תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף סח
איתיביה רב חגא לעולא יין שנפל לתוך עדשים וכו' משמע דהיינו סיפא דברייתא דמייתי רב עמרם בסמוך ותימה דלא ידע רישא דברייתא דקתני נפל של תרומה תחילה דברי הכל אסור אלמא בפגום מעיקרא פליגי כדדייק בסמוך:
תא שמע סיפא יין שנפל וכו' כתבו התוס' מהך דנפל של תרומה תחילה היה יכול לפשוט כו' דמהך דנפל של תרומה תחילה משמע בדהשביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור א"כ ע"כ בפגם מעיקרא הוא דפליגי ונראה דלאו קושיא היא דא"כ בסמוך דמפרש ש"ס דבבא דסיפא איצטריך לאשמעי' דבפוגם מעיקרא מחלוקת תיקשי נמי סיפא למה לי והא ממציעתא שמעי' לה דקתני נפל של תרומה תחילה דברי הכל אסור וכיון דבהשביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור א"כ ע"כ בפגם מעיקרא פליגי אלא ודאי האי תנא לא סמך עצמו אברייתא דלעיל דקתני דאחד נטל"פ ואחד נטל"ש אסור דברי ר"מ ר"ש אומר וכו' דלא ידע מינה מידי ולהכי איצטריך האי תנא למתני סיפא דיין שנפל לתוך עדשים כו' לאשמעי' דפגם מעיקרא מחלוקת דלא תימא ר' מאיר נמי אית ליה דנטל"פ מותר ולא פליגי בהכי כלל וטעמא דנפל של חולין תחילה דאסור משום דרבי זירא הוא וא"כ רב עמרם נמי איצטריך לאתויי סיפא דהכי קאמר כיון דאיתא להא דר' יוחנן דפליגי בפוגם מעיקרא א"א דלא משכחת לה ברייתא דקתני לה בהדיא דפליגי בהכי ולהכי נפק דק ואשכח ברייתא דקתני לה בהדיא דפליגי בפוגם מעיקרא והיינו בסיפא דיין שנפל לתוך עדשים וכו' ואי לאו דמייתי סיפא ממציעתא ליכא למישמע דאיכא למימר דלא פליגי בנטל"פ דאפי' לר"מ נמי שרי ונהי דאנן מצינו למידק שפיר מברייתא דהכא דהא דקתני בברייתא דלעיל אחד נטל"פ ואחד נותן טעם לשבח אסור וכו' בפוגם מעיקרא איירי מ"מ לא אשכחן תנא דקתני לה בהדיא דפליגי בפוגם מעיקרא אי לאו סיפא דהך ברייתא דקתני לה בהדיא:
ולרבי שמעון ליצטרף היתר ואיסור בהדי הדדי וליתסר כתבו התוס' וא"ת אמאי לא תלי פלוגתייהו בזה וזה גורם וי"ל דכשיש בכל אחד כדי להחמיץ אין שייך זה וזה גורם כו' ולא ידענא דכי איתא נמי בכל אחד כדי להחמיץ מאי הוי אכתי לא הוה אפשר שתחמץ בשעה ראשונה אלא ע"י שניהם וא"כ מאי פריך דלצטרף וליתסר כיון דהשביח תחילה בשעה ראשונה הא שבח דמעיקרא זה וזה גורם הוא ונראה כיון דכולה הך ברייתא לא איירי מידי מזה וזה גורם אלא מנטל"פ כדקתני נפל של תרומה תחילה דברי הכל אסור כיון דהשביח תחילה ופגם לבסוף וכי נפל של חולין תחילה וכן ביין שנפל לעדשים פליגי דר"ש מתיר כיון דפגם מעיקרא א"כ רישא נמי דקתני ר"ש מתיר ע"כ טעמיה נמי משום דנטל"פ הוא ולכך פריך והא לא שייך להתירו מהאי טעמא דהא לאו נטל"פ הוא הלא בסוף וכיון דהשביחו מעיקרא ליצטרף וליתסר דהא מודי ר"ש בהשביח מעיקרא דאסיר: