אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף טז

דף טו

אמרו לו והלא מרביעין עליה ויולדת הרמב"ם ז"ל בפירש המשנה כתב דטעמא דרבנן בשבורה משום דגם היא משמש לטחון ברחים ובפרק מקום שנהגו איתא נמי להך מתני' וכתב שם נמי בפי' המשנה וז"ל והתיר ר' יהודה למכור שבורת יד או רגל לפי שאינה ראויה למשא וזה אינו אפת כי אפשר לקשרה ולמשוך ברחים והקרנות להניעם ע"כ ואין להקשות לדבריו מהא דאמרו לו והלא מרביעין עליה ויולדת כו' משמע דטעמא לאו משום דחזיא למלאכה הוא דאיכא למימר דרבנן לדבריו דר' יהודה קאמרי ליה הכי כדמשמע בריש פרק קמא דבכורות מיהו קשה דהתם משמע בהדיא דטעמייהו דרבנן משום דאתי לאיחלופי הוא דאיתא התם איבעיא להו מכר בהמה לעובריה מהו תיבעי לרבנן תיבעי לר' יהודה וכו' ופריך וטעמא דרבנן משום איחלופי הוא והתניא אמרו לו לר' יהודה והלא מרביעין עליה ויולדת אלמא משום עובריה הוא ומשני ה"ק ליה טעמא דידן משום דאתי לאיחלופי אלא את מ"ט שרית משום דאין יכולה להפרפאות כמאן דזבנה לשחיטה דמי והלא מרביעין עליה ויולדת וכיון דמרביעין עליה ויולדת משהא ליה ואמר להו לכשתלד דלא מקבלת זכר אלמא טעמייהו משום אחלופי הוא. וצריך לומר דהא דקאמר הכא וכיון דמרביעין עליה ויולדת אתי לשהויה לאו מלישנא דברייתא הוא אלא סתמא דש"ס מפרש לן דטעמא הוי משום דאתי לשהויי כמסקנא דהתם לאפוקי ממאי דס"ד דטעמא משום עובריה הוא דאי לישנא דבריית' היא א"כ מאי פריך התם וכי לא ראה סיפא דבריית' ונר' דלהכי איצטריך ש"ס לפרושי הכא והתם בבכורות דהא דאמר להו ר"י לכשתלד דהיינו דלא מקבלת זכר דלכאורה לא תליא הך מילתא בסוגיא דהתם כלל אלא משום דלמאי דס"ד התם דטעמא משום עוברין איכא למימר דהא דאמר להן לכשתלד היינו דלא חייש ר"י שתלד משום דאית ליה דטרפה אינה יולדת אבל השתא דטעמא משום דאתי לשהויה א"כ כי אית ליה דאינה יולדת מאי הוי הא אכתי איכא למיחש שמא יסבור העכו"ם דטרפה יולדת ואתי לשהויי וירביענה לכך קאמר דלא מקבלת זכר:

אבל האי דסתמיה לשחיטה קאי כתבו התוס' לאו דוקא נקט האי דהא בסת' שוורים גופייהו וכו' וזה דוחק ועוד מדנקט עד כאן לא קאסרי אלא התם דסתמיה לאו לשחיטה קאי משמע דאיירי במידי דשייך ביה שחיטה אלא דסתמיה לאו לשחיטה קאי ולא כבהמה טמאה. גם מ"ש התוס' לעיל בשם ר"ת ז"ל דשור של פטם לאו מפוטם עדיין הוא לא משמע כן דבפ' גיד הנשה איתא ההוא טבחא דא"ל לחבריה אי הוות פייסת מנאי מי לא ספיי לך משור של פטם דעבדי אתמול והתם כבר מפוטם הוה. לכך נראה דשור של פטם כיון דשמן הוא סתמא לשחיטה קאי וסתם שוורים לאו לשחיטה קאי אלא לדידיה כדאיתא בכמה דוכתי וכ"כ התוס' אבל פרה כיון דאין כחה גדול ככח השור זימנין דזבני לה לרדיא וזימנין דזבני לה לשחיטה והיינו טעמא דרב הונא דאמר אימר לשחיטה זבנה וכ"כ התוס' לעיל וטפי נראה לפרש דאין לחלק כלל בין פרה לשור דאדרבא פרה עדיפא לחרישה כמ"ש ר"ת ז"ל ורב הונא דזבן ההיא פרה לעכו"ם ס"ל דבית הלל דמתירין למכור פרה החורשת בשביעית מפני שיכול לשוחטה פליגי אמתני' דהכא דקתני אין מוכרין להם בהמה גסה ואיהו כבית הילל ס"ל והך בעיא דשור של פטם אליבא דמתני' קאי דלא אמרינן שמא לסחיטה זבנה והשתא אתי שפיר לקמן דפליגי רבי יהודה ורבי מאיר במוכר בהמת עכו"ם ע"מ לשחוט ואי אפי' בסתם בהמה אמרינן שמא לשחיטה זבנה על מנת למה לי ורבי מאיר אמאי פליג ואושר אלא צ"ל דבית הלל פליגי אמתני' ורב הונא כב"ה ס"ל ור' יהודה ור"מ אמתניתין קאי:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה