אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף ג

דף ב

הא למדת שאפילו עובד כוכבים ומזלות ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול משם דאורחא דקרא הוא בעלמא היכא דבעי לרבויי עובדי כוכבים ומזלות למיכתב ליה רבוי באפיה נפשיה כי ההיא דקתני בפ' ד' מיתות איש איש לרבות את העובדי כוכבים ומזלות ולא אורחיה דקרא למיכלל עובדי כוכבים ומזלות בהדיה ישראל בחד תיבה והכא דכלל הכתוב כהנים לוים וישראלים ועובדי כוכבים ומזלות ואפי' כהן גדול שאין מיוחס כמותו בחד תיבה דכולהו בכלל האדם נינהו לומר לך דכולן שקולין ושוין הן בעסק התורה שאפי' העובדי כוכבים ומזלות שהוא שפל ופסול שקול הוא בזה ככהן גדול שהוא חשוב ומיוחס שבישראל ועוסק בתורה וכי האי גונא דרשינן יקרה ה א מפנינים מכרן גדול הנכנס לפני ולפנים דממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ כלומר דתלמיד חכם אף על גב דממזר ופסול הוא עדיף מעם הארץ אפינו כשהוא כהן גדול המיוחס שבישראל:

מצוה קלה יש ני וסוכה שמה אף על גב דכמה מצות קלות איכא י"ל שה א יתברך רוצה ליתן להן מצוה חת ששקולה ככל המצות לפי שהן רוצים לקבל שכר על כל המצות כישראל שהרי אמרו תנה לנו מראש ונעשנה משמע כל התורה כולה ומצות סיכה שקולה ככל המצות כמו שיסד הפייס ביוצר דסוכות וה"ק מצוה קלה יש לי ששקולה ככל המצות וסוכה שמה כלומר אע"ג דכמה מצות יש לי ששקולות ככל המצות כגון שבת ומילה וציצית א א שהן חפור ת דשבת יש בה חסרין כיס כיון דיושב בטל ממלאכתו וכן ציצית לפי שתכלת דמים יקרים ויש בה טורח גד ל לחזור אחריה ומילה יש בה צער גדול אבל סוכה שקולה וקלה לכו ועשו אותה:

כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים וא"ת ח"כ למה הוא חוזר ויושב על כסא דין תחילה בכל יום הוה ליה לישב מיד על כסא רחמים וי"ל דמי שיכול להתקים בדין כגן צדיקים וחסידים גמורים המה נידונים במדת הדין והייני מה שאמרו הקב"ה מדקדק כם הצדיקים כחוט השערה לפי שהן נידונים על פי שורת הדין ושורת הדין אינו מיותר אפי' כחוט השערה. והיינו נמי הא דאיתא במדרש בראשית ברא אלהים ולא נאמר ברא ה' שבתחילה עלה במחשבה לבראיתו במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים דלכאורה קשה מאי קמ"ל הכתוב דמחי דהוה הוה וצריך לומר כדפי' דמחשבתו ית' קיימת וכשהוא דן את הצדיקים במדת הדין לחוד הוא דן אותן אלא שבתחילה עלה במחשבתו לידון את עולם כולו במדת הדין כיון שראה שאינו מתקיים שתף מדת הרחמים למדת הדין:

עם בריותיו משחק ועל בריותיו אינו משחק וכ' הטעם פשוט דעם בריתיו משחק לפי שהוא שמחה לפניו ית' על שברא בריות טובות בעולמו כמ"ש ישמח ה' במעשיו ועל בריותיו דהיינו על עבירה שעושין בריותיו אינו משחק לפי שהוא צער לפניו יתברך שעל ידי כן חייב כלייה והוא יתברך כביכול מצטער במפלתן של רשעים וכמו שאמרו חז"ל מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים לפני שירה ויאמרו נמי ה דו לה' כי לעולם חסדו מפני מה נא נאמר כי טוב בהודאה זו וכו':

איבעית אימא מעין יממא אף על גב דבליליא בשלישיות כולם ישנים ולאו זמן סעודה היא ולא שייך למימר דיושב וזן באותה שעה יש לומר דיושב וזן דקאמר היינו שהוא מכין מזון לכל בריותיו ואם כן בליליא הוא מכין מזון לסעודת שחרית וביממא הוא מכין מזון לסעודת ערבית וכן משמע דהא ביממא בשלישיות נמי לאו זמן סודה היא שכבר סעדו כל העולם כדאיתא בפרק קמא דשבת שעה ראשונה מאכל לודים וכו' עד שעה ששית מאכל ח"ח ול כא מאן דסעיד בתר הכי וצ"ל שאז הוא מכין לסעודת ערבית ונראה דלכך יסדו בברכ' המון לכל בריותיו וכו':

הקב"ה מושך עליו ח ט של חסד בעה"ב מפר' בהקדמת פרק חלק:

כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים כיון שזרחה עליהם חמה לא קאמר אלא כיון שקדרה דהיינו בשעה שהיא זורחת בכח שנוקבת ומקדרת אז אפי' בשעה שהדגים במום אם אין המים עמוקים הרבה מיד מתים לכך בנ"א כיון שקדרה עליהן חמה שנוקבת וזורחת בכח מיד עתים:

כדרבי חנינא דצמר ר' חנינא וכו'. הא דמייתי מ מלתיה דרבי חנינא ולא מילתי קרא לחודא דכתיב צנים פחים בדרך עקש וגו' י"ל דפשטא דקרא לא בחמה וצנה איירי כדפירש רש"י ז"ל בספר משלי צנים ופחים כמו לצנינים בצדיכם ובאו עליך חוצץ לשון גדודים ולסטים צנים פחים הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו כלומר יסורים מוכנים לו שומר נפשו ירחק מהם שתיישר מעשיו נצל מהם ע"כ לכך מיירי הא דאמר הכל בידי שמים כו' דמשמע דבמאורעו' ותחלואים הבאים על האדם איירי:

שומר נפשו ירחק מהם כתבו התוס' והא דאמרינן בפרק המקבל והסיר ה' ממך כל ח לי זו צנה אלמא בידי שמים הוא י"ל דה"ק שיתן לך מלבושי' וכו' וזה נראה קצת דוחק ועוד דוהסיר ה' ממך משמע שיסיר ממך הצנה לאחר שתבא עליך. לכ"נ דודאי ביאת ח לי הצנה לאו בידי שמים הוא דאפשר לו לאדם להזהר ממנה שלא תבא עליו כגון שילביש עצמו כראוי וישב תמיד בבית כל החורף אלא לפי שאין רוב העולם ורובא דרובא יכולין להזהר בזה לכך הבטיח הכתוב להסירה ממנו דהסרת הצנה שלא תזיקנו ודאי בידי שמים הוא:

רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין ומתעדנין בה לפי שלעתיד לבא יודיע הקדוש ברוך הוא לכל בריותיו שהוא אלהינו אין עוד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד לכך באיזמל שהוא מוחץ בו לרשעים הוא רופא לצדיקים ששניהן יקבלו תשלומי מעשיהן על ידי החמה בחד זימנא לפי שבעולם הזה בזמן שהטובות והרעות באות מן השמים יש מקום לרשעים לתלות ולומר אולי מקרה היא או לפי טבע מנהג העולם הוא או מצד מערכת השמים הוא וכדומה לזה לכך לעתיד לבא כשיקבלו שניהם בבת אחת זה מכה וזה רפואה ועידון מדבר אחד יכירו ידעו הכל שהוא יתברך שמו אחד ואין הדבר תלוי אלא מצד המקבלי' ומעשיהם ונראה דלהכי כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד רמז לאותו היום שכתוב במקרא זה ולהט אותם היום הבא דכיון שזה נלקה בו וזה נרפא בו יכירו וידעו הכל כי אחד הוא ית' כדפי' ונראה דגם במעשה בראשית יש קצת רמז לזה כמה שנאמר ולמשול ביום ובל לה להבדיל בין האור ובין החשך דקרא יתירא הוא דכבר כתיב ברישא וגו' להאיר על הארץ ויהי כן ועוד דברישא כתיב להבדיל בין היום ובין הלילה דקרא להבדיל בין היום ובין הלילה ובסיפא כתיב ולהבדיל בין האור ובין החשך לכך נראה דרמז הוא שימשיל לעולם הבא שהוא דומה ליום ובעה"ז שדומה ללילה ולהבדיל בין הצדיק שנמשל לאור ובין הרשע שנמשל לחשך שיהא זה נידון בו וזה יתעדן בו:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה