תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף ע
זונה ישראלית ועכו"ם מסובין חמרא אסור וכו'. וא"ת נהי דבתרייהו גרירא מכל מקום אמאי אסור נימא נמי נהי דתקיף לה יצרא דעבירה יצרא דיין נסך לא תקיף לה וי"ל דכיון דזילא עלייהו ובתרייהו גרירא הן נוגעין בו שלא מדעתה אבל זונה עכו"ם וישראל מסובין היין מותר לפי שאימתן עליה ואינה נוגעת אפי' שלא מדעתה וכן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה בפי"ב מהמ"א:
אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואם לאו אסור וא"ת מאי שנא בהאי עובד' דאמר אם נתפס עליו כגנב וכו' ובעובדא דבתר הכי קאמר אי אית ליה לאשממוטי וכו'. ונראה דהאי עובדא באושפיזא הוה שיש רשות לכל אדם ליכנס שם נמצא דעכו"ם ברשות עייל וכל שכן לגירסת הרי"ף והרמב"ם זכרונו לברכה דגרסי בהך עובדא דהוה יתיב ביה. חמרא דישראל ודעכו"ם דעכו"ם נמי הוה ליה חמרא באושפיזא אם כן ברשות עייל לכך רק אם נתפס עליו כגנב פירוש על הנגיעה חמרא שרי דאז ודאי לא נגע דליכא למימר דאם כן למאי עייל אם לא לנסוכי דהא ברשות עייל משום יינו או אושפיזא כדפרשתי רשפי והוה ליה כי ההיא דמניח עכו"ם בחנותו דהתם נמי כיון דברשות עייל כל זמן שלא הודיעו שמפליג מותר דמירתת למינגע דלמא חזי ליה אבל בעובדא דההוא ביתא דבתר הכי דלא הוה רשות לעכו"ם ליכנס שם לכך קאמר אי אית ליה לאשתמוטי חמרא אסור דסמכה דעתיה ולא מירתת ואף על גב דנתפס כגנב על הנגיפה לא מהניא כדפירש רש"י זכרונו לברכה דאי לאו לנסוכי על למה ליה דעייל אבל לית ליה לאשתמוטי דהוה ליה נתפס כגנב על הכניסה לכך חמרא שרי דמירתת ולא נגע. ופריך מננעל הפונדק דאסור מאי לאו אף על גב דלית ליה לאישתמוטי ולומר לכך נעלתי אפינו הכי אסור ולא אמרינן דמירתת ונראה דלהכי ננעל הפונדק ולא קתני נכנס לפונדק משום דפונדק נמי כאושפיזא דמי ויש לו רשות ליכנס שם אבל אין לו רשות לנעלו:
מ"ט רוב גנבי ישראל נינהו דוקא בפומבדיתא קאמר דהיו רוב גנבי ישראל דרשעים היו כדאמר בפרק חזקת הבתים תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא ואמרי' פומבדיתא לוויך אשני אושפיזך אבל בנהרדעא לא היו רוב גנבי ישראל וכי פריך ש"ס כמאן כר"א אעובדא דשמואל פריך אבל אדרבא לא מצי פריך דכיון דרוב גנבי ישראל הוו התם ל בנן נמי שרי כדאמר בסמוך אי משום דסבר רובא דאזלי בהדי פולמסא ישראל נינהו וכן כתבו התוספות בפרק חזקת הבתים:
האי ספק ביאה ספק מגע הוא דעל כרחך ודאי עכו"ם נינהו דקאמר ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר ואי ספק עכו"ם ספק ישראל אם כן הוה ליה ספק ספקא ספק עכו"ם ספק ישראל ואם תמצא לומר עכו"ם ספק נגע ספק לא נגע ובספק ספקא רבנן נמי מודו דשרי לשיטת רש"י זכרונו לברכה אלא צריך לומר דודאי עכו"ם נינהו לכך פריך האי ספק ביאה וכו':
הכי גרסי' בתוספתא דטהרות פרק שביעי גגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין עם הארץ יכול לפשוט וליגע גגו של חבר למעלה מגגו של פ"ה אף על פי שעם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות רשב"ג אומר גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין ע"ה יכול לפשוט את ידו וליגע ותימא דא"כ מאי פריך הכא לרב מהא דקתני גגו של חבר בצד גגו של ע"ה כו' אדרבא תיקשי מיניה לר' יוחנן ועוד דמעיקרא ה"ל לאקשויי מהא דגגו של חבר בצד גגו כו' דמיתני התם ברישא ועוד קשה דמשמע דהא דקתני גגו של חבר בצד גגו של ע"ה רבי שמעון בן גמליאל היא וכן משמע מפירש"י ז"ל שכתב בצד גגו שאינו גבוה ממנו וליכא למימר מתמוגג אני כשמושיט ידו שם דלרבנן אפי' איכא למימר מתמוגג אני נמי שרי דהא בגגו של חבר למעלה מגגו של פ"ה נמי אית להו דשרי אע"ג דמ"ל מתמוגג אני וא"כ תימה מאי משני אמר לך רב אנא דאמרי כרשב"ג והא כרשב"ג נמי לא אתיא דהא טעמא דרשב"ג דאוסר משום דחצי לאשתמוטי הוא ורב אוסר אף על גב דלא מצי לאשתמוסי ולא שייך למימר דרב פליג אדרשב"ג וס"ל דאין לחלק בין שגג חבר למעלה בין שהוא שוה לו. עכ"נ דברייתא דמייתי הכא גגו של חבר בצד גגו של ע"ה לאו היינו ההיא דתוספתא אלא ברייתא בעלמא היא ולא תיקשי להו אהדדי דהכא מיירי דאיכא מסיפס בין הגגות ולכך שרי לשטוח אע"ג דידו של ע"ה מגעת לשם דכיון דאיכא מסיפס ביניהן מירתת להושיט ידו לגגו של חבר וההיא דתוספתא בדליכא מסיפס ביניהן איירי ולהכי אם יכול ע"ה לפשוט ידו לשם אסור לשטוח שם דלא מירתת. וכשגגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה ס"ל לת"ק דמותר לחבר לשטוח שם אע"ג דע"ה יכול לפשוט ידו לשם דכיון דלאו שוין הן אלא של חבר גבוה משל ע"ה ואין ע"ה יכול להושיט ידו שם להדיא כמסיפס דמי ושרי ורשב"ג פליג עליה דקסבר מסיפס בעלמא לא מהניא דלא מירתת בהכי. וקא בעי ש"ס לאוקמי הא דרשב"ג אפי' כר' יוחנן לכ"ק ת"ש רשב"ג אומר וכו' ומשני דשאני התם דאית ליה לאשתמוטי לכך אסור לשטוח אע"ג דה"ל כמסיפס ולר"י אידך ברייתא דמייתי הכא דהיינו גגו של חבר בצד גגו של ע"ה מצינו לאוקמי אפילו כרשב"ג ושאני התם דליכא לאשתמוטי אבל רב סבר דטעמא דרשב"ג דאוסר בגגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה לאו משום אישתמוטי הוא דהך סברא דאימצורי לאו סברא היא אלא טעמא משום דאע"ג דהוה ליה כמסיפס לא מהניא ולדידיה הך ברייתא דגגו של חבר בצד גגו של ע"ה דמייתי רבנן היא ולא רשב"ג דלרשב"ג לא מהניא מסיפס והשתא ניחא הא דקאמר לך רב אנא דאמרי כרשב"ג דלדידיה נמי מסיפס לא מהניא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דבפ' י"ב מהלכות משכב ומושב כתב חבר שהיה גגו למענה מגנו של עם הארץ הרי זה שוטח שם כלים ומניח טהרות למעלה והן בחזקתן אף על פי שעם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע וכן בעכו"ם אינו חושש לא משום מומאה ולא משום יין נסך היו הגגות זה בצד זה ושטח החבר כלים או הניח טהרות בגנו הרי מקום שיכול עם הארץ לפשוט את ידו וליגע טומאה משמע דפסיק הלכתא כרבנן דתוספתא ובפרק שלשה עשר מהלכות מאכלות אסורות כתב חצר החלוקה במסיפס עכו"ם בצד זה וישראל בצד אחר וכן שני גגין שהיה גג ישראל למעלה וגג העכו"ם למטה או שהיו זה בצד זה ויש ביניהן מסיפס אף על פי שיד עכו"ם מגעת לחלק ישראל אינו חושש משום יין נסך ולא משום טהרות אלא צריך לומר כדפירשתי דמה שכתב בפרק שלשה עשר מאכלות אסורות ביש ביניהן מסיפס איירי כמו שכתב בהדיא וס"ל דההיא דתוספתא בלא מסיפס איירי וההיא דהכא במסיפס איירי כי היכי דלא י ברייתות אהדדי כדפרישית: