תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף נז
דאי משכחנא חנא דאסר כרבי נתן כתבו התוס' תימה הא איכא תנא דמתניתין דקתני מדדו וכו' וי"ל דמתניתין הוא הדין וכו' ועוד יין נראה דמתניתין איכא למימר דהוא הדין דביד שרי בהנאה והא דקתני מדדו בקנה משום דמעשה כך היה דבהדיא קתני סיפא דמתני' בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר:
קתני מיהת גדולים אין קטנים לא אע"ג דמגדולים לא פריך מידי אלא מקטנים לחודא איצטריך למימר גדולים אין דלא תימא טעמא דקטנים לא משום דמלו שאני לכך קאמר דמילה לחודא ע"כ לא מהניא בלא סבילה דאי לאו הכי גדולים אמאי עושין יין נסך כיון דמלו:
תרגמא אבני השפחות כתבו התוס' וא"ת ואמאי לא נקיט תרגמא ארוקן ומדרסן ונקט מל ולא טבל דוקא אבל מל וטבל לא ולא קאי מידי איין נסך וי"ל דניחא ליה לשנוייא כשיטה ראשונה וכן כתבו בסמוך גבי הא דמשני הא קמ"ל עבדים דומיא דבני השפחות ודבריהם נראים דחוקים דהא בשיטה ראשונה רב הוא דשקיל וטרי הכי בהדי רב שימי בר חייא ובהך שיטה רב נחמן הוא דשקיל וטרי בהדי רבא ומה ענין זה לזה לכך נראה דהקושיא מעיקרא ליתא דלא מצי לשנויי תרגמא ארוקן ומדרסן ומל ולא סבל לא קאי איין נסך כלל דהא סיפא יינן קתני דהיינו יין שלהם א"כ ע"כ אעבדים ובני השפחות דאיירי בהורישא קאי ואי בדלא מלו ולא טבלו א"כ עכו"ם גמורים הן ואמאי נקט יינן הוה ליה למיתני יין שנגעו בו עכו"ם גדולים עושין וכו' אלא ודאי סיפא נמי בעבדים ובני השפחות שמלו ולא טבלו איירי ואשמעי' דאע"ג דמלו גדולים עושין יין נסך דמילה בלא טבילה לא מהני א"נ דיוקא אתי לאשמעי' דדוקא מלו ולא סבלו הוא דגדולים עושין יין נסך אבל מלו וטבלו לא וקשיא לדרב נחמן ומשני דיינן אבני שפחות לחודא קאי ולא אעבדים ומסיק דהא קמ"ל עבדים דומיא דבני השפחות וכו' ומ"ש התוס' דהוה מצי למימר כשאר וכן מה עבדים גדולים עושין יין נסך אף בני השפחות גדולים עושין יין נסך נראה דלא מצי לשנויי הכי דהא לאו דמיין להדדי ומאי וכן דלדידיה עבדים גדולים אפי' מלו וטבלו עושין יין נסך עד שנים עשר חדש ובני שפחות גדולים כשמלו וטבלו אין עושין יין נסך מיד דהא יינן דסיפא אבני שפחות קאי כדמשני ליה ומשמע דוקא מלו ולא טבלו הא טבלו אין עושין יין נסך מיד ולכך איצטריך למימר דדמיין להדדי לעניין קטנים אי נמי כמ"ש התוס' לעיל דמשום הכי לא איצטריך למיתני וכן: