תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף י
שמע מינה בין לחיין אסור קצת תימ' מנא ליה למידק דבין לחיין אסור דלמא בעלמא מותר ושאני הכא שהלחי נמשך כלפי חוץ לר"ה ולכך אסור להשתמש כנגדו דסתם מבוי אורך כתליו שוין כמו שכתבו התוס' לעיל:
אי נמי לאידך גיסא כו' פי' משום דרבי יהודה סתמא קאמר אין צריך למעט ואיכא למימר דאפי' ביותר מי"ג אמה ושליש קאמר ואיכא למימר איפכא דאפילו בפחות מי"ג אמה ושליש אית ליה דצריך למעט ולא קאמר אין צריך למעט אלא בעשר ובי"א טפי לא וקא סבר רב אתי למילף מק"ו מפסי ביראות דביותר מי"ג אמה ושליש ס"ל דצריך למעט ודחי ש"ס וקאמר דלאו ק"ו הוא דהיא הנותנת וכו' והשתא לפי סברא זו דהיא הנותנת נהי דליכא למילף מק"ו דהתירא דר' יהודה ביותר מי"ג אמה ושליש מכל מקום איכא למילף דעד י"ג אמה ושליש מיהא אית ליה דאין צריך למעט מק"ו דפסי ביראות ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה ואיכא עומד מועט אפילו הכי התרתה בהן י"ג אמה ושליש מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה ואיכא עומד מרובה אינו דין שתתיר בו י"ג אמה ושליש לכך קאמר ש"ס א"נ לאידך גיסא דהך מלתא נמי ליכא למילף בק"ו דאיכא למימר איפכא דאדרבה פסי ביראות דאקלת בהו חד קולא אקיל בהו קולא אחריתא וכו' לא אמרינן היא הנותנת וזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה:
עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות כתבו התוספות דאי איכא מראש הפס של צד פנים עד כותל האמצעי של מבוי יותר מעשר צריף למבוי זה צורת הפתח דהוי כמבוי עקום. כבר כתבתי לעיל גבי מבוי עקום דבכה"ג אין לו דין מבוי עקום ואפי' עשוי כמין חי"ת אין לו דין מבוי עקום כיון דשני הפתחים הם לצד רשות הרבים אחד וכן משמע בהדיא מסוגיית מבוי העשוי כנדל כדפירשתי שם:
ויעשה פס אמה וירחיק אמה וכו' ש"מ עומד כפרוץ אסור לכאורה תימה והא עומד מרובה על הפרוץ הוא לפי מאי דמשני ליה דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד. וי"ל דהכי פריך ויעשה פס אמה כו' וכיון דלא שרית ליה בהכי ע"כ צ"ל דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד ולהכי אסור דעומד כפרוץ אסור ש"מ דעומד כפרוץ אסור וכן משמע בסמוך דבין לרב דימי בין לרבין דפליגי בפרוץ כעומד תרוייהו סבירי להו דעומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות לא הוי עומד ולכך קאמר בפרוץ כעומד פליגינן אע"ג דכי מצרפינן להו הוי עומד מרובה על הפרוץ: