תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף יז
וכמה אמר רב חסדא ד"א דמייתורא דקרא נפקא ליה דהוה מצי למיכתב ואל תקרב אל ביתה מדנקט פתח ביתה משמע ד"א דכל פתח צריך שיהיה לפניו ד"א פנוי לצורך הבית לפרק משאו מעל חמורו וכיוצא בו כדאיתא סוף פ"ק דבבא בתרא דאין חולקין את החצר אלא א"כ יהא ד"א לכל א' חוץ מאותן ד"א שנותנין לכל פתח ופתח משמע דאותן ארבע אמות שייכים לפתח ובכלל פתח נינהו:
אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדייהו מדלא נקט ש"פ אידייהו ואחדייהו משמע דלא הוה מנשק להו על היד ועל החזה גופייהו אלא על בית היד ובתי החזה דהיינו על המלבוש שמכניסין בו היד והחזה והיינו דנקט ע לא קריבה בעלמא אסור דאפי' בכה"ג דעביד הרחקה קצת אסור והא דמייתי ראיה מהא דאמרי אינשי אמרי' לך לך לנזיר' סחור סחור לכרמ' לא תקרב לאו דאמרי ליה שלא יקרב אל תוך הכרם וילך סחור סחור סב בו מבחוץ דא"כ לכרמא לא תקרב לא א"ש דהל"ל לתוך כרמא לא תלך א"נ בכרמא לא תלך ועוד דא"כ לך לך סחור סחור תרתי למה לי אלא משום דכל היכא דכתיב סביב מתרגמינן סחור סחור לפי שהוא מן התיבות הכפולות כמו ירקרק אדמדם ואמרינן ליה לנזיר שילך לו מן הכרם וירחיק עצמו ממנו בתכלית הריחוק דאפי' סחור סחור לכרמא דהיינו סביב הכרם לא יקרב דאפי' קריבה בעלמא אסור. ונראה דאסור ללכת במחול עם הכלה בשבעת ימי המשתה אפי' אינו אוחז בידה ממש אלא בהפסק מטפחת כדרך שנוהגין מקצת ת"ח שבדור הזה אפ"ה לאו שפיר עבדי כדמשמע הכא דשום קריבה בעלמא אסור ואין לחלק בין כלה לאחרת דליכא האידנא מאן דמצי למימר דדמיא עליה ככשורא ולא אמרו חכמים אלא כיצד מרקדין לפני הכלה ולא עם הכלה וכה"ג פסק ש"ס ברפ"ב דכתובות דאסור להסתכל בפני כלה כל שבעה כמו שאסור להסתכל באשה אחרת ואותן בני בליעל ההולכין במחול עם נשים דעלמא עליהן אומר הכתוב יד ליד לא ינקה רע מעונשה של גיהנם וראוי לגעור בהן וכל מי שיש בידו למחות וכו':
וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו דקס"ד דלא ישיגו אורחות חיים בעה"ב קאמר לכך פריך פשיטא מאחר שלא שבו היכן ישיגו וכיון דמשני דאם ישובו לא שיגו קאמר לכך פריך למימרא דכל הפורש ממינות מיית דהשתא ליכא למימר דלא ישיגו לעוה"ב קאמר דאין להדבר עומד בפני התשובה ויש לו עה"ב:
רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העה"ב וכה"ג נקט בכפה דוכתי ומדלה קאמר יש נו חלק לעולם הבא משמע דעולם הנשמות לאו היינו עה"ב דעה"ב היינו תחיית המתים כמו שפירשתי בריש אגדת חלק:
כדבעי ליה לא עבד והא דא"נ רבי יוסי אהך עובדא אם כן מחלקך יהי חלקי וכו' עה"ב שאני כי שם מקבל אדם שכר מצותיו אבל בעולם הזה כיון דשכר מציה בהאי עלמא ליכא אינה מגנה על האדם אא"כ מדקדק בה הרבה לעשות כתקנה דאז אוכל מפירותיה בעה"ז
אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא אף ע"ג דקיימא לן דאסור לו לאדם לכפור ולומר שהוא עובדי כוכבים ומזלות כדי שלא יהרגוהו כמ"ש הפור סי' קנ"ז שאני התם דהוה ליה ככופר בעיקר דכיון דרוצים להרגו אם לא יהפוך לדתם ויהיה עובדי כוכבים ומזלות כמותם נמצא כשאומר עובדי כוכבים ומזלות הוא הודה לדתם וקבל עליו עובדי כוכבים ומזלות שלהן אבל הכא במאי דכפר ר' אלעזר בן פרטא ואמר שלא שנה ושלא נסמך אין זה כופר בעיקר דהרבה יהודים יש שלא למדו ושלא נסמכו כ"כ הרא"ש ז"ל בר"פ אין מעמידין מיהו קשה אמאי נקט לישנא דאי סייפא לא ספרא וכו' הוה ליה להשיב בלשון ששאלוהו אי תנא לא גנב ואי גנב לא תנא ע"כ נראה לפרש דכי היכי דר' אליעזר דלעיל השיב לאותו שלטון נאמן עלי הדיין כסבורים היו שעליו הוא אומר והוא לא נתכוין אלא לאביו שבשמים הכי נמי ר' אלעזר בן פרטא למילתא אחריתי נתכוין אלא שהם טעו בדבריו דאיתא במדרש רבה פ' בחקותי תני בשם ר"א הסיי' והספ' נתנו מכורכין מן השמים אמר להן הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולין מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם וכו' והיינו דאמר להן אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא כלומר איני חושש ואינני מתיירא מכם דכיון דהסייף והספר נתנו מכורכין והא בהא תליא דכל מי שאינו מקיים מה שכתוב בספר נהרג בסייף וכו' ומדהא ליתא כי יודע אני בעצמי שקיימתי את התורה הא נמי ליתא ואיני חושש נסייף שלכם ואינהו הוא דטעו כסבורים היו שכופר ואומר שלא עסק בתורה וכה"ג ודאי שרי וכמ"ש בש"ע סי' קנ"ז דאע"ג דאסור לומר שהוא עובד כוכבים ומזלות מ"מ יוכל לומר להן לשון דמשתמע לתרי אפי וכבר שמעתי על גדול אחד מן הקדמונים ששאלוהו בשעת הגזרה אם יהודי הוא והשיב להן כן יו"ד כסבורים דיו שמשיב להן בל"א שאינו יהודי וניצול ומ"ט קרו לך ר' לפי שגזרו שכל הנסמך יהרג כדאמרי' לעיל וענין הסמיכה היינו בשמ' דקרו ליה ר' כדאיתא בפ"ק דסנהדרין לכך א"ל מ"ט קרו לך ר' והשיב רבן של תרסיים אני כוונתו היה שהוא רבן של ת"ח שנקראין בעלי תריסין כדאמרי' המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לב"ה ואינהו טעו כסבורים היו שאומר שהוא רבן של גרדיים. אחר שכתבתי זאת מצאתי לי קצת ראיה בס' הערוך בערך סייף. ומדרש זה הואיל ואתא לידן נימא ביה מילתא דאיתא תו התם תני בשם רשב"י הככ' והמקל נתנו מכורכין ן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות וכו' ונראה דפליגי ר"א סבר דשכר מצות ליכא בהאי עלמא כלל כדאיתא בסוף פ' שלוח הקן ולכ"ק דהספר והסייף נתנו מכורכין מן השמים על הארץ דעונשן של עונות לחוד איתנהו בהאי עלמא שכל העובר על הספר נהרג בסייף וכל שאינו ע בר עליו ניצול ממנו מיהו אינו מקבל שום שכר בהאי עלמא ורשב"י סבר דאע"ג דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ אדם אוכל מפירותיהן בעה"ז ולכ"ק דככר ומקל נתנו מכורכין מן השמים על הארץ:
ומ"ט קא שבקת עבדך לחירות נראה שגזרו על כך לפי שרצו למעט ולבטל את המצוה מישראל ועבד היוצא לחירות מתחייב בכל המצות: