אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף מט

דף מח

ואמר אביי לא שנו אלא שקדם וסליק את האיסור וכו' נראה דאבי דייק ליה הך מלתא ממתני' דעצים דמייתי בסמוך דשמעינן מינה דאית ליה לר"א זה וזה גורם אסור וקתני עלה וכן היה ר' אליעזר אוסר בכל אסורי' שבתורה כדאיתא בפ' כל שעה דמייתי ש"ס התם ראיה ממתני' דעצים דאית ליה לר' אליעזר זה וזה גורם אסור ופריך אימור דשמעת ליה לרבי אליעזר בעבודת כוכבים ומזלות דחמיר בשאר אסורים מי שמעת ליה ומשני הא הניא בהדיא וכן היה ר' אליעזר אוסר בכל איסורין שבתורה. והא דפריך הכא וממאי דטעמא דר' אליעזר כדאביי וכו' כלומר דמהך מתני' דשאור ליכא למישמע מינה דזה וזה גורם אסור אי לאו מתני' דעצים ולא איצטריך ליה לש"ס לאתויי הכא ברייתא דוכן היה ר' אליעזר אוסר בכל האיסורים שבתורה משום דלא קא מהדר ש"ס הכא אלא לאשכוחי רבי אליעזר דאית ליה מיהו בעבודת כוכבים ומזלות זה וזה גורם אסור. וכתבו התוספות וא"ת היכי מייתי מדרבנן דזה וזה גורם מותר דלמא שני להו בין עבודת כוכבים ומזלות לשאר איסורין ולא ידענ' מאי קושיא דהא בסמוך פריך לה דקאמר אלא רבנן דשאור אימור דשמעת לה לרבנן וכו' ומעיקרא עדיפא פריך ממאי דטעמא דר' אליעזר כדאביי כו' דהך קושיא אלימתא הוא דאיכא למימר דרבי אית ליה זה וזה גורם מותר לגמרי אבל קושיא דבסמוך לא אלימא כולי האי כיון דאשכחן רבנן דאית להו מיהא דזה וזה גורם מותר:

לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור הרמב"ן ז"ל כתב דהיינו מדקתני לעיל אמרו לו אף היא נעשה זבל וכו' וכבר כתבתי דלא שייך לפ' כן ועוד דא"כ לישני נמי איפכא הא דקתני שדה תבור ר' יוסי והא דקתני שדה הזרע רבנן ולעיל דקתני אמרו לו אף היא נעשה זבל רבנן לדבריו דר' יוסי קאמרו ליה לדידן זה וזה גורס מותר לדידך דאמרת גבי נבייה זה וזה גורם אסור אודי לן מיהת דאף היא נעשה זבל ושמא ניחא ליה ספי לשנויי דלא שני ליה לר' יוסי בין עכו"ם לשאר איסורין:

רבי ישמעאל פרק רביעי

מצא בראשו מעות וכו' פירש"י ז"ל בראשו של מרקוליס ובש"ס גבי הא דקאמר כל שהוא לפנים מן הקלקלין אפי' מים ומלח אסור כתב כיון דכעין פנים נינהו הוה תקרובת. ותימא אי מתני' במרקוליס איירי אמאי נקט מצא בראשו וכי ראשו אית ליה והלא ג' אבנים הוא מיהו י"ל דבראשו היינו למעלה בגבהו כמו סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אבל תימה דבסמוך מוקי לה בכיס קשור ותלוי לו בצוארו וכי צואר אית ליה למרקוליס. ועוד קשה דבש"ס מפרש טעמא דמותרין לפי שמצאן דרך בזיון ואי במרקוליס איירי כי מצאן דרך בזיון מאי הוה הא כל עבודתו דרך בזיון דמהאי טעמא אמרי' בסמוך דאפי' חוץ כפנים דמי. וע"ק דקאמר בסמוך כל שהו לפנים מן הקלקלין אפי' מים ומלח אסור אי מים ומלח כעין פנים נינהו א"כ מאי קמ"ל דאסורין מתני' היא דקתני וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור וליכא למימר דאשמעינן דאינו אסור אא"כ הוא לפנים מן הקלקלין דאין הלשון משמע כן מדנקט אפי' מים ומלח אסור. ועוד תימא דקאמר בסמוך אין קלקלין לא לפעור ולא למרקוליס ופריך למאי אילימא דאפי' פנים כחוץ דמי וכו' ואי מתני' במרקוליס איירי אם כן היאך ס"ד למימר דאפי' פנים כחוץ דמי ומותר והא מתני' בהדיא קתני דאסור מדקתני וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור ומים ומלח נמי בכלל דברי' הנקרבים על גבי המזבח נינהו לפירש"י ז"ל. ע"כ נראה דמתני' לא אמרקוליס קאי אלא אשאר עכו"ם דעלמא וגרסי' מצא בראשו מעות ואי נמי גרסינן בראשו י"ל דקאי אאליל שעובדין אותו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וכיון דמצאן דרך בזיון לכך הרי אלו מותרין כדמפרש טעמא דלא אסרה תורה אלא דרך נוי אבל פרכילי ענבים ועטרות של שבלים שהיו מביאין מהן ביכורים לפני' כמ"ש רבינו נסים ז"ל ויינות ושמני' וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסורין אפי' מצאן בראשו דרך בזיון דכיון דכעין פנים נינהו בודאי לשם תקרובת העמידום שם וכבר הקריבו קצת מהן ואלו שיריים נינהו וכ"כ הרמב"ם והרא"ש ז"ל דסיפא דפרכילי ענבים וכו' אמצא בראשו דרישא קאי וכן איתא נמי בתוספת. וקח' ר"א ב"ח כ"ש לפנים מן הקלקלין אפי' מים ומלח אסור פי' אפי' מים שהן פחות שבמשקין ומלח שהוא פחות שבמאכלים וגם אין מקריבין אותן לפנים שאין דרך להקריבן כמות שהן לבדן דמלח ודאי אין מקריבין אותו כמות שהוא ומים נמי אין מנס ין אותן בלא יין כדאיתא בפרק החליל שני ספלים של כסף היו שם אחד של מים ואחד של יין אפ"ה אסורין דכל שנמצא לפנים מן הקלקלין דאי לא הכניסוהו שם אלא לשם תקרובת ואפי' נמצאים דרך בזיון ומתני' דקתני דברים הנקרבים לפנים דוקא כשנמצאים חוץ לקלקלין איירי דכל דברים שהן כעין פנים אפי' נמצאים חוץ לקלקלין ודרך בזיון ודאי תקרובת עכו"ם נינהו ואף על גב דסיפא איירי נמי כשמצאן בראשו דומיא דרישא כדפירשתי י"ל דקלקלין לאו היינו קלעים כדפי' רש"י ז"ל אלא מקום עבודה שמקריבין שם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אבל חוץ לקלקלין דבר של נוי אסור דנפקא לן מאשר עמהם שאינו של נוי סותר כל שאינו כעין פנים. וקאמר ר' יוסי בר חנינא נקטינן אין קלקלין לפעור כו' ופריך למאי אילימא דאפי' פנים כחוץ דתי ושרי השתא פעורי מפערין וכו' אבל מתני' לא קשיא חדא דלאו כמרקוליס איירי ועוד דמתני' בדברים שהן כעין פנים איירי ומשני דלא דאפי' חוץ כפנים דמי ואם ר דמידי הוא טעמא דחוץ לקלקלין שרי בדברים שאינן של פנים לפי שבזיון ה א בעיניהם להעמיד מידי דתקרובת חוץ לקלקלין ואמרי' ודאי לאו תקרובת הוא ופעור ומרקולים כיון דעבודתן דרך בזיון לא איכפת להו בהכי הלכך אפי' חוץ כפנים דמי ואסור. וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות עבודת כוכבים ומזלות שכתב שם המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודת כוכבים ומזלות אם מצאן דרך בזיון וכו' מצא בראשו דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח ה"ז אסור בד"א בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו אבל אם מצאו בפנים בין דרך כבוד בין דרך בזיון בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי כל הנמצא בפנים אסור אפי' מים ומלח. ופעור ומרקוליס כל הנמצא עמהן בין בפנים כין בחוץ אסור בהנא' משמע כדפירשתי והא דקאמר לעיל מניין לשוחט בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו כו' משמע דוקא שוחט בהמה שהיא עבודת פנים אבל מקריב מים ומלח למרקוליס לא יש לומר דודאי גברא לא מחייב מיתה בעובד שלא כדרכה אלא א"כ עובדה כעין פנים אבל לענין תקרובת לאוסרו בהנאה כל היכא דחזינן שהעמידוהו שם לשם תקרובת דהיינו לפנים מן הקלקלין בשאר עכו"ם ובפעור ומרקוליס דלא חיישי לבזיון אפי' חוץ לקלקלין נמי אע"ג שחין דרכן בכך כיון שעומד שם נאסר דמסתמא נעשה תקרובת כדאמר השתא פעורי מפערין קמיה וכו' ומ"ש התו' דלפנים מן הקלקלין מקריבין כל דבר אפי' אינו של נוי וחוץ קלקלין אין מקריבין אלא דבר של נוי לכאורה נראה דאדרבא איפכא מסתברא:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה