אור ברסלב

תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור

דף ט

דף ח

משוכה ותלויה פי' רש"י ז"ל כגון שנעץ קנה כל שהוא באמצע פתח המבוי ונתן על גבו את הקורה וקצת קשה דא"כ בסמוך דמשני רב אשי משוכה והיא תלויה והיכי דמי כגון שנעץ ב' יתידות עקומות מאי איצטריך לאוקמי בגוונא אחריתי הל"ל כגון שאותו קנה כל שהוא שנעץ באמצע. תח המבוי הוא גבוה ויוצא למעלה מן המבוי פחות משלשה ונתן על גבו קורה קורה משתי רוחותיה דהשתא לא מתכשרא מבוי אלא ע"י חבוט ולבוד ועוד דא"כ למה להו קורה הוה להו להעמיד אותו קנה כל שהוא אצל כותל המבוי להיות לחי דסגי בכל שהוא לכך נראה דמעיקרא נמי כי בעי למימר דמשוכה או תלויה קאמר הוה סבר דתלויה היינו שנעץ שתי יתידות בשני כותלי המבוי מבפנים זו כלפי זו להיות סניף להאריך הקורה מב' צידיה ונתן הקורה על ראשי היתידות והיתידות אינן ראויות להכשר קורה דלית בהו רוחב טפח וכן משמע בירושלמי ולהכי כי מוקי לה רב אשי במשוכה והיא תלויה איצטריך למימר כגון שנעץ ב' יתידות עקומות:

משוכה מרוח אחת ותלויה משתי רוחות קצת קשה לפי זה ליתני תלויה וכ"ש משוכה כדצריך בריש מפנין השתא חמשה מינין ד' מיבעי' וי"ל דה"א תלויה היינו מרוח אחת לכך תני משוכה ותלויה:

כגון שנעץ שתי יתידות עקומות פירש יתידות גופייהו עקומות כמין דל"ת נינהו וכעין על שתי כותלי מבוי נוטות זו כלפי זו להאריך הקורה משני צידיה ואינן לא בגובהן ולא בעקמומיתן ג' וצריך לומר דבאלכסון יש שלשה דהיינו מראש הקורה עד ראש המבוי דאי לא הוי ביניהן שלשה לא איצטריך למימר חבוט דבלבוד לחוד הוי שרי דקורה עקומה בתוך כ' כשר אבל השתא דאיכא שלשה בין ראש הקורה לראש המבוי ולא משתרי אלא בחבוט ולבוד דמעיקרא אמרי' חבוט את הקורה למשה בפחות משלשה והדר אמרינן לבוד עד ראש המבוי בפחות משלשה ומתוך הציור שצייר מהרש"ל משמע לכאורה דיתידות גופייהו לאו עקומות הן אלא שנעץ אותן בעקמימות דהיינו באלכסון ואין הלשון משמע כן דיתידות עקומות משמע דאינהו גופייהו עקומות מדלא קאמר בעקמומית וגם הא דקאמר שאין בגובהן שלשה ואין בעקמומיתן שלשה לא אתי שפיר:

והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כו'. תימה מאי פריך והא רבא מודה דאסור להשתמש בין לחיים היכא דכתב ארבעה וא"כ שיר משכחת לה פלוגתייהו דלרש"בג דאמר לבוד הרי יש בין כולם ארבעה ואסור להשתמש כנגדו ולרבנן משתמש עד הודו הכיון של לחי החיצון ומ"ש התו' דא"כ ה"ל לפ' במילתיה בהדיא מבוי שרצפו בלחיין בפחות מד' במשך ארבעה דוחק הוא דכיון דנקט רבי יוחנן פחות פחות תרי זימני ע"כ לא איירי בבציר משלשה לחיין הרי כאלו כי' בהדיא שרצפו במשך ארבעה. ועוד דהא רב אשי מוקי לה שרצפו במשך ארבע אמות אע"ג דלא פירשה רבי יוחנן ומ"ש התוס' דכיון דנקט מבוי שרצפו הוי כאלו פי' בהדיא נמי דוחק הוא דמבוי שרצפו בלחיים משמע שכבר יש שם מבוי והוא רצפו בלחיים וא"כ אכתי לא ידעינן כמה הוא שיעור משך הלחיים. וע"ק לרב אשי דמוקי לה כגון שרצפו במשך ארבע אמות ולרשב"ג אסור משום דה"ל מבוי תיקשי לר' יוחנן גופיה אמאי נקט מילתיה כשרצפו במשך ארבע אמות הא משכחת לה שפיר פלוגתייהו אפי' לא רצפו אלא במשך ד' פתחים דלרש"בג דאמר לבוד אסור דכיון דרחב ארבעה מודה רבא ולרבנן שרי כדפיר'. ע"כ נראה דלרבא דאמר בין לחיים נמי מותר אפי' בלחיים רחבים ארבעה קאמר דהא סתמא נקט בין לחיים נמי מותר וטעמיה נראה משום דס"ל לחי משום היכירא הוא והיכירא מלבר ולפנים מן ההיכר שייך למבוי ובטל לגביה וכיון דשייך למבוי אין חילוק בין פחות מארבעה לארבעה. והא דקאמר רבא מנא אמינא לה וכו' אע"ג דלא מייתי לדבריו ראיה גמורה דשאני התם דלית ביה ארבעה מ"מ מייתי ראיה לאפוקי מסברת אביי דאמר בין לחיים אסור אפילו ב ות מארבעה דמהאי דרב דימי שמעינן מיהא דמותר להשתמש בין לחיין כשהן פחות מארבעה דבטל להכא ולהכא והא דקאמר וכי תימא דאית ביה ארבעה על ארבעה אף על גב דבכי האי גונא נמי הוי דלא כרבא י"ל דאביי בעי לאתויי ראיה גמורה לדבריו דאפי' בפחות מד' אסור וכן משמע מדברי הר"ן והרא"ש והטור וש"ע שכתבו סתמא דבין לחיים נמי מותר ולא חילקו בין אם הם רחבים ד' אם לאו. שוב ראיתי דגם הרמב"ן ז"ל כתב כן בספר המלחמות:

הא כי אתא רבין אחר ר' יוחנן נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי דוקא בנראה מבחוץ ושוה מבפנים אבל נראה מבפנים ושוה מבחוץ ליכא מאן דפליג דהוה לחי וכתב רבינו יהונתן דכשנראה מבפנים כיון דעיקר ההיכרא לבני מבוי נעשה והא איכא לכך דברי הכל דנידון משום לחי אבל נראה מבחוץ ושוה מבפנים כיון שההיכר לבני ר"ה לכך פליגי וכו' משמע מדבריו דטעמא דר' יוחנן דנראה מבחוץ לא הוי לחי משום דהכירא לבני מבוי בעינן וליכא וקצת קשה דהא לעיל אמרינן רב ורבי חייא ור' יוחנן אמרו מותר להשתמש תחת הקורה ומפרש שם בחד לישנא משום דסברי הכירא מלבר בעינן משמע דס"ל לר' יוחנן דעיקר הכירא לבני רשות הרבים הוא:

כותל שצידו אחד כנוס משל חבירו בין שנראה וכו' כאן פירש"י ז"ל ששקע הכותל מלפניו ולעיל פירש נראה מבחוץ שמשך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימי נכנסת בעוביה בכותל וכו' ונראה מבחוץ שינה דלעיל איירי בלחי שמעמידין אצל הכותל ודרך להעמידו לצד פנים כמ"ש התוספתא אבל הכא דקתני ברייתא כותל שצדו אחד כנוס מחבירו כו' וחבירו דנקט היינו משך הכותל שאצל מקום הכנוס שבו וקתני עלה בין שנראה כו' משמע דתרוייהו משכחת להו באותו רוח דאיירי ביה ואם כן על כרחך ברוח הכותל שלפנים בתוך המבוי איירי דהשתא משכחת לה שפיר תרוייהו באותו רוח שאם הוא כנוס באותו רוח לצד ר"ה הוי נראה מבחוץ ושוה מבפנים ואם הוא כנוס באותו רוח שלא לצד ר"ה הוי נראה מבפנים ושוה מבחוץ דאי ברוח הכותל שמחוץ למבוי איירי אם כן לא משכחת לה הא דקתני בין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ באותו רוח דבין שהוא כנוס באותו רוח לצד ר"ה בין שהוא כנוס באותו רוח שלא לצד ר"ה לעולם הוי נראה מבחוץ ושוה מבפנים כיון דאין שום בליטה נראין מבפנים ולכך איצטריך לפרש ששקע הכותל מלפניו כלפי תוך המבוי והתוספות כתבו לפי שדרך לעשות בנין כענין זה כשיש שני מבואות זה אצל זה ודבריהם רחוקים מכמה טעמים:

תוכן העניינים

תורת חיים על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה