אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף י

דף ט

ספרא דוקנא כתביה כתבו התוס' מכאן יש להכשיר שטר שדלג בו הסופר לבריא' עולם וכו' שהרי בימיה' היו כותבין לשלטון יונים והסופר דלגו וכו' אין דבריהם מובנים דמנא להו שהיו כותבין בימיהם בפירוש לשלטון יונים והא אדרבא מדפריך ממאי דלשלטון יונים מנינן דלמא ליציאת מצרים מנינן משמע שלא היו כותבין בשטרות לשלטון יונים דאי הוו כתבי ליה מאי פריך ולבדוק בשטרות וליחזי אי כתיב בהו לשלטון יוונים או ליציאת מצרים משמע שהיו כותבין בשטרות סתמא למנין כך וכך ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל:

ממאי דלשלטון יונים מנינן דלמא ליציאת מצרים לא מצי פריך מנא לך למיתלי בספרא דוקנא ולאפוקי ממונא מספקא דלמא ספרא דלאו דוקנא כתביה משום דלאו סברא היא למימר מאוחר הוא לפי שאין דרך שימחול שעבודו כדפירש"י ז"ל לכך פריך ממאי דלשלטון יוונים מנינן כו' דלמא ליכא מאן דמני לשלטון יונים דלאו סברא היא כלל לומר דישראל מונין למלכי עכו"ם וניחא טפי למימר דמאוחר הוא אע"ג דלאו סברא הוא ממאי דנימא ולשלטון יונים מנינן דמה להם לישראל למלכי העכו"ם והוא הדין דהוה מצי למיפרך ממאי דלשלטון יונים מנינן דלמא לשום איזה מלך ממלכי ישראל שמלך קודם החורבן ש"פ שנה מנינן כיון דלאו סברא היא כלל למימר דישראל מונין למלכי העכו"ם דאע"ג דישראל משועבדים לשלטון יון הוו באותה שעה מ"מ כ"ז הבית לא בטלה מלכות מישראל אלא דעדיפא פריך דכיון דמיציאת מצרים ועד החורבן אלף וש"פ שנים הוה איכא למימר דשבקיה לאלפא קמא וכו' ועוד דבכמה מקומות אשכחן שמנה הכתוב ליציאת מצרים לכך מסתבר למימר דמיציאת מצרים מנינן. והשתא אתי שפיר הא דקאמר רבינא בסמוך מתני' נמי דיקא וכו' דלכאורה קשה מאי איצטריך לאתויי מתני' ואוקימתא דרב חסדא ולא דייק בפשיטות כדמסיק דכיון דאנן מתשרי מנינן ש"ט דשלטון יונים מנינן דאין לך מלכות מתחלת ש"פ שנים קודם החורבן אלא שלטון יון ואי ס"ד מיציאת מצרים מנינן מניסן בעינן למימני אלא משום דאכתי הוה קשיא דלמא לשום איזה מלך ממלכי ישראל שמלך קודם החורבן ש"פ שנה מנינן כיון דלאו סברא הוא שימנו ישראל למלכי עכו"ם לכך מייתי מתני' ואוקימתא דרב חסדא דלמלכי ישראל מניסן מנינן וכיון דאנן השתא מתשרי מנינן ש"מ דלאו למלכי ישראל מנינן ומ"מ אכתי איכא למימר דליציאת מצרים מנינן דאע"ג דאשכחן מתני' דזימנין ישראל מונין למלכי העכו"ם מ"מ היכא דמספקא לן מסתבר טפי למיתלי המנין בישראל דהיינו ליציאת. מצרים ממאי דנתלה בעכו"ם ועוד כיון דאשכחן בכמה דוכתי שמנה הכתוב ליציאת מצרים לכך איצטריך נמי למימר ואי ס"ד ליציאת מצרים מנינן מניסן בעינן לסימני וכו':

והתניא יום גינוסיא ויום הלידה והא דלא פריך לה ממתני' כבר תירצו התוספות והרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות עובדי כוכבים כתב יום שמתכנסין בו עובדי כוכבים להעמיד להן מלך ומקריבין ומקלסין לעובדי כוכבים קרי הוא כשאר חגיהם אבל עובדי כוכבים שעושה חג לעצמו ומודה לכוכב שלו ומקלסו ביום שנולד בו ויום תגלחת זקנו או בלוריתו ויום שעלה בו מן הים ושיצא מבית האסורין וכו' אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד וכן יום שימות להן בו מת ויעשוהו חג אותן העושים אסורין בו ביום משמע מדבריו שהוא מפרש מתני' דה"ק ואלו אידיהן של עובדי כוכבים שאסורין לפניהם ג' ימים קלנדא וסטרניא ויום גנוסיא של שלטון והדר קתני אותן אידיהן ש ין אסורין אלא אותו היום בלבד וקחשיב יום הלידה ויום המיתה פי' של כל אדם ויום תגלחת זקנו וכו' ולא גרסי' אבל יום תגלחת וגם הרי"ף והרא"ש ז"ל לא גרסי אבל. ולפי זה אתי שפיר דלא מצי פריך ממתני' דיום גנוסיא אלידת שלטון קאי דאסור שלשה ימים לפניהם ויום הלידה אכל אדם קאי ואינו אסור אלא אותו היום אבל קשה לפירושו דא"כ אמאי לא קא חשיב מתני' נמי יום לידת השלטון ויום לידת בנו דאסורין שלשה ימים לפניהן כי היכי דחשיב להו ברייתא דע"כ הא דקתני ברייתא יום הלידה שלו ויום הלידה של בנו היינו דאסורין שלשה ימים לפניהם קאמר מדקתני להו גבי יום גנוסיא שלו ויום גנוסיא של בנו שהרי לקמן פריך ש"ס ותנא דידן מ"ט לא קחשיב לה להאי

כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר מדברי הזוהר משמע דעוף השמים ובעל כנפים הן הן שדים ומלאכי חבלה שומעין את הדבור אפילו בלחש ומוליכין ומגלין אותו לאחרים וכן משמע קצת מדברי הרמב"ן ז"ל בפ' אחרי מות

כל יומא הוה מייתי תרי עבדי וא"ת תרתי למה ליה בחדא הוה סגי וליכא למימר דשני נעריו אתו בעינן דומיא דאברהם דהא בחזירתו לביתו הוה סגי ליה בחדא ועוד אמאי הוה קטיל חדא אבבא דבי רבי ולא קטיל תרוייהו אבבא דביתיה ואי חושש היה שמא יעמדו כנגדו א"כ אבבא דבי רבי נמי אמאי לא הוה חייש להכי ונראה דבכל זימנא הוה שלח ליה אנטונינוס לרבי חד מנייהו תחילה דרך המערה להודיעו שהוא בא אליו כדי שיוציא כל איש מעליו וישב לבדו והשליח ישב שם לפני רבי עד שחזר והלך עם אנטונינוס לביתו ואידך הלך עם אנטונינוס לבדו וכי מטא אבבא דבי רבי קטליה ונראה דהשליח לא הוה ידע מאומה דקטליה וכשחזר שמא לא ראה אותו מת ואפי' ראהו הוה סבר דמזיקין קטלוהו. ואי קשיא אכתי בחדא הוה סגי ליה שישלחנו לפני רבי להודיעו וימתין ין עליו אנטונינוס בביתו עד שילך ויחזור אליו ויוליכנו עמו יש לומר דלאו אורח ארעא שישב השלטון לבדו בלא שום אדם זמן ארוך כל כך עד שילך ויחזור השליח אליו דשלטון צריך שימור ולפני בני ביתו לא הוה מצי למימר ליה שלא ירגישו בו:

מאכיל ליה ומשקי ליה נראה דהיינו הא דכתיב ורב יעבוד צעיר פשטא דקרא משמע דבמלך איירי מדכתיב ברישא ולאום מלאום יאמץ ועליה קאי ורב יעבוד צעיר ולא שכחן בשום מקום שנתקיימה נבואה זו שהיה מלך עשו עבד ליעקב אם לא בהך עובדא וכן משמע דהא רישא דקרא דשני גוים בבטנך נמי נדרש על רבי ואנטונינוס כדאמר בסמוך. ונראה דמהאי טעמא קבל מיניה רב שישמשנו ולא חש לזלזולא דשלטון:

מאכיל ליה ומשקי ליה עשה כן כדי שיזכה ע"י זה לעלמא דאתי לישב נמי במחיצתו של רבי ולשמש לפניו כדאיתא בפרק הנושא דקאמר רב יוסף חפני ושמעון אפרתי המה שמשוני בחיי והפה ישמשוני במותי. והיינו דכי א"ל ר' שלא יזלזל עצמו כולי האי השיב לו מי ישימני מצע תחתיך לעוה"ב דכל עצמו נתכווין שיזכה ע"י תשמיש זה לשמשנו ג"כ לעלמא דאתי ולהיות במחיצתו אפי' אם לא יהיה שמה רק מצע תחתיו ולכך לא היה חושש בזלזולו. ועוד נראה דהוה ידע אנטונינוס דסעודת לויתן לא יזכו בה אלא ת"ח כדאיתא בפ' הספינה וכן יין המשומר לא יהנו ממנו אלא ת"ח כדאיתא בפ' חלק והסוחרים המסייעין בעה"ז לת"ח לא יאכלו אלא משיורי לויתן מה שישתיירו ת"ח כדפי' שם והיינו דא"ל אנטונינוס לרבי את מאכילני מן לויתן מדנקט את משמע כדפי' שאמר ליה מי תאכילני את מן המותר שלך בשכר מה שאני מסייעך ולהכי זלזל בעצמו שהיה מאכיל ליה ומשקי ליה כדי שיזכה בזה לשמש לפניו בסעודת לויתן ויאכילנו וישקנו מן המותר שלו:

כל נשיאיה ולא כל שריה קצת תימה מנא ליה למידק הכי והא איצטריך קרא לגופיה לאשמעינן דכל נשיאיה שמה וי"ל דלגופא לא איצטריך דהוה מצי למיכתב שמה ארם ותו לא דומיא דשם אשור וכל קהלה שם עילם וכל המונה שם משך תובל וכל המונה דכתיבי התם ולא נקט בהו קרא מלכיהם ונשיאיהם מדנקט להו הכא ש"מ לדרשא אתיא מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה מיהו קשה לכתוב קרא שמה ארם מלכיה ושריה ולא לכתוב כל נשיאיה ושמא משום דנשיאים חשיבי טפי ודומיא דמלכים נינהו נקט להו בהדי מלכים וי ליה לאילפא דאזל' בלא מכסא דכי היכי דאילפא דאזלא בלא מכסא כל הסחורה שבה נתפסת בשביל העברת המכס כך הוא בדינה של גיהנם כל גופו של אדם נתפס בה בשביל ערלתו שבו דכל מי שהוא נימול אברהם מצילו מן הגיהנם וגם בג"ע אין מניחין מי שלא נימול לכך המשילו דבר זה להעברת המכס:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה