תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף טו
גזרה משום נסיוני בירושלמי מפרש זימנין שמוסרה לו לנסיון והוא מחזירה אחר ג' ימים ונמצא עובד עבודתו בבהמתו של ישראל:
ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה מי לא קתני ברישא אף ע"פ שמזונותיה עליו כדקתני סיפא משמע דדוקא באין מזונותיה עליו איירי אבל במזונותיה עליו לא וקשה דלמאי דמסיק דשכירות לא קניא כי מזונותיה עליו אמאי לא יאכילנה הא קנין כספו דכהן היא וליכא למימר משום גזלה דמשמע דבאסור תרומה לזרים איירי דומיא דסיפא. ועוד דזימנין לאו גזלן הוי כגון שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ואמאי לא יאכילנה כיון דשכירות לא קניא לכך נראה דברישא נמי אפי' במזונותיה עליו שרי והא דלא קתני נמי אע"פ שמזונותיה עליו י"ל דאי מזונותיה על הישראל לא שייך שפיר למיתני שיאכילנה כרשיני תרומה דמנא ליה כרשיני תרועה לישראל אטו ברשיעי עסקי' שלא יתן תרומתו לכהן ומלתא דלא שכיחא הוא שיפלו לו מבית אבי אמו כהן לכך לא קתני לה בהדיא דאורחא דמלתא נקט וכיון דבסיפא קתני לה בהדיא לכך ניחא טפי למידק מסיפא הא דשכירות לא קניא. וכ"כ התו' בהדיא ביבמות בפרק אלמנה לכ"ג דרישא נמי איירי במזונותיה עליו וז"ל שם ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה אע"פ שמזונותיה עליו אומר ר"י היינו משום דבהמה האוכלת קנין כספו של כהן וישראל אין נהנה אלא הדמים והרי הוא כמוכר תרומה לכהן והדמים שלו אבל כהן ששכר פרה מישראל וכו' לכאורה משמע שם דגרסי בהדיא ברישא נמי אע"פ שמזונותיה עליו:
אילימא משום דחשידי ארביעה וכדאמר רב לעיל קודם חזרה דבהמה דקה לעכו"ם תליא במנהגא היכא דחשידי עכו"ם ארביעה וכו' ובהמה גסה אסורה לעולם משום איסור שבת ומי חשידי והתניא וכו' פירש"י ז"ל אלמא לא חשידי כותים ארביעה ואפ"ה קתני בברייתא קמייתא דבהמה דקה תליא במנהגא הא בהמה גסה אסור לזבוני להו אלמא משום דהדר ומזבין ליה לעכו"ם חיישינן פירוש וקעבר ישראל אלפני עור דכותים גרים ק ומחזיקין במצות אסור להכשילן דגרי אריות נינהו וכישראל חשוד דמו ואיכא למיחש שמא הדר ומזבין ליה לעכו"ם וקעבר כותי אנסיוני שאלה ושכירות וישראל דזבין ליה קעבר אלפני עור וא"ת כיון דמדיוקא דבהמה גסה פריך א"כ מאי פריך נהי דכותי לא חשיד ארביעה דלמא חשוד הוא על איסור שבת ולהכי אסור למכור לו גסה שמא יעשה בה כותי גופיה מלאכה בשבת וקעביד ישראל אלפני עור וטעמא לאו משום דחיישי' דאתי לזבוני לעכו"ם וי"ל דס"ל דכיון דלא חשד כותי ארביעה וש"ד לא חשיד נמי אשבת דשבת נמי איסור חמור הוא אי נמי כיון דבהמה דקה במקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין להן טעמא משום דחיישינן שמא ימכרנה לעכו"ם ממילא כי דייקינן הא גסה אסורה בכל מקום מסתמא טעמא נמי משום דאתי לזבוני לעכו"ם מיהו לעיל כתבו התו' דהא דקתני ברייתא מקום שנהגו שלא למכור בהמה דקה לכותים טעמא לאו משום רביעה הוא