תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף עא
צא והפס עלי מנת השלטון פירש"י ז"ל שישראל שחייב לתת לשלטון יין מותר לומר לעכו"ם הפס עלי וכו' ולפירושו קשה אמאי סידר ש"ס מימרא דרב אהך מתני' שאין ענין זה לזה לכך נראה כמו שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה ומקצת גאונים שפירשו דמנת השלטון היינו כשיש לו יין הרבה ושאר תבואה הוא גוזר על אנשי המדינה שיקחו ממנו בעל כרחם ואשמעינן רב דישראל שכתבו עליו ליטול מנת השלטון יין נסך מותר לומר לעכו"ם צא והפס עלי שיטול הוא אותו היין ויפרע את דמיו לשלטון ולא אמרי' כיון דכתבו עליו ליטול היין קנאו ישראל והוה ליה כמוכרו לעכו"ם מכל מקום שיתן הדמים לשלטון בשבילו דכל כמה שלא בא לרשות ישראל לא קנאו דומיא דמתני' דמותר לומר לו תן לנו את דמיה כל כמה דלא נכנס לרשותן אבל כשאמר לו פול תחתי לאוצר אסור דאז העכו"ם עומד במקומו וכשלוחו דמי והראב"ד ז"ל כתב דדברי הרמב"ם ז"ל סתומים וכאשר כתבתי נכונים הם. והא דנקט הרמב"ם ז"ל אל יאמר אדם לעכו"ם הא לך מאתים זוז והכנס תחתי באוצר אותן מאתים זוז נותן לעכו"ם בשכרו כדי שיכנס תחתיו דודאי לאו בחנם קעביד כיון דהשלטון נותן להם בעל כרחם:
סוף סוף כי מסי לאוירא דמנא קנייה פ רש"י ז"ל קניית עכו"ם בהגבהה וקשה דמאי הגבהה איכא כל כמה שהיין הוא באויר הכלי ועוד דאי שייך הגבהה בכה"ג א"כ אפי' בכלי ישראל נמי שייכא וא"כ תיקשי לדידיה אמאי קאמר מדמשכ' עכו"ם קנייה אפי' לא משכה נמי תיפוק ליה דכי מטא לאוירא דמנא קנייה בהגבהה ומאי איריא דמשיכה בעכו"ם לא קניא אפי' הגבהה דעדיפא ממשיכה נמי לא קניא לפי זה. ומפירש"י ז"ל משמע דלא פריך כי מטא לאוירא דמנא קנייה אלא למאי דמוקי לה דדמי לה נמצא דעכו"ם שהרי כתב מדמטי לאוירא דמנא דעכו"ם קנייה משמע דבמנא דישראל לא שייך למימר הכי ונ"ל משום דקיימא לן כליו של אדם קונות לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו לאפוקי בר"ה וברשות מוכר כדאיתא בפ' הספינה והיינו מיד כשהגיע אותו דבר לאויר כליו ואם אין הכלי מונח על גבי הקרקע אלא הלוקח תופסו בידו אפי' בר"ה וברשות מוכר נמי קני לוקח מיד כשיגיע אותו דבר לאויר כליו דע"כ לא קמיבעיא ליה בהספינה כליו של לוקח ברשות מוכר אי קניא אי לא אלא כשמונח על גבי קרקע דמספקא לן אם הכלי בטל לגבי הרשות או הרשות בטיל לגבי הכלי כמ"ש רשב"ם ז"ל לכ"פ סוף סוף כי מטי לאוירא דמנא קנייה דכיון דכלי דידיה הוא וקיימא לן כליו של אדם קונה לו מיד כשהגיע דבר ומשני דמנח אארעא וכיון דרשות מוכר הוא בטל כלי לגבי רשות ולא קני. והא דפריך ותיקני ליה כליו כלומר ואכתי תיקני ליה כליו אלא שמעת מיניה כליו של לוקח וכו' ומעיקר' דלא נקט בהדיא ותיקני ליה כליו משום דאיצטריך למימר דכי מטי לאוירא דמנא קניא קודם שנעשה יין נסך. וכן משמע בהדיא בתורת הבית הארוך שכתב ואפי' מדד ישראל וכו' עד מותרין והוא דקאי כלי בחצרו של עכו"ם דמכי מטי לאוירא דמנא קנייה דאויר כליו קונה לו וא"נ קאי בחצירו של ישראל אי קאי בידים דעכו"ם נמי שרי ואפי' לכתחילה משום דמכי מטי נמי באויר כלי המונח בידו קנייה ויין נסך לא הוי עד דמטי לקרקעיתו עכ"ל משמע דקניא משום דאויר כליו של אדם קונה לו כשהוא בידו או בחצרו. ויש לדחוק ולומר דבהגבהה שכתב רש"י ז"ל היינו נמי במה שמגביה הכלי ואוחזו בידו דבהכי קנייה ליה אוירא:
דקמא קמא אינסיך ליה לכאורה תימה דמאי קשיא ליה דקאמר הכי ונראה דאיצטריך למימר הכי כי היכי דלא תיקשי תינח מידה קמייתא דשפיך ליה דאינסיך מאותן טיפין דאפומיה אלא שאר כל המידות דשפיך ליה בגו ההיא מנא מאי איכא למימר אמאי הוי דמי יין נסך והא עכבת יין דהוה אפומיה אזלה ליה דנפלה לגו מנא בהדי מידה ראשונה ושאר כל המידות דשפיך ליה בחר הכי קני ליה עכו"ם כי מטי לאוירא ולא נעשו יין נסך עד דמטו לתתא ונתערבו בהדי מדה קמייתא וממלתא דרב משמע דכולה חמרא דמי יין נסך הוי לכך קאמר דקמא קמא אינסיך ליה דכי שפיך ליה מדה קמיית' ואינסיך אשתיירו מיניה נמי כמה טיפות באפומיה נמצא דכי שפיך מדה שנייה אינסיך ליה מאותן טיפות שנשתיירו ממדה קמייתא וכן כולן:
וכמאן דלא כרשב"ג תימה מאי פריך דלמא רב לכתחילה קאמר למשקל דמי ברישא מקמי דנתסר בההוא עכבה וע"כ לא קאמר רשב"ג דמותר למוכרו חוץ לדמי יין נסך אלא כשנתערב לו יין ביין בדיעבד אבל לערב לכתחילה ליכא מא דשרי כמ"ש בהדיא הרשב"א ז"ל כתורת הבית וכ"כ הטור בסימן קל"ב ישראל שמוכר ייני לעכו"ם צריך ליזהר שלא יאסר בעודו ברשותו כיצד יעשה יקח ממנו המעות קודם שימסר לו היין וכו' ואם לא עשה כן ומודד לכליו של עכו"ם שיש בפיו עכבות יין אסור כו' ומיהו בדיעבד מותר דקיימא לן יין שנתערב בסתם יינם מוכרו לעכו"ם חוץ מדמי יין נסר שבו והיינו כרבי שמעון בן גמליאל אלמא דלערב לכתחילה אשור לכולי עלמא וכן קשה על מה שכתבו התוספות תימא ליבטל ההוא פרתא בששים והא קיימא לן דא ן מבטלין איסור לכתחילה ויש לומר דמילתא דרב משמע דאי לא שקלי זוזי ברישא אפי' בדיעבד אסור מדלא קאמר כי כייליתו חמרא לעכו"ם שקלא זוזי מנייהו וכו' כי היכי דתיהוי הלואה לגבייהו וכי קא הוי יין נסך ברשותייהו קא הוי ותו לא מדקאמר דכי לא עבדיתו הכי כו' כי שקליתו דמי יין נסך קא שקליתו משמע דאפי' בדיעבד קאמר דהוה דמי יין נסך ואסיר ועוד מדקאמר להו כתמא הכי משמע דאפי' בדיעבד קאמר דהוה דאי יין נסך ואסיר ועוד מדקאמר להו כתמא הכי משמת דאפי' בדיעבד נמי קאמר:
הכי גרסי' אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות וכו הוא בפ"ב דבכורות ומפרש התם טעמא דאביי דדוקא ברישא הוי מקח טעות כיון דלא ידע דהא לא יהיב ליה זוזי אבל סיפא לאו מקח טעות היא דנין דיהיב זוזי כי קז משיך איבעי ליה לעיוני והדר מימשך ומדלא עיין אחולי אח ל והוה עשייתו משיכה גמורה:
ת"ש דאמר רב חייא בר אבא אר"י עכו"ם וכו' ואם תאמר בלא מלתא דר"י תיקשי מהא דקיימא לן דעכו"ם נהרג על הגזל כדאיתא בסנהדרין שהוא אחד משבע מצות עכו"ם ואי אמרת משיכה בעכו"ם אינו הונה אמאי נהרג ויש לומר כמו שכתבו התוספות דכשגזל שוה פרוטה כיון דממונא הוא איכא למימר דמה שנה ג עלו לאו משום דנתרבה ממילא הוא אלא משום דסובר מוא דיש אל הלכך אף על גב ד"א קנייה נהרג עליו אבל מפחות משוה פרוטה פריך שפיר דכיון דלא חיסר לישראל מידי ד א לאו ממונא הוא לא משיכה לאחרינא הרי מרונא דעכו"ם נמי לא נתרבה ואם כן אמאי נהרג ומשני משום דצעריה לישראל דטעמא דנהרג על הגזל משום דאמריה לחודיה הוא הלכך אפילו גזל פחות משום פרוטה מישראל דלאו ממונא הוא לגבוה ה דישראל מכל מקים צעריה איכא אית ליה לכך נהרג עליו ובריש פרק הדר כתבו התוספות דהא דמשני משום דצערים לישראל כלותו שהוט חשוב ביד עכו"ם וכו:
הדרן עלך פרק השוכר את הפועל וסליקא לה מסכת עכו"ם
סוף הספר