תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף יא
אל תיקרי גוים אלא גיים קצת קשה דהא קרי וכתיב הוא גיים כתיב וגוים קרינן ליה:
עיקור שיש בה טריפה אסור פירש"י אסור לעשותן וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל סוף הלכות אבל שכתב מלך שמת עוקרין סוס שהיה רוכב עליו ועגלה שהיתה מושכת בקרון שהיה יושב בו מנשר פרסותי' מן הארכובה ולמטה מקום שאין עושה אותה טרפה ואע"ג דבתוספתא קתני אסור באכילה ברייתא דהכא אחריתי היא וטעמא דאסור משום בל תשחית הוא וכ"כ בכסף משנה שם ומה שהקשו התוספות דא"כ היכי מוכח מהכא דמיירי בבהמה טהורה אפילו בבהמה טמאה נמי שייך איסור בל תשחית לאו קושיא היא דע"כ בטהורה איירי דאי בטמאה כיון דלא חזיא לאכילה אלא למלאכה לא שייך לחלק בה בין עיקור שיש בה טריפה לעיקור שאין בה טריפה דכי מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה נמי לא חזיא תו למלאכה אלא ודאי בכשרה איירי דכי מנשר פרסותיה למטה מן הארכובה אכתי חזיא לאכילה. ולהכי מחלק הרמב"ם ז"ל דבסוס שרוכב עליו כתב סתמא דעוקרין משמע אפי' למעלה מן הארכובה ובעגלה המושכת בקרון כתב דמנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה דוקא וצ"ל כדפי' דבבהמה טמאה לא שייך לחלק בהכי דבין כך ובין כך לא חזיא למלאכה והא דאיתא בפ"ק דחולין גבי כודנייתא דבי רבי דא"ל עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו איכא בל תשחית ומדלא קאמר ליה מעיקרא איכא בל תשחית משמע דכי מיעקר להו ליכא בל תשחית דאכתי חזיא למלאכה וכן פירש"י ז"ל שם בהדיא עקרנא להו שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהא ראויות לדישה י"ל דלא כפירש"י ז"ל דמעיקרא נמי הוה מצי למימר ליה דאיכא בל תשחית אלא דעדיפא קא"ל דאפי' צער בעלי חיים איכא דאסור מדאורייתא כדאיתא בפ' אלו מציאות אבל בבל תשחית אינו עובר מדאורייתא אלא באילנות בלבד ושאר כל דבר ליכא אלא איסורא דרבנן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מלכים ופירש"י ז"ל נראה דוחק דאין סברא שיהיו ראויות לדישה אחר שנשרו פרסותיהן ועוד דא"כ אכתי איכא מיהא בל תשחית כיון שאין ראויין למלאכה כמות שהיו מעיקרא אבל קשה למאי דמסיק דאיירי בעגלה המושכת בקרון אמאי אסור למיעבד בה עיקור שיש בה טריפה משום בל תשחית מאי שנא מכלי תשמישו שמותר לשורפן אפי' בשבעים מנה צורי אע"ג דקעביד השחתה טובא דהא בכלי תשמישו נמי מצי למיעבד השחתה זוטי לקלקלן ולשברן עד שלא יהיו ראויין למלאכתן הראשונה ואפ"ה שרינן לשורפן ולקלקלן לגמרי וי"ל דעגלה המושכת שאני דבתר דשחיט לה כיון דיצתה נשמתו פנים חדשות בא לכאן ושם בעליה אזלה לה אבל כלי תשמיש אע"ג דמשבר להו לחתיכות אכתי שם בעליהן עליהן אבל חתיכה כיון דלא נשתנה מכמות שהיה לכך צריך לשורפן:
אחת לשבעים שנה מביאין וכו' לפי שבגלות בבל נגאלו ישראל לסוף שבעים שנה לכך בגלות ארם כל שבעים שנה הראשונים חששו בני ארם שמא יחזור הקב"ה ויגאלנו לסוף שבעים וכיון שהגיע סוף שבעים ולא גאל אותנו שמחו ועשו האיד ההוא ועושין כן בכל שבעים שנה לזכר האיד הראשון: