אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף לו

דף לה

קסבר נותן טעם לפגם מותר כתבו התו' דשמואל סבר דב"ש וב"ה כי גזרו על השמן משום תרי טעמי גזרו משום חתנות ומשום זליפתן של כלים וה"ק בשלמא לדידי ניחא מה שהתיר ר' יהודה הנשיא משום דלא פשט איסורו והטעמים לא נראו לו כי אין טעם חתנות טוב כל כך וכו' ולדבריהם עיקר חסר דאמאי לא נקט ש"ס נמי דלית ליה טעמא דחתנות כי היכי דנקט דלית ליה טעמא דזליפתן משום דקסבר נותן טעם לפגם מותר. לכ"נ לפרש דתנא דמתני' שפיר אית ליה דנטל"פ אסור ומה שהקשו התוס' מהא דאמר לקמן גבי דבש למאי נחוש אי משום גיעולי עכו"ם נטל"פ היא לאו קושיא היא דדבש שאני דפוגם אפילו בעין אבל שמן כשהוא בעין הוה ליה שבת וכ"כ התוס' בהדיא לקמן והא דאמרינן שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא א"כ כו' איירי דוקא בגזרתן ותקנתן שכל גזרה ותקנה שגזרו ותקנו הראשונים אין ביד האחרונים לבטלה אלא א"כ הם גדולים מן הראשונים אבל לחלוק בדין איסור והיתר סומאה וטהרה וכיוצא בהן ודאי הרשות נתונה לאחרים לחלוק על הראשונים אע"ג דלא עדיפי מנייהו מר דריש הכי ומר דריש הכי כפי מה שנראה להן דקרא בהדיא כתיב אל השופט אשר יהיה בימים ההם וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות ממרים והשתא ניחא דקאמר רב דניאל גזר עליו פי' דאיסור שמן דנקט מתני' גזירת דניאל הוה משום חתנות אבל מדינא הוה שריא ושמואל סבר דדניאל לא גזר מידי ותלמידי הלל ושמאי אע"ג דגזרו על השמן כדאמר בסמוך פיתן ושמנן כולן משמנה עשר דבר הן וכולהו מילי די"ח דבר גזירות ותקנות נינהו מ"מ גזירות שמן לא נתפשטה ברוב ישראל ומתני' דהכא דאסרה שמן לאו גזרת דניאל היא דהא לא גזר מידי ולאו משום גזרת ב"ש וב"ה הוא דהא לא פשטה אלא תנא דמתני' מדינא קאמר שהשמן אסור דזליפת איסור של כלי עכו"ם אוסרתו מן הדין דס"ל נטל"פ אסור ולכ"ק בשלמא לדידי היינו דהתיר ר' יהודה ובית דינו דפליג אמתני' דאיהו סבר נטל"פ מותר דבפ' בתרא פליגי תנאי בהכי אלא לדידך דאמרת דניאל גזר וכו'. והיינו דנקט ש"ס בסמוך ור' יהודה הנשיא היכי מצי למישרי תקנתא דתלמידי שמאי והילל ולא ק זמר הכי למישרי איסורי דתלמידי שמאי והלל אלא משום דמילי די"ח דבר גזירות ותקנות הוו ולא דיני וטעמא דשמן משום גזרה דחתנות הוה:

ושמן דניאל גזר עליו הכי נמי הוה מצי למיפרך איין אלא משום דאשמן קאי כמ"ש התו' ועוד י"ל דאיין לא מצי למימר מאי אסהדותא דרב וא"כ איכא למימר דאתא דניאל גזר ולא קבלו וכו' מיהו קשה דגזירת דניאל כיון דכתובה בתורה פשיטא דקבלי' ישראל כמ"ש התו' לעיל דלהכי פשיטא ליה דפשטה כו':

וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג וכו' איצטריך למימר הכי דלא תקשי דאדרבא הוי ליה למנו' ולאסו' דבכמה דוכתי אשכחן דר שונים גזרו ולא קבלו מנייהו ובתראי גזרו וקבלו מנייהו לכ"ק דלא רצה להמנות ולאסור משום דחזא דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו וכ"כ התוס' בפרק השולח:

חייב משום נשנ"א פירש רש"י ז"ל דישראל הרגיל בכך הואיל ובא עליה בנדותה אתי למיבעל וכו' משמע דלא גזרו משום נשג"א אלא בישראל הרגיל בכך אבל באקראי לא ובספרים אחרים גרסי' בהדיא בסמוך דמשני התם דמייחד לה אבל הכא אקראי בעלמא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' אסורי ביאה והטור בסימן י"ו שאם ייחדה לו לזנות חייב משום נשג"ז ואם לא ייחדה לו אינו חייב אלא משום אשת עכו"ם ורש"י ז"ל כתב בסמוך דאורייתא דמייחד בהדיה כו' לא גרסינן ולפי מה שפירשתי אתי שפיר ולגירסת ס"א צ"ל דגרסינן וא"א כי גזרו ב"ד של חשמונאי ביאה וכו'

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה