אור ברסלב

תורת חיים על עבודה זרה· רבי אברהם חיים שור

דף ב

לפני אידיהן פרק ראשון

לפני אידיהן מאן קא גרים להו תברא עדות שהעידו בעצמן לכאורה תימה אמאי נקט ש"ס עדות שהעידו בעצמן דהא קרא דיתנו עידיהן ויצדקו לאו בעדות עצמן איירי אלא בעדותן של עובדי כוכבים ומזלות כדפירש רש"י ז"ל יבאו עובדי כוכבים ומזלות שעבדום ויעידו עליהן. וי"ל דהשתא דסלקא דעתך דעובדי כוכבים ומזלות כתיב ואתמוה מתמה יתנו עובדי כוכבים ומזלות עידיהם יבאו עובדי כוכבים ומזלות שעבדום ויעידו עליהם ויצדיקום צריך לומר דסיפא דקרא דישמעו ויאמרו אמת הכי קאמר ישמעו עובדי כוכבים ומזלות דברי תוכחתו ית' מ"ש יתנו עידיהן ויצדקו ויודו על דבריו ויעידו בעצמן ויאמרו אמת הדבר כי חטאנו ואין מי שיצדיקנו לכך נקט עדות שהעידו בעצמן דעובדי כוכבים ומזלות לא תעיד כיון דקרא אינו אלא קא מתמה:

שווקים להושיב בהן זונות תימא אמאי לא קאמר לעשות בהן סחורה וכל דבר. והתוספות כתבו דמגנה אותם בדבר גנאי כל מה שיכול וכו' ודוחק הוא דלמה יגנה אותם בשביל מה שמבקשין שכר לא יתן שכר ולא יגנה ועוד דבסמוך גבי גשרים וכרכים נקט ש"ס נמי מילתא אחריתי מכס ואנגריא אע"ג דליכא בהו גנאי. ועוד דגבי כסף וזהב מאי איצטריך למימר שלי הוא ולא קאמר בשביל עצמיכם הרביתם ואינהו גופייהו היאך מצו למימר הרבה כסף וזהב הרבינו בשביל ישראל והלא שקר מוחלט הוא. וכן קשה גבי מלחמות דבסמוך אמאי לא קאמר בשביל עצמיכם עשיתם. ועוד דבסמוך קאמר אינהו סתרי בית המקדש ואנן בנינן משמע דמימר אמרי דמהאי טעמא יועיל להן טענה דגשרים וכרכים ומלחמות וקשה כיון דהוא יתברך משיב להן תשובה ניצחת על כל טענה וטענה מהיכי תיתי דיועילו. לכך נראה דשווקים ומרחצאות וכל הנך דבסמוך תיקוני מדינה נינהו ותחילת עשייתן לצורך כל אדם הוא בין עובדי כוכבים ומזלות בין ישראל אלא דאינהו שקורי קא משקרי ואומרים שלא עשו אותן אלא בשביל ישראל לחוד שיתעסקו בתורה ולכך רוצים ליטול שכר גדול כישראל שכל המסייע את חברו ללמוד תורה חולק עמו בשכרו כדאשכחן ביששכר וזבולן להכי לא מצי למימר תיקנתם שווקים לעשות בהן סחורה וכו' שאלו עשאום לעשות בהן סחורה לא שייך למימר שעשו כן בשביל עצמן דסתם צרכי מדינה לצורך כל אדם הוא נעשה כדפירשתי ולכך איצטריך למימר תיקנתם שווקים להושיב בהן זונות פי' דתחילת עשייתן לא הוה לצורך תיקון המדינה אלא כדי להושיב בהן זונות דאורחא דמלתא להיות זונות ורווקים מצויין בשווקים ונתכוונתם לעשות שוק של זונות. מרחצאות לעדן בהן עצמיכם לפי שבשעה שנכנסין לפניו ית' אין נכנסין אלא עיקרי האומה אשר עליהן מוטל תיקון צרכי המדינה ושריה וחכמיה כדאמר לעיל כל אומה וסופריה ולהכי נקט מרחצאות לעדן בהם ולא קאמר לרחוץ בהם שאלו עשאום לרחוץ לא הוה שייך למימר שעשו כן בשביל עצמן דסתם צרכי מדינה לצורך כל אדם נעשה כדפי' ולכך קאמר מרחצאות לעדן בהם דתחילת עשייתן לא הוה לצורך תיקון המדינה אלא בשביל עצמיכם לעדן בהן. כסף וזהב שלי הוא דמה שאמרו הרבה כסף וזהב הרבינו וכו' היינו אותו כסף וזהב שדרך המלכים ושרים להרבות בבית גנזיהם ואוצרותיהם לשכור מהן חיילות לצורך שמירת המדינה כידוע ולהכי לא שייך למימר שלא הרבו אותן אלא לצורך עצמן דכל צרכי מדינה עושין בשביל כל אדם ולכך איצטריך למימר כסף וזהב שלי הוא וכן יש לפרש גבי גשרים שאלו עשאום לעבור עליהן הוי צורך תיקון מדינה שעושין בשביל כל אדם ולכך איצטריך למימר ליטול מכס מהן ולא לצורך תיקון מדינה וכן כרכים שכבשו ולא לצורך תיקון המדינה שתהא ארץ רחב ידים לדור בה יושביה בריוח אלא לצורך אנגריא. ולפי שאותן המלחמות המלכיות על פני השדה ודאי צרכי תיקון המדינה נינהו שלא יבא האויב לכבוש את המדינה וצורך כל אדם הוא לכך איצטריך למיטר מלחמות אני עשיתי וכו' והשתא אתי שפיר הא דקאמר אינהו סתרו ב"ה ואנן בנינן דמימר אמרי דמהאי טעמא יקבל מהן הוא יתברך טענת גשרים וכרכים ומרחצאות שיהפך בזכותן בשביל כך לומר שלצורך תיקון המדינה עשאום בין לצורכם בין לצורך ישראל ונהי שלא יקבלו שכר כל כך כישראל מכל מקום יקבלו שכר קצת כיון דבשביל ישראל נמי נפשו ונראה דהיינו דנקט ש"ס וכי מאחר דחזיא וכו' דלא מיהניא ולא מידי פירוש כיון שאינו מהפך בזכותן כלל ולא יקבלו שכר מידי אפילו מקצת שכר מ"ט עיילי

כלום יש בכם מגיד זאת נראה דבכם לאו דוקא נקט שלא ידבר הוא יתברך עם עובדי כוכבים ומזלות עצמן שאין ראויין לכך אלא עם שריהן שלמעלה ידבר וכן משמע דבקרא לא כתיב בכם אלא מי בהם יגיד זאת:

ותני רב יוסף אלו עובדי כוכבים שאוכלין ושותין כדוב וכו' מייתי ראיה דכיון דדמיין לדוב חשיבא היא דמלכותא תקיפא היא כדוב זה שהוא תקיף ועז ואוכל ושותה הרבה ומסורבל ומגדל שער הרבה דומיא דמלכות ארם דחשיבא כיון דתקיפא מדכתיב גביה ותיכול כל ארעא ותדושינה. ונראה כיון דעובדי כוכבים קרויין דוב לכך גם שריהן של מעלה נקרא דוב כדאיתא במסכת יומא בההיא שעתא עייל לדוביאל שרא דעובדי כוכבים ומזלות ואל הוא כללי כמו גבריאל רפאל אוריאל שכל שר של מעלה נקרא על שם אומתו או איפכא האומה נקראת על שם הפר שלה כדאיתא במדרש רבה פרשת בשלח והנה מצרים נוסע אחריהם שרן של מצרים היה שמו מצרים ובפרק שור שנגח ד' וה' מפו' באריכו':

ואנן בנינן כתבו התוס' הא דלא קאמרו שבנו בית המקדש כששאל מהן במה עסקתם דלפי זה לא עשו אלא אותו הדור וכו' ודבריהם דחוקים חדא דבסמוך משמע שכל הדורות הולכין אחר דור הראשון מדפריך בסמוך ומי מצי למימר הכי והכתיב ויאמר ה' מסיני בא וכו' מלמד שהחזירה על כל אומה ול' ומאי קושיא תינח אותו הדור שהיה בזמן מתן תורה שאר הדורות מאי איכא למימר לימרו כלום נתת לנו כו' משמע דהכל הולד אחר הדור הראשון ועוד דא"כ אמאי יצאו כולם בפחי נפש דורו דכורש מיהו ליזכו כיון דבנו בית המקדש ועוד דכיון דלא מהניא להו לאחרונים בנין בית המקדש שבנו הראשונים לענין קיבול שכר אם כן לענין קבלת טענת גשרים וכרכים ומלחמות נמי לא מהניא להו דמאי שנא. לכך נראה דמעיקרא כששאל מהן במה עסקתם מלתא דפשיטא הוא דלא בעו למימר שבנו ב"ה דא"כ לא יקבלו אלא שכר מצוה אחת ואינהו בעי לקבילי שכר כל תרי"ג מצות מישראל כיון שהיו מסייעין אותן לקיימן כדפירשתי ובתר הכי נמי לא הומ"ל תנה לנו מיהא שכר בנין ב"ה דכיון דליכא אלא חדא מצוה פשוט הוא שכבר אכלוה משנים קדמוניות כמו שאמר הכתוב ומשל' לשונאיו אל פניו להאבידו והא דקאמר ואנן בנינן אין כוונתן לקבל שכר בשביל כן דודאי כבר אכלוהו אלא דמימר אמרי דשאני ארם דכיון דסתרי ב"ה וחטאו לכך אין ראוי להפך בזכותן אבל אנו דלא סתרינן ליה יהפוך בזכותן והא דנקט ואנן בנינן קושטא דמלתא נקט ולא לקבל שכר עליה דומיא דבתר הכי דקאמר סברי הנך אישתעבדו בהו בישראל ואנן לא שעבדנו בישראל וע"כ צ"ל דה"ק הנך כיון דחטאו דאישתעבדו בהו בישראל לכך אין ראוי להפך בזכותן אנן דלא חטאינן יהפוך בזכותן:

מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה אע"ג דקרא לא נקט אלא עשו וישמעאל כמו שכתוב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן והתם נמי כתיב אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן יש לומר דשאר כל העובדי כוכבים ומזלות נפקא ליה מסיפא דקרא דכתיב ואתא מרבבות קדש כמו שכתב בספר הזוהר והא דנקט קרא הנך תרתי בהדיא טפי משאר כל העובדי כוכבים ומזלות יש לומר משום דהנך תרתי חשיבי מכל העובדי כוכבים ומזלות אי נמי משום דמהנך תרתי קבלו ישראל נהורין מדכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן אבל משאר עובדי כוכבים ומזלות לא קבלו נהורין אלא מתנן כדמשמע בזוהר פרשת בלק דאיתא התם וזרח משעיר אזל וזמן להו לבני עשו ולא קבלוה אזל לבני ישמעאל ולא קבלוה אהדר להון לישראל השתא אית לשאל הקב"ה כד אתא לשעיר למאן נביאה דלהון אתגלי וכו' כד אתא רבי שמעון פתח ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ממאי דאמרו בני שעיר דלא בעו לקבלא מהאי אנהר להון לישראל אוף הכי הופיע מהר פארן אנהר להון לישראל ממאי דאמרו בני ישמעאל כו'. ומה דשאלת ע"י מאן איתגלי להו ת"ח רזא עלאה איהו אורייתא נפקא מרזא עלאה קדישא דמלכא כד מטי לגבי דרועא שמאלא חמי הקדוש ב"ה בההוא דרועא דמא בישא דהוה מתרבי תמן אמר איצטריך לי לברר' וללבנ' דרועא דא ואם לא ימאיך ההוא דמא בישא יענים לכלא. מה עביד קרא לסמאל א"ל תיבעי אורייתא דילי אמר מה כתיב בה דליג ליה א"ל לא תרצח אמר ח"ו לא בעינא אורייתא דא אתיב ומתחנן קמיה אמר מריה דעלמא אי את יהבת לי כל שולטנא דילי איתעברי דהא שולטני דילי על קטולא וכו' אבל אי ניחא קמך הא עמא בנוי דיעקב לון איתחזי ואיהו חשיב דהא דלטורא אמר עלייהו אמר סמאל ודאי אי יקבלון בנוי דיעקב דא יתעברון מעלמא כו'. אתיב ליה הקב"ה ואמר לא יכילנא דאנת בוכרא וכו' א"ל הואיל וכך הב לי עיטא איך איעבד דיקבלון לה בנוי דיעקב דאת אמר אמר ליה מריה דעלמא איצטריך לשחדא לון טול נהורא מנהירו דחילא שמיא והב עלייהו ובדא יקבלון והא דילי והא בקדמיתא אפשים מיניה נהירו דחפיא עליה ויהב ליה למיהב להון לישראל ודא הוא וזרח משעיר למו. כיון דביער דא ואעבר דמא בישא מדרוע שמאלא אהדר לדרוע' ימינא חטא ביה אוף הכי אמר ה"נ איצטריך לנקיא מדמא בישא דרועא דא קרא לרהב א"ל תיבעי את אורייתא דילי א"ל מה כת ב בה דליג ליה ואמר לא תנאף אמר אי ירותא דא יחסין לי הקב"ה ירותא בישא דאתעבר כל שולטנא דלי וכו' שארי לאתהננא אמר מרי דעלמא תרין בנין נפקין מאברהם הא בנוי דיצחק הב לון ולון איתחזו א"ל לא יכילנא דאנת בוכרא שארי לאתחננא ואמר מרי דעלמא בוכרא דילי יהא דיליה והאי נהורא דאנא יריתנא על דא טול והב להון וכך עבד דכתיב הופיע מהר פארן וכו' כיון דנטל מתנן אלין לישראל מאינון רברבין שלטנין אתא וקרא להו רבבות קדש דממנן על שאר עמין ואתיב ליה אוף הכי ומכולהו קביל ונטיל מתנן למיהב לון לישראל. ע"כ. משמע דהנך תרתי סמאל ורהב הן הן רברבין ושלטנין טפי מכולהו דא משמאלא ודא מימינא ואינהו הוא דאפשיטו נהורא דלהון למיהב לון לישראל טפי מכולהו ואע"ג דקאמר ומכולה קביל ונטיל מתנן מ"מ מדלא נקט קרא קבלת אור אלא משעיר ופארן צ"ל דמתנן דשאר ממנן לא הפשטות אור הוה אלא כי הנך מתנות דפרק ר"ע דאיתא התם מיד כל או"א ממלאכי השרת נעשה לו אוהב למשה ומסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ופירש"י ז"ל מסר לו דבר למדו דבר ואף מלאך המות מטר לו שנאמר ויתן את הקטרת וכו' אבל סמאל ורהב פשטו אורן למיהב לון לישראל לכך נקט להו בהדיא. ומשום הכי לא נקט קרא דחבקוק נמי אלא הנך תרתי לחודייהו. ונראה דלהכי אתא הקב"ה לשעיר ברישא ובתר הכי לישמעאל אע"ג דישמעאל בן אברהם הוא גדול מעשו בן יצחק לפי שלא היתה כוונתו ית' אלא להשקיט מישראל את המקטריגים והמערטרים וידוע כי מצד שמאל הוא עיקר הקטרוג כמ"ש מצפון תפתח הרעה וסמאל הוא עיקר המקטרג הוא השטן הוא היצר הרע הוא מלאך המות אבל מצד ימין אין הקטרוג גדול כל כך ורצה הקב"ה ללבן שורש המקטרג תחילה וממילא יתבטל קטרוג הימיני ונראה דישראל דעו ההוא רזא דפתח הקב"ה לבני עשו ולבני ישמעאל תחילה שיקבלו התורה ולא רצו ולכך כשבא ופתח להם הקדימו לפניו נעשה לנשמע רמזו בזה רמז אמרו לו הרי אנחנו עומדין תחת עשו וישמעאל לקבל על תורה שהטלת עליה' וזהו נעשה ונשמע נעשה רמז לעשו שנקרא כן על שם שנעשה ונגמר כבן שנים הרבה וישמע רמז לישמעאל שנקרא כן על כי נשמע קולה של הגר שנאמר כי שמע ה' אל עניך ולכך הקדימו נעשה לנשמע כשם שהוא ית' הקדים עשו לישמעאל בפתיחתו. ונראה דהא דאיתא בפרק רבי עקיבא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ירדו מאה ועשרים רבוא מלאכי חבלה וכרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב א"ר יוחנן וכולן זכה משה ונטלן וכתבו התוספות דאותן שני כתרים של הוד היו ולהכי קרן אור פניו. לכאורה קשה למה זה כשטענו הכתרים באו ששים רבוא וכשפרקו באו כפלים והתוס' כתבו משום דמידה טובה מרובה וכ'. ולפי מדרש הזוהר נראה דאותן שני כתרי' הוד ואור שזכו בהן ישראל מתחילה הן הן אותן שני מאורות שקבל הקב"ה משמאל ורהב שכתב שם ת"ח עדים דבני ישראל אילין נבזבזין הוו שנטלו ובגין כ לא הוי שליט עלייהו מותא ולא סטרא אחרא כיון דחטאו מאי כתיב ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר תורב אינן מתנות באדם וכו' ע"כ ובפרק ר"ע נפקא ליה מהאי קרא דויתנצלו שנתפרקו מאותן ב' כתרים משמע דחד מלתא נינהו והשתא ניחא דבשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע חילק הוא יתברך אורו של סמאל לס' רבוא חלקי' וכן אורו של רהב ושלח ס' רבוא מלאכי השרת ומסר ביד כל אחד שני חלקם אחד משל סמאל ואחד משל רהב לקשר אותן לכל אחד מישראל שני כתרים אבל בשעה שחטאו לא עשה הקב"ה כלום אלא סמאל ורהב גופייהו כל אחד בא לפרק מהן את שלו לכך נשתלחו מהן מאה ועשרים רבוא מלאכי חבלה ששים רבוא מסמאל וס' רבוא מרהב לכל אחד מישראל שני מחבלים לפי שכל אחד פירק את שלו. ואיתא בכמה דוכתיה דסמא ורהב שרי מלאכי חבלה נינהו. ונר' דהיינו הא דכתיב אני אמרתי אלהי' אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון כי בשעה שהקדימו נעשה לנשמע ונקשר עליהן אורן של מלאכי מעלה היו ישראל כדמות המלאכים הנקראים אלהים ובני עליון ולא הוה שליט עלייהו מותא וסטרא אחרא כמו שכתב הזוהר ואחר שחטאו ונתפרקו מהן חזרו להיות כשאר כל אדם ושליט עלייהו מותא כמ"ש אכן כאדם תמותון. ועוד נראה לפי שאדם הראשון נמי קודם שחטא היה גפו מאיר ולא הוה שליט עלייהו מותא וכיון שחטא ניטל ממנו אורו ונקנסה עליו מיתה לכך נקט קרא אכן כאדם תמותון רמז לאדם הראשון:

תוכן העניינים

תורת חיים על עבודה זרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה