תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור
דף ט
שני אלפים ימות הבן דוד והא דאיתא באגדת חלק דא"ל אליהו לרב יהודה דאין העולם פחות משמנים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא דהיינו לאחר ארבעת אלפים ומאתים י"ל דאליהו לאו היינו תנא דבי אליהו וכן משמע בסוף פרק כיצד הרגל דאיתא התם מנה"מ אמר חזקיה שו תנא דבי חזקיה אמר קרא וכו' ובפ"ק דשבועות נמי איתא תנא דבי ר' ישמעאל במים במים ב"פ אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט וכתבו התו' שם תימה דר' ישמעאל תני בי"ג מדות התורה נדרשת והא איכא טפי הך דשני כללות הסמוכות כו' וצ"ל נמי דתנא דבי ר' ישמעאל לאו היינו ר' ישמעאל וקצת קשה אהא דאיתא בפ"ק דשבת תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וכו' ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו וכו' פעם אחת נתארחתי אצלה אמרתי לה בתי בימי נדותיך וכו' מדנקט פ"א נתארחתי וכו' משמע קצת דתנא דבי אליהו היינו אליהו:
שני אלפים ימות הבן דוד וא"ת א"כ מאי קאמר באגדת חלק מפני מה מים דלמרבה המשרה סתומה בקש הקב"ה לעשות חזקיה בן דוד וסנחריב גוג ומגוג והלא חזקיה בזמן בית ראשון הוה וזמן ביאת הבן דוד לא הוי עד קע"ב שנים לאחר חורבן בית שני דהיינו ד' אלפים מבריאת העולם וי"ל דזכות חזקיה וזכות דורו היה כל כך גדול עד שרצה הקב"ה לעשותו בן דוד לפני זמנו כדאיתא התם שנועץ חזקיה חרב בבית המדרש וכו' בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ וכו' דלא נקבע זמן אלפים שנה אלא לדור בינוני:
אי נימא ממתן תורה עד השתא כו' והא דלא פריך הכי מרישא דקתני שני אלפים תוהו והא תרי אלפי ופרטא דהאי אלפא היא משום דאיכא למימר דלא חשיב אלא כללי דהיינו האלפים ולא חש למיתני פרטי דהיינו ארבע מאות ומ"ח:
ואי טעי ספרא נשייליה לתנא כמה קתני ולעיל נקט נשייליה לתנא כמה חשיב משום דתנא דלעיל חשבון שני שטר חוב וחשבון סדר חכמים וחייהם כולן מזמן החורבן קא חשיב להו אבל האי תנא לא חשיב מידי אלא בשעה ששונה הך ברייתא ונקט בעונותינו שרבו יצאו מהן כך וכך כל אחד נקט ליה לפי זמנו שהוא עומד בו ולהכי נקט תנא בברייתא סתמא יצאו מהן מה שיצאו מהן ולא נקט בהדיא כמה שנים הוו שיצאו מהן בזמנו משמע דכל חד לפי זמנו נקיט ליה
וסימנך כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ לפי' רש"י ז"ל קשה אמאי נקט האי קרא' ולא מייתי קרא דויהי מקץ שנתים ימים דכתיב ברישא אי נמי קרא דשנתים ימים אחר המבול לכן צ"ל כגירסת רבינו חננאל ז"ל שכתבו התו' וא"ת דלעיל יהיב סימנא ספרא בצירא תנא תוספת שלא יטעה התנא ויפחות מהן ולא יטעה הסופר ויוסיף עליהן והכא דליכא סימנא איכא למיטעי שמא ישכח ויפחות ממנינא חמש שנים ויוסיף עליהן שתי שנים וי"ל דהך קרא ויופיה סימנא הוא דכי זה שנתים הרעב פי' עברו משני הרעב משמע שיעבור מהן שנתים ועוד חמש שנים משמע שיוסיף עליהן עוד חמש שנים: