תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף נט
כל שאינו עולה לשלחן של מלכים ללפת בו את הפת דוקא נקט ללפת בו את הפת אע"ג דעולה על שלחן של מלכים ואינו נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עכו"ם דלא חשיב ולהכי אוכלין מיני מרקחת שמבשלין עכו"ם, אע"ג דעולה על שלחן מלכים ואינו נאכל כמות שהוא חי:
האי עכו"ם דנסכיה לחמרא דישראל בכוונה לכאורה משמע דלכך נקט בכוונה משום דמגע עכו"ם שלא בכוונה מותר בהנאה מיהו ק"ק דא"כ הל"ל סתמא האי עכו"ם דנסכיה לחמרא דישראל אע"ג וכו' לכך נראה דלהכי נקט בכוונה לאשמעינן דלא שרי למשקל דמיה אפי' מההוא עכו"ם אלא א"כ נתכוין עכו"ם לנסכו כדי להזיקו דכיון שנתכוון להזיקו הרי זה כמי ששברו ושרפו וחייב לשלם ונמצא שנוטל ממנו דמי ההיזק ולא דמי המכירה אבל אם לא נתכוין להזיקו ולאסרו עליו לא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל מיהו רב אלפס לא גריס בכוונה
אמר רב אשי מנא אמינא לה פי' מנא אמינא לה דאמרינן מיקלא קלייה ודמי הזיקו שקיל מיניה דכיון דהיזק שאינו ניכר הוא מסתבר למימר דלאו היזק הוא ופטור עכו"ם ונמצא דשקיל מיניה דמי מכירה דהא אפי' ישראל שהזיק את ישראל חבירו היזק שאינו ניכר פטור הוא מדאורייתא אלא דרבנן קנסוה שלא ילך כל אדם ויטמא טהרותיו של חבירו לכך מייתי ראיה מדקאמר דמצי למימר ליה לא כל הימנך כו' משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו דאין בידו להזיק את חבירו אלמא דמזיק הוא אע"ג דאינו ניכר ועד כאן לא פליגי רבנן אלא משום דס"ל אדם אוסר דבר שאינו שלו כדאמרי' בפ"ק דחולין מיהו כ"ע אית להו דמזיק הוא: