תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף מג
לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי פירש"י ז"ל הכא לא גרסינן במרום טעמא משום דהא מוקי לה בסמוך בהיכל ואולם וכ"כ התו' בפ"ב דראש השנה דלא גרסינן אלא בדמות שמשי ותו לא מהאי טעמא ויש ליישב הגירסא דהא מעיקרא לאו מברייתא פריך מדלא קאמר והתניא לא תעשון אלא והכתיב משמע דמגופא דקרא פריך דהיינו מדכתיב אתי יתירה דמשמע ליה דאתי לאשמעינן לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום ודחי ליה אביי לסברתו וקאמר דלא אתי קרא לדמות שמשי המשמשין לפני במרום אלא לדמו' שמשין שאפשר לעשותן כו':
בית תבנית היכל פירש"י ז"ל בארכו ורחבו ורומו אבל אם נשתנה במקצת מותר ולכך מותר לצייר דמות מנורת המקדש בב"ה עם גביעיה וכפתוריה דדוקא לעשות מנורה כמותה ממש אסור דלא תעשון כתיב וכל שאפשר לעשות ממש אינו אסור אלא א"כ עושה כמותו אבל שמשין דבמרום דאי אפשר לעשותן ואפ"ה בכלל אתי נינהו על כרחך כי אסרן הכתוב בציור בעלמא אסר להו:
שפודין של ברזל היו וחופין בעץ וכו' הוה מצי להשיב בקצרה משם ראיה של מתכת היו ותו לא ונראה דהוה קים להו דבית חשמונאי עניים היו לאחר שגברה עליהן יד יונים ולא הוה אפשר להו לעשות מנורה של זהב וס"ל ר' יוסי בר יהודה דעשאום של עץ דדריש ליה בריבוי ומיעוט ולכך אמרו לו דשל בית חשמונאי י ע"כ לאו של עץ הוה דנהי דעניים הוי מ"מ הוה הפשר להו לעשותה של ברזל שהוא בזול ועדיף מיהא משל עץ וכל ייפוי דהוה אפשר להו למיעבד היה להם לעשות משום זה אלי ואנוהו אלא ודאי אין הכי נמי דשל ברזל עשאו וכל ייפוי דהוה אפשר להו עשו ולכך היו חופין אותה בבדיל ליפותה ולכך מיד כשהעשירו קצת עשאום של כסף חזרו והעשירו כו' דכל מה דהוה אפשר להו עשו ומה שעשאום מתחילה בשפודין של ברזל דהיינו קנים חלקים בלא גביעים וכפתורים לפי שלא היו גביעים כפתורים ופרחי' אלז בשל זהב כדאיתא בהקומץ רבה וכמ"ש התוספות בר"ה:
אלא מעתה פרצוף אדם לחודיה תשתרי אלמה הניא וכו' תימה מאי אלא מעתה דקאמר בלא שינוי דאביי נמי תיקשי מאי שנה פרצוף אדם דאסור טפי משאר כל הפרצופין דהא' אפי' פרצוף שור ואריה ונשר נמי מותרין אע"ג דאתי נינהו וא"כ פרצוף אדם נמי לישתרי וי"ל דאי לאו שינויא דאביי איכא למימר דעיקרן של חיות הקדש היינו פני אדם שבהן לחוד דחשיב ליה קרא ברישא כמו בהאי עלמא שהאדם חשיב טפי מכל הנבראים שבעולם ואיכא למימר דפני שור ואריה ונשר טפילין הן לגבי בני אדם והרי הן כאחד משאר אברים שבאדם ולא חשיבי פרצוף בפני עצמן ולכך מותר לעשותן אבל השתא דמשני דלא אסרה תורה אלא כדמות ארבעה פנים בהדי הדדי דהיינו שאם מצא פרצוף אדם והשלים ל רבע פנים דמחייב כמ"ש התוס' אלמא ד ני שור ואריה ונשר נמי עיקר נינהו כמו פני אדם דאי לא חשיבי אלא כשאר אברים באדם וא"כ כשמצא פרצוף אדם והשנים לד' פנים אמאי חייב אטו המוצא פרצוף אדם חסר אוזן והשלים את האוזן חייב הא ודאי ליתא וכיון דאינהו נמי עיקר נינהו ואפ"ה לא אסרן תורה אלא בהדי הדדי דהא כל הפרצופות מותרין א"כ פרצוף אדם נמי לא ליתסר לא בהדי הדדי דמ"ש פרצוף אדם משאר כל הפרצופות וא"ת ולוקמא ברייתא בצורת אדם לחוד ולימא דלא אסרה תורה אלא צורת אדם לחוד דכתיב אתי והיינו פני אדם לחודא שהוא עיקרן של החיות בל פני שור אריה ונשר כיון דנופלין נינהו לא מחייב וי"ל דברייתא לא מיתוקמא בהכי מדקתני בדמות שמשי המשמשין לפני ל' רבים בבציר מתרתי לא מיתוקמא ד איצטריך למימר דדמות ד' פנים בהדדי נמי אסור ופני אדם לחודא דאסור נפקא לן מדכתיב אתי
ממעל לרבות מלאכי השרת קצת קשה דלמאי דסלקיה דעתי' דאיירי בעשייה א"כ לא תעשון אתי למה לי לדמות שמשי מלא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל נפקא וי"ל דקא ס"ד דאיצטריך לעבור עליהן בשני לאוין: