תורת חיים על עירובין· רבי אברהם חיים שור
דף טו
דכא ראי קמ"ל לכאורה משמע דהכי פי' אי אמרת בשלמא שעמדו מאליהן ואחי לאשמעי' דמחיצה העומדת מזליה הוי מחיצה ניחא דהא דנקט אילן וגדר מחיצת הקנים יש לומר דחלת גווני מחיצות העומדות מאליהן נקט אלא אי אמרת שעשאן מתחילה לכר ולא אחי לאשמעי' אלא הא דלא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי באילן א"כ גדר וחיצת הקנים למה לי דלא הוה נקט חדא אטו תרתי אבל תימה דבריש פרק עושין פסין משמע דאתי לאשמעי' דאמרי' רואין כל שאלו יחלק ויחקק האילן ויש בו אמה לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד וכן בגדר של אבנים נמי אמרי' רואין כל שאלו יחקק וכו' וכן פירש"י ז"ל בפ"ב דסוכה וכן בחיצת הקנים אתי לאשמעינן הכי למאי דקאמר התם דהיינו גודריתא דקני וא"כ מאי פריך מאי קמ"ל דלמא רואין אתי לאשמעינן ותלת גווני רואין נקט ותדע דרואין אתי לאשמעינן דאי לאו הכי מאי משני חיצת הקנים קני קנה פחות משלשה וכו' אכתי תיקשי גדר למה לי דלא שייך למימר דנקט גדר איידי דנקט אינה תרתי כיון דלא אשמעינן מיניה מידי ובפ"ב דסוכה איתא נמי להך סוגיא ולא פריך התם מאי קמ"ל. ויש לפרש דה"פ א"ה מאי קמ"ל דמאילן לחודא שמעינן הא דאמרי' רואין והא דלא גזרינן דלמא אתי לאשתחושי וא"כ לא ליתני אלא אילן בלבד גדר וחיצת הקנים למה לי דלא שייך למימר דנקט תרתי אטו חדא אא"כ שעמדו מאליהן ניחא דאי לא תני אלא אילן הוה אמינא דאיירי שנטעו מתחילה לכך ולא אתי לאשמעינן אלא הא דאמרינן רואין לכך נקט נמי גדר לאשמעינן נמי דמחיצה העשויה מאליה הוי מחיצה ואיידי דנקט הנך תרתי נקט נמי חיצת הקנים דאמרינן ביה רואין אע"ג דלא איצטריך אלא אי אמרת שעשאו מתחילה לכך לא ליתני אלא אילן לחוד דהוה שמעינן מיניה שפיר דאמרינן רואין ולא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי באילן ונראה דלהכי נקט לישנא דמאי קמ"ל ולא קאמר אי הכי פשיטא כדאמר לעיל משום דלאו מלתא דפשיטא היא דאמרינן רואין לכך קאמר מאי קמ"ל כיון דמאילן לחוד שמעינן הא דאמרינן רואין
אי הכי מאי קמ"ל וא"ת למאי דבעי למימר דבעומדין מאליהן איירי וטעמא דנידן משום לחי דלחי משום מחיצה הוא תיקשה מאי בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים וכו' דקתני דכיון דלחי משום מחיצה הוא ולא משום היכר מה לי שנראה מבחוץ מה לי נראה מבפנים. וי"ל דכשנראה מבפנים דומה טפי למחיצה כיון דסותם קצת חלל המבוי:
מספר כריתות מדסמך כריתות לספר כדפירש רש"י ז"ל ועוד נראה דמייתורא דכריתות דריש דהוה מצי למיכתב וכתב לה ספר ונתן בידה כריתות למה לי אלא למידריש מיניה ספר כורתה ואין ד"א כורתה והשתא ניחא טפי הא דקאמר ורבנן האי ספר כריתו' מיבעי ליה דבר הכורת כו' וכן משמע קצת בספרי פ' כי תצא דרבנן מכריתות לחודא דרשי הכי דאיתא התם ספר אין לי אלא ספר מניין לרבות עלי קנים וכו' כריתות שיהא כריתות מכאן אתה אומר האומר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם וכו':
על מנת שלא תלכי לבית אביך כתבו התוספות תימה דהא אם מת אביה לא חשיבתו בית אביה כו' וי"ל דבית אביה קרואים כל יוצאי חלציו ועוד נראה דאע"ג דכשמת אביה מותרת ליכנס שם מכל מקום לא הוי כריתות כיון דלעולם היתה אסורה ליכנס לבית אביה ומה שהיא מותרת לאחר מותו משום דאז לאו בית אביה הוא: