אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף יג

דף יב

אם תתיר אות אחת כתבו התוספות כגון בראשית ברא אלהים בראו ונראה דבכי האי גונא לא הוי מחריב את כל העולם דאורחא דקרא הוא למיכתב גבי שם אלהים לשון רבים כמו כי שם נגלו אליו האלהים אשר לו אלהים קרובים אליו וכן פי' רש"י ז"ל בפרשת וישלח מיהו כי שם נגלו וגומר תרגום אונקלס ארי תמן איתגליאו ליה מלאכיא דה' אשר לו אלהים קרובים אליו דרשינן מיניה קרוב בכל מיני קירבה:

עשייה דידה מחיקה היא תימה א"כ אמאי אין מוחקין לה מן התורה והתוס' כתבו משום דכתיב וכתב את דברי האלות האלה דבעינן שתהא כתיבה לשם אלה ולא ידענא מנא להו הך דרשה ועוד דא"כ הוה ליה לרב נחמן בר יצחק למימר עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא דאיכתב מיהת לשום אלה בעולם. ועוד לישנא דמיהת לא אתי שפיר דכיון דמחיקה לחודא בעינן לשם הך סוטה אבל כתיבה לא בעינן לשם הך סוטה אלא לשם סוכה בעולם ולכאורה היה נראה לפרש דת"ק ורבי אחי תרוייהו אית להו דמדאוריי' לא בעינן אלא עשייה לשמה דהיינו מחיקה מדכתיב ועשה לה אבל כתיבה לא ומדרבנן הוא דפליגי תנא קמא כבר דאע"ג דמדאורייתא לא בעינן אלא מחיקה לשמה אפי' הכי מדרבנו אין מגילתה כשרה כו' ור' אחי סבר דמגילתה כשרה לאחרת אפי' מדרבנן. והמקשה הוה כבר דמדאורייתא פליגי ולכך פריך ולית ליה לרבי אחי כו' ומשני דסוטה שאני דמדאורייתא במחיקה בעלמא סגי מדכתיב ועשה לה והשתא ניחא הא דאין מוחקין מן התורה לר' אחא דכיון דלהש"ס כתיבה אין מוחקין ממנה מדרבנן ולפי זה מה שהקשו מפ"ב דגיטין ומפרק כל הגט לאו קושיא היא דגבי גט שאני דבעינן כתיבה לשמה מדאורייתא מדכתיב וכתב לה מיהו פשטא דשמעתא משמע דמדאורייתא פליגי. לכד נראה דה"ג עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא דאי כתיב לשום אלה בעולם ולא גרסינן לשום סוטה ולא גרסינן מיהת והכי גרסינן לה בהדיא בפ"ג דסוטה:

לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו יש ספרים דגרסי אלא רבי מיישא שמו ולפי זה הא דקאמר ולא רבי נהוראי שמו לאו ארבי מאיר קאי אלא ארבי נהוראי שנזכר במקום אחר קאי ואיידי דמפרש שמו של רבי מאיר מפרש נמי שמו של רבי נהוראי וכן נראה עיקר דלמה לן לקרותו ר' מאיר ורבי נהוראי דמה לי מאיר מה לי מנהיר תרוייהו חדא נינהו ועוד דלא יתכן לומר דרבי מאיר היינו רבי אלעזר בן ערך דא"כ רבי מאיר היה חברו של רבי אליעזר הגדול תלמידו דרבי יוחנן בן זכאי ולעיל קאמר דרבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא היה ור"ע תלמידו דרבי אליעזר הגדול הוה:

דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה פירש"י ז"ל שהיה יושב בשורה מאחריו. וכירושלמי איתא דרבי לא ראה את רבי מאיר מימיו אלא חד זימנא אסתייע מלתא שראהו מאחוריו ונראה דהיינו הא דקאמר הכא שהיה מחודד מחבריו לפי שזכה לראותו מיהת מאחוריו. והטעם נראה לפי שהשכינה היתה שורה עליו כדמשמע במדרש רבה פרשת סוטה שהיה ר' מאיר צופה ברוח הקדש ולכך כל מי שזכה לראותו נמשך עליו שפע רוח הקדש. והכי אשכחן בדוד המלך דכתיב גביה וטוב רואי ואמרו חז"ל שראיית פני דוד היה מועיל לזכרון ולכן כתיב יראיך יראוני וישמחו ההיפוך מהמסתכל בפני רשע שכל המסתכל בו עיני שכלו כהות משום דרוח הטומא' שורה עליו והמסתכל בו נמשך משומאתו עליו ומשתבש:

שהיה מטהר אח השרץ תימה דמה לנו בחריפות של הבל לטהר את השרץ שהתירה טמאתו בהדיא והתוספות כתבו דלענין טומאת נבלות איירי ולא משמע כן מדנקט לטהר את השרץ סתמא ועוד דבסוף פ"ק דסנהדרין קאמר רב דאין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה משמע דבעינן שיהא חריף טפי ואי מטומאת נבלות קאמר מה חריפות הוא זה והלא בתורת כהנים ממעט לה בהדיא:

הללו אומרים הלכה כמותינו וכו' משום דקי"ל כל היכא דפליגי תרי תנאי וחד מינייהו גדול מאידך בחכמה או במנין הולכין אחריו כדאיתא בפ"ק דע"א וכאן היה האחד גדול בחכמה והאחד' גדול במנין דב"ה רובא הוי וב"ש חריפי טפי לכך הללו אומרים הלכה כמותינו כו':

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה