תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף נב
מניין לעבודת כוככים ומזלות של ישראל שטעונה גניזה כתבו התוס' פירוש ביעור כמו עגל ששחקוהו וזרוהו ולא משמע כן מדנקט לישנא דגניזה ולא קאמר מניין שטעונה שריפה או מניין שצריכה לאבדה כדכתיב אבד תאבדון פסילי אלהיהם תשרפון ועוד דקרא דושם בסתר לא משמע שרפה ואבדה אלא גניזה ואידך נמי דיליף ממזבח משמע גניזה ככלי שרת שגנזום ולעיל נמי נקט ש"ס השתא גניזה בעי. ובעגל נמי בגניזה בעלמא הוי סגי ליה אלא בשביל כבודן של ישראל שחקוהו וזרוהו או כדי לבודקן כסוטות כמ"ש התו'. וכן משמע קצת מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות עבודת כוכבים ומזלות שכתב שם כיצד מאבד עבודת כוכבים ומזלות כו' שוחק וזורה לרוח או שורף ומפיל לים המלח וגבי עבודת כוכבים ומזלות של ישראל כתב עבודת כוכבים ומזלות של ישראל אינה בטלה לעולם אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה משמע דלא בעי לשוחקה ולשורפה אלא בגניזה סגי לה. אבל קשה קצת יעקב אבינו ששמר כל התורה כולה כמ"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי א"כ כשנתנו לו בני ביתו את אלהי הנכר שהיה להם משלל שכם אמאי גנזם דכתיב ויטמן אותם תחת האלה אשר עם שכם הוה ליה לאבדם ולשורפם כיון דדינם בשרפה ולא בגניזה ונהי שכבר קנאום בני ביתו והוה להו כעבודת כוכבים ומזלות של ישראל מ"מ לא פקע מנייהו דין עכו"ם של עבודת כוכבים ומזלות דבשרפה והרמב"ם ז"ל בפרשת וישלח כתב דיעקב צוה לבטל תחילה עבודת כוכבים ומזלות דשכם דעכו"ם מבטל עבודת כוכבים ומזלות בעל כרחו ולא הטמין אותן מן הדין אלא משום חומרא בעלמא לטהר את ביתו טהרה יתירה. והטור בסי' קמ"ו ובש"ע שם כתבו סתמא כיצד מבער עבודת כוכבי' ומזלות שוחק וזורה לרוח כו' משמע דס"ל דאין חל ק בין עבודת כוכבים ומזלות דעובדי כוכבים ומזלות לשל ישראל ולא משמע כן כדפירשתי:
ובמקום ת"ח כאלו נטעו אצל המזבח משמע דת"ח דומין למזבח וכן איתא בפרק בא לו אמר ר' ברכיה הרוצה שינסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין שנאמר אליכם אישים אקרא. ונראה דלהכי נקט לישנא דימלא גרונם יין ולא קאמר ישקה ת"ח לפי שהיין שהיו מנסכין על גב המזבח היו נותנין בתוך הספל שהיה ע"ג המזבח והיה בו נקב כמין חוטמין כדאיתא סוף פ' לולב וערבה ואותו הנקב עשוי כגרון של אדם ומשם יורד לשיתין וקאמר ריש לקיש התם בזמן שמנסכין פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר שכר לה' ופי' רש"י ז"ל שפוקקין את הנקב שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע ואיתא נמי התם ש"מ כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע לכך נקט ימלא גרונם של ת"ח יין פי' תחת גרונו של מזבח והוה ליה כמנסך יין ע"ג המזבח כיון דת"ח כדמזבח דמו:
ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי וא"ת מנא ליה לרבי דמשמעות הכתוב כך הוא דלמא הכנו דאטבלננהו וכו' כדקא ס"ד דר' יוסי בן שאול וי"ל דברישא דקרא כתיב ויאמרו טהרנו את כל בית ה' ואת מזבח העולה ואת כל כליו ואת שלחן המערכה ואת כל כליו וא"כ ה"נ ה"ל למיכתב ואת כל הכלים אשר הזניח וגו' טהרנו או הקדשנו מדכתב הכנו והקדשנו משמע דה"ק הכנו שגנזנום והקדשנו אחרים תחתיהם: