תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף יא
אלא לאו ביתר מעשר הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה"ש כתב שאם היה לפרצה צורת הפתח אע"פ שיש בה יותר מעשר אינה מפסדת המחיצה והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד משמע דס"ל דצורת הפתח לא מהני לתנא דמתניתין ביתר מעשר אלא א"כ עומד מרובה וקשה דא"כ מאי דייק הכי מדרבי יוחנן דלמא שאני הכא דפרוץ מרובה ולכך לא מהני צורת הפתח ביתר מעשר ולעיל נמי דקאמר לימא מסייע ליה כו' הוה ליה למימר דבפתחים יתר מעשר איירי ותנא דמתניתין היא וע"ש בדברי המגיד:
במאי עסקינן אילימא על גבן תימא היאך ס"ד למימר דבעל גבן עסקינן הא אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש לא כך היה המעשה כו' משמע דר' יוחנן מייתי ראיה לדבריו מהך עובדא דר' יהושע ואי בעל גבן איירי אין ענין זה לזה דהא אינהו לא פליגי גבי כלאים אלא בעשאה מן הצד ועוד תיקשי לרבי יוחנן דמתיר בעל גבן אפ' ביתר מעשר וי"ל דה"ק במאי עסקינן אילימא על גבן אבל מן הצד לא שני כן בין עשר ליתר מעשר ורבי יוחנן כרב ס"ל והשתא בעי למימר דפלוגתא בפיאה נמי בעל גבן איירי ודריש לקיש אדריש לקיש לא קשיא דהא דידיה והא דרבי' ודר' יוחנן אדר' יוחנן נמי לא קשיא אע"ג דתרווייהו בעל גבן איירי י"ל דהתם בעשר והכא ביותר מעשר וטעמא דר' יוחנן דלא התירו לו לענין שבת משום דס"ל כרב יוסף דצורת הפתח לא מהני בפרוץ מרובה דיליף לה מבנין אב כיון דכרב ס"ל ובכלאים לא שייך למילף מבנין אב פחות מעשר מיתר מעשר דשאני התם דאיכא תרתי לריעותא יתר מעשר ופרוץ מרובה וא"כ שפיר קא אמר ליה ר' יוחנן לר"ל לא כך היה המעשה וכו' דאינהו נמי בעל גבן פליגי גבי פיאה ולכך קאמר יותר מעשר אסור והתניא היו שם קנין וכו'. צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום פירש"י ז"ל מן הצד שלא הניח קנה העליון על גביהן מלמעלה אלא חברו מן הצד וכן כתבו רוב הפוסקים ולפי זה האידנא דנוהגין לתקן כל המבואות בצורת הפתח דכל מבואות שלנו יש להן דין חצרות ונוהגין לתקנו ע"י חבל הקשור לרחבו של מבוי כמ"ש בהגהת ש"ע סי' שס"ג ויש מעמידין קנה מכאן וקנה מכאן וקושרין החבל בראשי הקנים יש ליזהר לחבר את החבל למעלה על גב ראשי הקנים כדי שלא יהא צורת הפתח עשוי מן הצד. ורב אלפס ז"ל כתב בשם רב האי גאון ז"ל דצורת הפתח שעשאה מן הצד היינו שעשאה מצדו של כותל וטעמא משום דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי כדאמרינן לעיל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה"ש וכן משמע דלפי' רש"י ז"ל מאי קאמר צורת הפתח שעשאה מן הצד כיון שאינו עושה מן הצד אלא קנה העליון לחוד וקנה העליון לחוד לאו צורת הפתח הוא אלא שלשת הקנים ביחד הוי צורת הפתח כמו שאמרו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. מיהו כולה סוגיא דלעיל בסמוך דקאמר במאי עסקינן אילימא מן הצד והאמר רב חסדא וכו' אלא על גבן ובהאי וכו' משמע בהדיא כדפירש רש"י ז"ל וצ"ע:
הכי גרסינן ואמר אביי הכל מודים וע"כ צ"ל הכי לספרים דגרסי בתר מלתא דאביי אמר ליה אי משכחת להו לחבראי לא תימא להו מידי ואי גרסי' אמר אביי ולא מייתי ליה ש"ס אלא לפרושי פלוגתייהו לא הוה להפסיק במלתא דאביי עובדא דרב ששת. ותימה דמאי איצטרי לאתויי מלתא דאביי וי"ל דמהא דקתני ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת ליכא למידק מידי דאע"ג דהכשירה דפתח ברגלים היא והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות אפי' הכי איכא למימר דצריכין ליגע וטעמא דחייבת משום תרוייהו אית להו דאמרינן חוקקין פי' חוקקין העיגול משני צדדיו ומרחיבין אותו כאלו הוא רוחב ארבע למדת הרגלים ונמצא דליכא הפסק בין תקרה למזוזות ולכך מייתי הא דאביי דשמעינן מיניה דרבנן סברי דלא אמרינן חוקקין ואם כן על כרחך הא דשוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת מעמא משום דאין צריכין ליגע הוא ונראה דהיינו מה שפירש"י ז"ל דאפי' לאביי ילפינן דאין צריך ליגע: