תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף נח
מאן דאסר שפיר אסר ומאן דשרי שפיר שרי ואע"ג דליכא נפקותא מדברי ריב"ל בסך עובדא כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי מ"מ איכא נפקותא בדוכתי אחריתי כגון היכא דברי לן דעכו"ם הוי סבר דחמרא הוא דאז היין אסור דכח עכו"ם בכוונה אסור וכן איפכא היכא דברי לן דעכו"ם הוה סבר דשיכרא הוא היין מותר דכחו שלא בכוונה מותר דאינהו לא פליגי בהכי אלא בהך עובדא פליגי בסברא אי הוה סבר עכו"ם דחמרא הוא או שיכרא הוא. וכתבו התוס' דמה שהוצרך רש"י ז"ל לפרש דנגע היינו לאסור אף מה שבפנים שלא עירה עדיין כו' ומה שלא פי' כפשוטו דלא פליגי אלא ביין שכבר עירה אי הוי כמו בכוונה וגזרו ביה רבנן אי לאו משום לישנא דונסכיה דנקט ש"ס משמע דעכו"ם עביד מילתא מדלא קאמר אלא ודאי חמרא הוא ואסור ותו לא מדנקט ונסכיה משמע דחיישי' דלמא נסכיה בנגיעה מיהו יותר נראה דסבירא ליה דבהרקה לחוד לא מיתסר בהנאה ועיין בדברי הרא"ש ז"ל:
יין שמסכו עכו"ם מהו פי' והיין ביד ישראל ואין העכו"ם נוגע בו ואע"ג דקלוח המים יורדין מידו של עכו"ם לתוך היין לא הוי כמגע פ"י דבר אחר דדוקא בנוגע בו בקנה וכיוצא בו שמנדנד את היין בראש הקנה וראש השני בידו אבל בדבר לח לאו נגיפה הוא ואפי' למ"ד נצוק חבור הוא לאו משום נגיעה הוא דאסור אלא משום דהוה ליה כאלו יין של איסור מעורב ביין של היתר ע"י נצוק אבל הכא אין המים שביד עכו"ם נאסרין שיאסרו את היין בתערובתן
משום לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב מפורש בפ' קמא: