אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף סו

דף סה

תבלין של שנים ושלשה שמות והן מין אחד פירש"י ז"ל כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך כבר הקשו התוספות עליו ודחו דבריו. ועוד קשה לפירש"י ז"ל דמ"ש פלפל לבן ופלפל שחור דקרי להו שני שמות ספי מחמירא דחיטי וחמירא דשערי דקרי להו שם א' דקאמר לעיל בסמוך ורבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן והאי חמירא מיקרי והאי חמירי מיקרי וגם הרמב"ם ז"ל בפי"ו מהלכות מאכלות אסורות כתב ג' שמות ממין אחד כיצד כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גינה וכבר השיג עליו הראב"ד שם כמ"ש וצריך לדחוק ו ומר דחמירא דחיטי וחמירא דשערי תרוייהו חמירא סתמא קרו להו אינשי אבל פלפל לבן ופלפל שחור לא קרי להו אינשי פלפל סתמא אלא בשם לוויי דידהו וכן כרפס של נהרות וכרפס של אפר לא קרו להו אינשי אלא בשם לוויי דידהו מיהו במסכת ערלה בפירוש המשנה כתב הרמב"ם ז"ל איפכא שכתב שם או שיהיו ג' מינים אלא שיש להם שם א' כמיני הכרפס שרן מינים הרבה משונים ולהם שם אחד ר"ל שכל מיני הכרפס נקראין כרפס עכ"ל:

והן מין אחד או מין שלש פירש"י ז"ל הו מין שלשה ושלשה שמות י להן וקשה דא"כ השתא שלשה שמות והן שלשה מינין אוסרין ומצטרפין שלשה שמות והן מין אחד מיבעיא דבכה"ג לא שייך למימר דלא זו אף זו קתני כיון דכחד בבא קתני להו ולהכי בריש פרק מפנין דקתני מפנין אפי' ארבע וחמש קופית פריך ש"ס השתא חמש מפנין ד' מיבעיא. ועוד קשה דמידי הוא טעמא ד דחזקיה דמוקי לה במיני מתיקה משום דקשיא ליה סיפא אמאי מצטרפין כיון דתלת מילי נינהו ובשמא נמי לא שוו א"כ מאי איצטריך אביי לפרש ולמימר אי אמר בשלמא בתר טעמא אזלינן כוליה חד טעמא הוא אלא אי אמרת וכו' כיון דחזקיה גופיה דייק אוקימתא דיליה מהאי טעמא לא הל"ל אלא אלמא בתר טעמא אזלינן ולא בתר שמא ע"כ נראה דה"ק תבלין שנים ושלשה שמות והן מין אחד או מין שלש פי' ושם אחד ובפרק ר"ע מייתי לה ש"ס וגרסי' לה התם בהדיא הכי ובמס' ערלה דלא גרסינן לה הכי פי' שם הרמב"ן ז"ל באו מין שלש ויש להם שם אחד קאמר ובפי"ו מהלכות מאכלות אסורות משמע נמי דמפרש לה הכי והא דקתני סיפא ר"ש אומר בין שלשה שמות והן מין אחד בין שלשה מינין והן שם אחד אינן מצטרפין ולא קתנ' ר"ש אומר אינן מצטרפין ותו לא משום דה"א דר"ש לא פליג אלא אסיפא דשלשה מינין והן שם אחד משום דלא מסתבר למימר שהשם גורם שיצטרפו אבל ארישא לא פליג קמ"ל דפליג אתרוייהו וחזקיה דמוקי לה סיפא במיני מתיקה כרבא ס"ל דלא אזלינן בחר שמא דלא מסתבר ליה שהשם גורם שיצטרפו כמ"ש התו' בפרק ר"ע וכי דייק רבא וקאמר א"ב בתר טעמא כו' אלא אי אמרת כו' מרישא דייק דאא"ב בתר טעמא אזלינן ניחא דכולה חד טעמא נינהו דהא במין אחד ממש איירי אא"א בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד וכו' וכיון דמרישא דייק לכך איצטריך לפרש דיוקא אבל מסיפא גופא ליכא למידק אי לאו מדחזקיה וניחא ליה טפי למידק מגופא דברייתא דרבא מצי למימר מנא ליה דחזקיה וטעמא דסיפא דמצטרפין כין משום דאית להו חד שמא לכך דייק מרישא דליכא לאוקמא אלא משום דבתר טעמא אזלינן ולא מייתי אביי הא דחזקיה אלא כי היכי דלא תיקשי עליה מסיפא דמצטרפין אף על גב דתלת מיני נינהו:

הואיל וראויין למתק בהן את הקדרה הא דלא קתני הואיל וממתקין את הקדירה דהא איירי שכבר נפלו לתוך הקדירה עיין בתוס' ס"פ כלל גדול:

חמירא דחיטי וחמירא דשערי וכו' כתב רבינו נסים ז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל מדתנן בפרק שני דערלה למה אמרו כל המחמע והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו וכו' כיצד שאור של חטים שנפל לתוך עיסה של חטים ויש בו כדי לחמץ וכו' אלמא שאור ועיסה מין במינו הוא אע"ג דלא הוה ליה חד שמא ולא חד טעמא וקשיא בין לאביי בין לרבא ותירץ דשאני עיסה הואיל וראויה להמתין והוי חמץ מש"ה הוה ליה מין במינו מהשתא עכ"ל משמע בהדיא דשאור בעיסה מין במינו הוא ודלא כמו שכתב ב"י בטור י"ד סימן צ"ח וז"ל מצאתי כתוב דכבד ותרנגול שני מינים הם וכו' וקי"ל כרבא דבתר שמא אזלינן חמרא חדתא וענבי שני מיני הם ושאור ועיסה שני מינים הם וכו' דהא ממתני' דערלה משמע דשאור ועיסה מין במינו הוא:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה