים אחרונים וכו' בפ' כל הבשר פירשתי דמי שידיו מזוהמות צריך ליטול מים אחרונים אפי' האידנא:
אלא מעתה אל תפנו אל האובות ואל הידעונים הכי נמי דלא לקי פי' השואל בהן דהעושה אוב וידעוני בסקילה והנשאל בהן באזהרה כדאיתא בפרק ארבע מיתות משמע מהכא דאזהרת שואל אוב וידעוני דלקי מקרא דאל תפנו הוא והיינו כדפירש"י ז"ל בפ' ארבע מיתות גבי הא דתנן והנשאל בהן באזהרה שפי' באזהרת דאל תפנו אל האובות ואזהרה דמכשפים גופייהו מלא ימצא בך וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני אבל התוספות כתבו שם פירש בקונ' באזהרה דאל תפנו אזהרה דמכשפים גופייהו מלא ימצא בך וקשה דאי אל תפנו אזהרה לנשאל אם כן יהו בו כרת דכתיב בפ' קדושים והנפש אשר תפנה וגו' והכרתי אותה וי"ל איפכא דאזהרה לנשאל מלא ימצא בך דכתיב בקרא בתריה שואל אוב וידעוני וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות עבודת כוכבים אסור לשאול בעל אוב וידעוני שנאמר לא ימצא בך מעביר וגומר ושואל אוב וידעוני ואם עשה כפי מאמרן לוקה משמע דס"ל דאזהרת שואל אוב מקרא דלא ימצא הוא וכן משמע ממה שכתב רש"י ז"ל בפ' קדושים שכתב אל תפנו אל האובות אזהרה לבעל אוב וידעוני בעל אוב זה פיתום וכו' משמע דס"ל דאל תפנו אזהרה לבעל אוב וידעוני גופייהו כמ"ש התוספות והרמב"ם ז"ל ותימא דהכא משמע בהדיא דאזהרת שואל אוב וידעוני מקרא דאל תפנו הוא כדפירש רש"י ז"ל בפרק ד' מיתות וצ"ע:
עושין פסין פרק שני
עושין פסין לביראות מדלא קתני עושין לביראות ארבעה דיומדין וכו' משמע דמלתא באפי נפשיה הוא דהכי גמירי לה דעושין פסין לביראות וליכא מאן דפליג בהכי והדר מפ' לה ארבעה דיומדין נראין כשמנה וכו' ולהכי פריך בגמרא לימא מתני' דלא כחנניא וכו' ודלא כר' עקיבא וכו' דדוחק הוא לומר דאיכא מאן דפליג אהך סתמא: