תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף מב
לידע אם זכר צם נקבה בפ"ק דפסחים כתבו התו' דאין להוכיח מכאן דשפחה מטמא בלידה דשמא של גבירתה היה וכתבו התו' רישא דברייתא בור שמטילין בו נפלים טהור והא דלא פריך הכא מרישא דברייתא משום דטהור דקתני לאו בההיא שעתא שמטילין בו קאמר אלא טהור הוא לאחר זמן דכיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי כבר אכלוהו אבל האי כהן שבא והציץ לידע אם זכר אם נקבה הוא ע"כ באותה שעה מיד כשהטילוהו שם היה בא תוך כדי שיעור אכילה ואפ"ה טהרוהו מספק שמא גררוהו מיד באותה שעה לחורן אע"ג דודאי הטילה נפל אלמא ספק מוציא מידי ודאי וכן משמע בפ"ק דפסחים דנקט ש"ס בהדיא וספק גררוהו וספק לא גררוהו בההיא שעתא ובתר הכי נמי נקט ואיבעית אימא כיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי גררוהו בההיא שעתא ולפ"ז מ"ש התו' בסמוך שהטילה כמין נפל וצ"ל שנבדק הבור קודם שהפילתו לבור כיון שרגילין להטיל בו נפלים לכאורה לא הוצרכו לכתוב כן דאיכא למימר שכבר היה זמן מרובה שלא הטילו בו שום נפל ושמת לזמן מרובה נבדק הבור קרי להו דאז הוה ליה כאלו הוא בדוק. וכן משמע דודאי לא בדקוהו בכוונה דלמה להו למיבדקיה חנם וליכא למימר שנבדק הבור היינו ע"י אותה השפחה שהטילה שם את הנפל ואמרה שלא ראתה שם אז שום נפל אחר דמשמע שלא היו יכולין להסתכל יפה בקרקעית הבור אם יש שם נפל אם לאו דאי לאו הכי למה בא מעשה לפני חכמים ומה הוצרכו למימר טעמא דטהור מפני שחולדה וברדלס מצויין שם תיפוק ליה דכהן גופיה לא ראה שם את הנפל דאם ראהו לא טהרוהו אלא ודאי לא היו יכולין להסתכל יפה בקרקעיתו וכו':
מאי יתיז יתיז באפרוחי פירש"י וריש' בעצים וקצת קשה דנהי דל' קן שייך בבית כמו גם צפור מצאה בית ודרור קן לה ושייך נמי בבנים כמו כנשר יעיר קנו מ"מ דוחק קצת לפרש רישא בבית וסיפא בבנים כיון דסיפא הרישא קאי לכ"נ דהשתא מוקי לה רישא וסיפא בבנים רישא איירי בבצים ולכך לא יתיז דחיישינן שמא יעלה על האילן דחייס עליהו פן יפלו כמ"ש התו' וסיפא איירי באפרוחין דלא חייס עלייהו והיינו דס"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא תסברא לך שינויא דר' יוחנן באפרוחין כאן וכא, מותרין ורבותא נקט דאפילו באשרה מותרין בבצים כן וכאן אסורין ורבותא נקט דאפי' בהקדש אסורין מדרבנן ולרב אשי נראה קצת דוחק לאוקמי רישא וסיפא בתרי מיני רישא בבצים וסיפא באפרוחין לכך קאמר ואפרוחין שצריכין לאמן כבצים דמו כלומר וא"כ איכא לאוקמי רישא נמי באפרוחין כשצריכין לקמן. ולפי זה אתי שפיר הא דנקט ברישא דמתניתין קן שבראש האילן של הקדש ולא קתני סתמא קן שב שבאילן של הקדש משום דאי לאו דבראש האילן הוא הכא למטה ויכול ליטלן בידו בבצים נמי שרי דאז ליכא למיחש שמ יעלה על האילן חבל למאי דמוקי לה בעצים ממנו ובגידולן אי נמי בעצים דאייתי מעלמא לא איצטריך למיתני ברישא שהקן הו. בראש האילן וצ"ל דמשום סיפא נקט לה ואתי נמי שפיר רישא דקתני גבי הקדש דאין מועלין בהן מדאורייתא דהוא הדין נמי באשירה מדאורייתא אינן אסורין ובפ' שלישי דמעילה כתבו התוס' נמי דרישא דקרא גבי הקדש חבל לא נהנין קאי אקן ובצים:
לשום מיכאל שר הגדול לשום שלשול קטן פי' שר של שלשול קטן כמ"ש הטור י"ד כלומר לשום גדול שבשרים או לשום קטן שבשרים.