אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף יג

דף יב

ישראל שנמצאו שם וכו' לכך נקט שנמצא שם דלכתחילה ודאי אסור לו לישראל ללכת שם לישא וליתן כיון דמה נפשך קעביד איסורא אלא שאם כבר נמצא שם קאמר מה יעשה כלומר מה היה יכול לעשות שלא יהיה לא נהנה ולא מהנה וכיון דלא סגי בלאו הכי לכך אמרו הנושא ונותן בשוק של עכו"ם כו':

ללמוד תורה ולישא אשה כתבו התוס' דבשאלתות דרב אחאי מפרש הנך דקולי וכ"ש וכו' והא דאיתא בפ' בתרא ד מגילה אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה משמע דהנך חמירי ספי י"ל דלדוגמא בעלמא נקט להו וה"ק אין מוכרין ס"ת אלא לדבר מצוה כגון ללמוד תורה ולישא אשה וכ"ש לשאר מצות מיהו קשה מהא דתניא אלו דברים שהאדם אוכל מפירותיהן בעה"ז וכו' כיבוד אב ואם וגמילות חסדים וכו' ותלמוד תורה כנגד כלם משמע דתלמוד תורה חשיב טפי משאר כל המצות וליכא למימר דהא דקתני ותלמוד תורה כנגד כלם לאגמורי לאחריני איירי דבשאלתות דרב אחאי שהביאו התוס' סוף פ"ק דב"ק משמע דלמיגמר נפשיה עדיף ומ"ש התו' דדוקא בהנך מצות שהן חשובות כתלמוד תורה שגדול ת"ת שמביא לידי מעשה וכו' קשה דהא אפי' לדבר הרשות כדי לדון ולערער עמהן כהן מטמא בח"ל מפני שהוא כמציל מידם כ"ש לדבר מצוה דיכול לטמא עצמו בח"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות אבל משמע דללמוד תורה ולישא אשה לאו דוקא נקט שכתב מותר לכהן להטמא בבית הפרס וכו' לדבר מצוה בזמן שאין שם דרך אלא היא כגון שהלך לישא אשה או ללמוד תורה וכו' משמע דלכל דבר מצוה שרי מדכתב כגון לישא אשה ולא כתב ודוקא לישא אשה אע"ג דס"ל נמי דהנך חשיבי משאר מצות שהרי כתב בפ"י מהלכות ס"ת דלעולם אין מוכרין ס"ת אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו. וכן משמע מדברי הטור סימן שע"ב דלכל דבר מצוה שרי אבל בש"ע שם לא משמע כן:

בהמה תיעקר פירות כסות וכלים כו' פי' בהמה סגי לה בעיקור דכיון דמיעקר לה מינכרא מילתא ותו לא אתיא בה לידי תקלה וכ"ש דאי בעי למישחטיה או לשוויה גיסטרא דשפיר טפי פירות כסות וכלים ירקבו וסגי להו בהכי ולא חיישינן דלמא אתי בהו לידי תקלה וליבעו שריפה וכיוצא בזה דכיון דמניחן במקום שאין אדם יכול לבא שם אלא בדוחק ליכא למיחש כמ"ש התו' מיהו בירושלמי קתני כסות תשרף וטעמא נראה משום דלא דמיא לפירות לפי שהן מרקיבין בזמן קצר ולכך ליכא למיחש בהו שיבא לידי תקלה מעות וכלי מתכות כיון דלא שייך בהו רקבון לכך צריך שיוליכם לים המלח וקתני סיפא ואיזהו עיקור כו' מן הארכובה ולמטה פי' דאפי' בהכי סגי ולא חיישינן דלמא אתי לידי תקלה דמינכרא והשתא פריך שפיר ורמינהו אין מקדישין וכיון דבמנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה סגי לה דלא חיישינן תו לתקלה אמאי קתני ואיזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה משמע דלא סגי לה במנשר פרסותיה אלא במיתה ומשני דודאי סגי לה בהכי ושאני קדשים משום בזיון דכי מנשר לה פרסותיה אינה מתה מהרה אלא כשיגיע זמנה ונראה בזיונה זמן מרובה וצ"ל כדפי' רש"י ז"ל דכי מנשר לה אכתי היא אסורה בהנאה והתוס' כתבו דיכול להיות שמותרת בהנאה ותימה דא"כ מאי פריך דלמא שאני הכא דמותרת בהנאה וליכא למיחש לתקלה ולא מעקרינן לה אלא משום קנסא ולכך סגי ליה בהכי אבל גבי הקדש. דאסורה בהנאה לכך לא סגי ליה בעקירת פרסותיה מארכובה ולמטה דלא ליתי לידי תקלה אלא במיתה וליכא למימר דפריך למה לי מיתה ליעקר פרסותיה מן הארכובה ולמטה דכי נמי מיעקר לה מן הארכובה ולמעלה אכתי איכא למיחש לתקלה דגיזה ועבודה כדאי' בפ"ו דיומא וכמ"ש הרא"ש ז"ל דלהכי לא פריך בלא ברייתא דהכא אגופה דברייתא דהתם דלמה לי מיתה ולא סגי ליה בעקירת פרסותיה מן הארכובה ולמעלה אלא משום דאיכא למימר דאכתי איכא למיחש לתקלה ולפי מה שפי' ניחא כי פריך בסמוך ונשחטיה ולישויה גיסטרא דלא פריך הכי אהך ברייתא דקתני בהמה תיעקר דסגי לה בעיקור קאמר וכ"ש כי הרבה לגמרי דשפיר טפי:

ונישחטיה מישחט וכו' ולישויה גיסטרא משמע דאהא דמשני משום בזיון קדשים פריך וא"ת אמאי פריך הכי אגופא דברייתא וי"ל דאי לאו הך שינויא איכא למימר דהא דקתני איזהו עיקור נועל דלת בפניה לא אתי אלא לאפוקי מינשר פרסותיה דדוקא מיתה בעינן דלא ליתי לידי תקלה וה"ה לשאר מיתות אבל השתא דמשני דכי מינשר פרסותיה הוי סגי לה ולא בעינן נעילת דלת אלא משום בזיון קדשים לכך פריך ונשחטיה ולישויה גיסטרא כי היכי שתמות מיד השתא דמתה בערב אינה מתה אלא אחר כמה ימים ואיכא בזיון קדשים אי נמי אגופא דברייתא לא פריך דאיכא למימר דאסור להרוג בהמה בידים ואפי' לעשות בה מום בידים אסור אבל השתא דקתני איזהו עיקור מנשר פרסותיה בידים לכך פריך גבי הקדש נמי ליעקר פרסותיה וכי משני משום בזיון קדשים פריך דאכתי לישחטיה או ליעבד גיסטרא דליכא בזיון כיון דבידים נמי שרי וא"ת ואמאי לא קאמר ש"ס אלא אמר אביי אמר קרא ונתצתם את מזבחותם וגו' דהא השתא תו לא איצטריך לשינויא קמא דבזיון קדשים וי"ל דאכתי איצטריך לשינויא דבזיון קדשים דלא שייך למימר לא תעשון כן לה' אלהיכם אלא היכא דהורגה לגמרי דשחטה מישחט או שויה גיסטרא אבל כי מינשר פרסותיה לית ביה משום לא תעשון כן לה' אלהיכם אע"ג דהנותן אפילו אבן אחת מן המזבח דרך השחתה לוקה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ק מהל' בית הבחירה הכא במקדיש בזמן הזה לא מחמרינן כולי האי וכן משמע מדברי רבינו נסים ז"ל שכתב נועל דלת ואע"ג דלעיל אמרי' דעיקור היינו מנשר פרסותיה הכא משום בזיון קדשים לא שרי למיעבד הכי וכן אינו רשאי לשוחטה כדי שלא יבא לידי תקלה וכן אינו רשאי להורגה בידים דכתיב ונתצתם את מזבחותם וגו' משמע דאשינויא קמא קאי:

אא משום מיעוטייהו הכא נמי דממעטי שרי משמע דאי לאו משום מיעוטייהו לא שרי ליה אע"ג דלריש לקיש מהנה שרי וכ"ש לר' יוחנן דמוקי לה בבעל בית דלא שקלי מיניה מיכס' וכן משמע מדקתני לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים ולא קתני סתמא דלוקחין מהן כל דבר משמע דדוקא הנך משום דבהנך מילי ממעטינן להו וכן כל כיוצא בהן אבל שאר מילי לא:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה