תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף לח
כל שאינו נאכל על שלחן מלכים ללפת את הפת דוקא נקט ללפת את הפת דכיון דמלכים מלפתין בו את הפת חשיב הוא ושייך ביה חתנות אבל דבר שע לה על שלחן מלכים ואין מלפתין בו את הפת אע"ג דאינו נאכל כמות שהוא חי אכילת עראי הוא ולא שייך ביה חתנות. ונראה דמהאי טעמא נוהגין לאכול מרקחת של עכו"ם מעשה רקח אע"ג דעולה על שלחן מלכים ואין נאכלין כמות שהן חיין כגון מיני עיקרין וקליפי פירות מרוקחין לפי שאין מלפתין בהן את הפת ואין אוכלין מהן קבע אלא אכילת עראי והטור כתב ללפת בו את הפת או לפרפרת וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל וצ"ל נמי דדבר העולה לפרפרת חשוב הוא:
דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי עכו"ם כתבו התו' דמדקאמר מלוחים צ"ל דמיירי בגדולים קצת שעולין לפעמים על שלחן מלכים וקשה דא"כ מאי קמ"ל רב יוסף דישראל סומך עליהן משום עירובי תבשילין כיון דעול על שלחן מלכים וי"ל דאין סומכין משום עירובי תבשילין אלא בדבר המבושל אבל בדבר המלוח אע"ג שנאכל מחמת מלחו לא ואשמעי' רב יוסף דדגים קטנים המלוחים ונאכלין מחמת מלחן אע"ג שאין בהן משום בישולי עכו"ם שאם בשלן עכו"ם אחר מליחתן מותרין דלאו בישול הוא כיון דנאכלין מחמת מליחתן אפ"ה לענין עירובי תבשילין הוי בישול וסומנין עליהן ובישולי עכו"ם שאני דהתם משום אקרובי דעתא הוא וכל שנאכל [כמות שהוא חי אין קירוב הדעת בבישולו. וכן משמע בהדיא מדברי טור ה"ח סי' תקכ"ז מיהו בב"י ובש"ע שם משמע בהדיא דסומכין על דבר מלוח אע"ג שאינו מבישל דאפי' אכבוש ומעושן סומכין וא"כ צ"ל דרב יוסף אשמעי' דסומכין עליהן אע"ג שהן קטנים וכיון דעולין על שלחן מלכים פשיטא דחשיבי ועוד כיון דדגים קטנים סתמא נקט משמע שהן קטנים מאוד דומיא דדגים קטנים דנקט לעיל מיניה דאיירי שאין עולין על שלחן מלכים לכ"נ דהא דרב אסי אמר רב כלישנא קמא דרב שמואל בר רב יצחק אמר רב ס"ל דכל שאינו נאכל כמות שהוא חי יש בו משום בישולי עכו"ם אע"ג דאינו עולה על שלחן מלכים ולהכי נקט דגים קטנים מלוחים:
הניח ישראל בשר על גבי גחלים וכו' נראה דלאו דוקא נקם הניח ל' דיעבד דאפי' לכתחילה נמי מותר דהא בברייתא דמייתי בסמוך קתני מניח ישראל בשר על גבי גחלים וכו' ואינו חושש שופת' אשה קדירה ע"ג כירה וכו' ואינה חוששת משמע דאפי' לכתחילה נמי שפיר דמי והא דנקט ברייתא תרתי מילי אתי לאשמעי' דבין דרך צלי בין דרך בישול מותר בכי האי גונא:
דג מליח פירש"י ז"ל שמלחו עכו"ם ובמליחתו הוא נאכל חזקיה שרי דלאו בישול הוא ור' יוחנן אסר דזהו בישולו כן נראה עיקר ויש מפרשים דהכא בדג גדול מליח שצלאו עכו"ם פליגי דחזקיה שרי כיון דנאכל ע"י הדחק כמות שהוא מלוח ורבי יוחנן אסר דקסבר אכילה ע"י הדחק בכי הא לא שמה אכילה כמ"ש הר"ן והראב"ן ז"ל ולא משמע כן מדלא נקט דג מלוח מבושל כדנקט ביצה צלויה ולא נקט ביצה סתמא משמע דטעמא דדג משום דמלחו עכו"ם הוא ולא משום דצלאו אח"כ ובסמוך נמי נקט האי משחא שליקא הני אהיני שליקי ועוד דא"כ צ"ל דהא דחזקיה דשרי פליג אדרב דאמר לעיל דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי עכו"ם דמשמע הא דגים גדולים מלוחים יש בהן משום בישולי עכו"ם ופליג נמי אהא דלוי דאסר בסמוך אהיני שליקי מציעאי אע"ג דנאכלין חיין ע"י הדחק וזה דוחק. וקצת קשה לפירש"י ז"ל אמאי נקט דג מליח וביצה צלויה גבי הדדי מה ענין זה לזה אבל לפירוש הר"ן והראב"ן ז"ל ניחא דתרוייהו נאכלין חיין ע"י הדחק כמ"ש הראב"ן בהדיא דיש בני אדם אוכלין דג חי מליח וגומעין ביצה חיה ושמא דיש לומר דטעמא דביצה צלויה לאו כדפירש"י ז"ל אלא משום דבישול קל הוא שאין צריכין לבשלה אלא כל דהו ומתני' שלקות קתני משמע בישול יפה וכן דג מליח לאו בכלל שלקות הוא אע"ג דנאכל על ידו להכי נקט להו גבי הדדי:
ורבי יוחנן אמר אפילו בידוע נמי מותר והא דנקט מתניתין שדרכן לתת בתוכן יין ולא קתני שנתנו בתוכן יין לאשמעינן דאף ע"ג דלאו ידוע אפ"ה אסורין באכילה