תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף יב
דלמא מהדר אפיה ישראל לאחוריה ושדי עכו"ם נבלה בקדירה לישנא דדלמא דנקט אשדי עכו"ם נבלה קאי כאלו אמר דלמא כי מהדר אפיה ישראל לאחוריה שדי עכו"ם נבלה בקדירה ובהגהת אשירי כתב דמשמע מהאי לישנא דהיכא דמהדר ישראל אפיה חיישינן וכתב דמכאן פסק רבינו פטר בשם ר"ת שאם היו קדרות על גבי כירה אחת של ישראל ואחת של עכו"ם ואהדר ישראל אפיה חיישינן דלמא שדי עכו"ם נבילה בקדירת ישראל ואסורה ולפי מה שפי' אין מכאן ראיה. וכ"כ בטור י"ד סי' קי"ח ובש"ע שם:
אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת פירש"י ז"ל משום חשד דאמרי איהו נמי למפלח וכ"כ בפי' המשנה וכתב עוד בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום שאין דרך יציאה מאותה העיר לילך לעיר אחרת וכו' ותימה כיון דטעמא דשרי בזמן שאין הדרך מיוחדת משום דהרואה אומר למקום אחר הולך א"כ בזמן שהדרך מיוחדת נמי יהא מותר מהאי טעמא שהרואה אומר לספר עם אחד מבני העיר הלך שם או לצורך אחר דלא עדיף האי מהאי דכל היכא דמצינו למיתלי במלתא אחריתי ולמימר דלא אזיל למיפלח תלינן. ועוד תימה דהא דקתני ברייתא אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר אחרת לא אתי שפיר דכיון דקתני דאסור ליכנס לתוכה מפני החשד אע"ג שאין הדרך מיוחדת מאי איצטריך תו למיתני ולא מתוכה לעיר אחרת פשיטא שהרי אין הרואים יודעים שהוא הולך משם לעיר אחרת ואכתי איכא חשד וליכא למימר נמי דלא זו אף זו קתני לא זו כשהדרך מיוחדת דאסור ליכנס לתוכה אלא אפי' כשאין הדרך מיוחדת אסור לילך מתוכה לעיר אחרת דאכתי קשה למה ליה למימר ולא מתוכה לעיר אחרת הוה ליה למימר אסור ליכנס לתוכה אפי' כשאין הדרך מיוחדת ע"כ נראה דטעמא דמתני' לאו משום חשד הוא אלא טעמא הוי משום דאסור ליהנות שום צד הנאה בעולם מן העיר שיש בה עכו"ם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה עיר שיש בה עכו"ם אסור ליכנס לה כ"ש לדור בה וכ"ש לסחור בה ואפי' לעבור דרך עליה למקום אחר אסור כדי להרחיק מן העכו"ם שלא ליהנות ממנה שום צד הנאה והכי פי' דמתני' מהו לילך שם פי' אם רוצה לילך ממקום למקום מהו לילך לשם כדי שילך משם לאותו מקום וכן פי' הרמב"ם ז"ל בהדיא בפי' המשנה וקאמר דבזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום דרך העיר ההוא ואין שם דרך אחרת אסור שהרי הוא נראה כנהנה מאותה העיר שיש בה עכו"ם שאלמלא היא לא היה יכול לילך למחוז חפצו אבל כשיש דרך אחרת לא מיחזי כנהנה מאותה העיר שהרי יש דרך אחרת. והשת' ניחא ברייתא דה"ק עיר שיש בה עכו"ם לא זו דאסור ליכנס לתוכה לצורך שום עסק שיש לו שם דהוה ליה נהנה מן העיר שיש בה עכו"ם אלא אפי' רק לעבור דרך עליה למקום אחר נמי אסור דנראה כנהנה מאותה העיר והיינו דקאמר ולא מתוכה לעיר אחרת וחכ"א כ"ז שהדרך מיוחדת אמתוכה לעיר. אחרת פליגי דכל שיש דרך אחרת לעבור משם לאותו מקום לא מיחזי כנהנה כדפי' במתניתין וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"פ מהל' עכו"ם עיר שיש בה עכו"ם מותר להלך חוצה לה ואסור להכנס בתוכה היה חוצה לה עכו"ם מותר להלך בתוכה ההולך ממקום למקום אסור לו לעבור בעיר שיש בה עכו"ם בד"א בזמן שהדרך מיוחדת לאותו מקום אבל אם יש שם דרך אחרת ונקרה והלך בזו מותר משמע כדפי' וכן פי' שם בכסף משנה את דבריו ובש"ע סור י"ד סימן קמ"ט כתב בדברי הרמב"ם ז"ל וז"ל עיר שעושין בה יריד ביום אידם כו' והולכין שם לכבד עכו"ם מותר לילך חוצה לה ואסור ליכנס בתוכה היתה חוצה לה מותר ליכנס בתוכה ההולך ממקום למקום אסור לעבור בהאם הדרך מיוחד לה ופשוט הוא דמה שכתב ההולך ממקום למקום לאו למקום שיש שם עכו"ם קאמר אלא ממקום המותר למקום המותר קאמר ואשמעי' דאסור לעבור ממקום למקום דרך העיר שיש שם עכו"ם אם הדרך מיוחד לה שאין שם דרך אחרת כדפי' ולהכי נקט אסור לעבור בה ולא נקט אסור ליכנס בה או לילך בה כדנקט ברישא ואע"ג דפשוט הוא כתבתי לפי שכתב שם בהג"ה אם היריד מיוחד לה דהיינו שאין עוברין מאותה עיר לעיר אחרת ולא דק כלל כי לא זו הדרך ולא זו העיר דאדרבא איירי שעוברין מאותה עיר לעיר אחרת שהרי הוא הולך ממקום למקום דרך עליה כדפי' והוא הרכיב פירש"י ז"ל לפי' הרמב"ם ז"ל ואין ענין זה לזה מיהו הטור כתב דבירושלמי משמע וטעמא דאסור משום חשדא מדלא אסר אלא באכסנאי אבל בן עיר וכן שיירא מותר שכן דרך שיירא לילך בכל מקום ולאו ראיה היא דיש לדחוק ולפרש הירושלמי כדעת הרמב"ם ז"ל ואין להאריך:
ה"ג פרצופות המקלחות מים בפני עכו"ם לא יניח פיו וכו' וכן גריס הרי"ף והרמב"ם ז"ל והשתא ניחא הא דפריך בסמוך פרצופות למה לי דאע"ג דפרצופים גופייהו לאו עכו"ם נינהו מ"מ כיון דמקלחות מים בפני עכו"ם נראה כמנשק לעכו"ם
לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות וכו' הרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות רוצח כתב ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה משמע דגרסינן לא ישתה אדם מים בלילה מן הנהרות וכו' וכ"כ בש"ע סי' קי"ו והא דקתני ולא בידו אחת משמע דבשתי ידיו שרי אע"ג דלילה הוא אפ"ה אפשר לו לעיין כשמסתכל בהן יפה: