אור ברסלב

תורת חיים על סנהדרין· רבי אברהם חיים שור

דף קח

דף קז

על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול בב"ר פ' כ"ו מפרש רישא דקרא בנח ודורותיו דאיתא התם אשרי האיש זה נח ונראה דלכך כתיב האיש דה"א רמז לנח איש צדיק אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וגו' רבי נחמיה אומר בדור המבול ובדור הפלגה כי אם בתורת ה' חפצו וכו' ולכך מפרש ר' נחמיה סיפא דקרא נמי בדור המבול מיהו קשה דקאמר וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום מה ענין אנשי סדום לאנשי דור המבול דאסמכינהו קרא להדדי. ונראה משום דתרוייהו דמיין להדדי בכמה מילי דכשם שדור המבול לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להן הקב"ה כדאמר בש"ס בסמוך כך אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להן הקב"ה כדתני לקמן וכשם שדור המבול קלקלו ברבה שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם כדאמר בש"ס כך אנשי סדום קלקלו ברבה שנאמר ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וכי היכי דדור המבול היו גוזלין זה את זה פחות פחות משוה פרוטה בכדי שלא יכול להוציאו ממנו בדין כדאיתא בב"ר א"ר חנינא כך היו אנשי דור המבול עושין היה אחד מהן מוציא קופתו מלאה תורמוסי' היה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין א"ל הקב"ה כו' כך עשו נמי אנשי סדום כדאיתא לקמן דהוה שדי תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקול חדא א"ל אנא חדא שקלי ולפי שעובד כוכבים נהרג אפי' על פחות משוה פרוטה כדאיתא בפרק ארבע מיתות והמוכר לא הוה אפשר ליה לתבוע את כל החוטפי' וגם הדיינין לא היו נזקקין לדון על כך נמצא שהיה חסר מכאן ומכאן לכך נענשו וכשם שדור המבול חטאו בעריות וגזל כך אנשי סדום כדאמר לקמן אנשי סדום רעים וחטאים רעים בגופם דהיינו עריות וחטאים בממונם דהיינו גזל ועונשם נמי שוה היה כדאיתא במדרש רבה פ' וירא שמענו בדור המבול שנידונו במים והסדומים שנידונו באש מנין ליתן האמור של זה בזה ת"ל רבה רבה לג"ש ובסדום כתיב גפרית ואש וכך בדור המבול דכתיב עצי גופר על שם גפרית שנמחו בו ובשניהם נענשו כולן אפי' יונקי שדים ולכך פירש"י ז"ל בפ' וירא גבי סדום דלא בקש אברהם על פחות מעשרה אמר דור המבול שמנה היו נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם וכך איתא במדרש רבה משום דדמיין להדדי כדפי' ולהכי אסמכינהו קרא:

מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו וכו' לפי שכל חטא ועון שהאדם עושה נברא מן החטא מלאך מחבל עומד ומקטרג לפניו ית' ונוטל רשות ורודף אחריו להמיתו והכי איתא בספר הזוהר פרשת קדושים אל תפן אל קשי העם הזה אל רשעו ואל חטאתו מהו אל תפן והכתיב כי עיניו על דרכי איש וכו' אלא הכי תנינן בר נש דעביד מצוה ההיא מצוה סלקא לעילא וקיימא קמיה הקב"ה וכו' עבר על פתגמא אורייתא ההיא עבירה סלקא קמיה ואמרה אנא מפלניא דעביד לי וקב"ה מני לה וקיימא תמן לאשגחא ביה לשצאה ליה הה"ד וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו מהו וירא ההוא דקיימא קמיה תב בתשובה מה כתיב גם ה' העביר חטאתך דעביר ההוא חובה מקמיה בגין דלא יסתכל ביה ועל דא אל תפן אל קשי העם וגו' והיינו דקאמר הכא שזקף עצמו כמקל כלומר בקומה זקופה וגבוה הרבה לאשגחא ביה הקב"ה טובא ולשצאה להו ולכך כתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם כלומר גדלה ועמדה בזקיפה. ונראה דנקט מקל כדי ללקות אותן בו כדאיתא במדרש רבה פרשת בחקותי הככר והמקל ניתנו מכורכין ק השמים א"ל אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו כי העבירה עצמה נפרעת מן האדם וכן המצוה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה:

יש לנו דבר ועקב שמו כו' מין ספוג הוא ושואב את המים ואנו מניחין אותר על ראשינו לבלוע המים ערוך:

אלו שבעת ימי אבלות של מתושלח וכו' קצת תימה אמאי דריש ש"ס הך קרא דויהי לשבעת הימים ולא מייתי קרא דכי לימים עוד שבעה דכתיב ברישא ועוד דהך דרשא דקבע להן הקב"ה זמן גדול ואח"כ זמן קטן מרישא דקרא יליף כדפי' רש"י ז"ל בפ' נח כי לימים עוד מהו עוד זמן אחר זמן זה נוסף על ק"ך שנה וי"ל דהא דקאמר ששינה עליהם סדרי בראשית כו' וכן הא דקאמר שהטעימן מעין העה"ב וכו' לא מצי דריש אלא מהך קרא דלשבעת הימים דשבעת ימי בראשית שבעת הימים קרי להו כדכתיב כאור שבעת הימים ולכך דריש כולהו אהך קרא מיהו בב"ר איתא נמי ויהי לשבעת הימים מלמד שתלה להם ימי אבלו של מתושלח וכו' ד"א שבעת ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שיבא המבול ולא דריש האי וקשה אמאי לא דריש להו ארישא דקרא דכי לימים עוד שבעה:

לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא לפי זה אתי שפיר הא דאיתא במדרש אגדה הביאו רש"י ז"ל בפ' נח גבי וישאר אך נח שהיה גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו ועליו נאמר הן צדיק בארץ ישולם לכאורה קשה מנא ליה דארי הוה ולא דוב או זאב ועוד מנא ליה דאיחר דלמא לא הוה יהיב ליה כלל ועוד אמאי איחר לו והא אסור לו לאדם לאכול עד שיאכיל לבהמתו תחילה. ונראה דכיון דאריה אישתא זנתיה ולא ידעינן שיעורא דהזנה כמה הוי ונהי דלא הוה בציר משיתא וטפי מתריסר מ"מ משיתא ועד תריסר לא ידעינן אם כן איכא למימר דנח נמי ספוקי הוה א ליה שיעורא דהזנה כמה הוא וכאשר בא אליו בשביעי להאכילו לא רצה לאכול דעדיין הוה אישתא זנתיה ולא חזר אליו נח להאכילו עד חשיעי או עשירי כי הוה סבר שיזון אותו כל כך ולא הוה הכי דלא זנתיה אישתא כי אם עד שמיני לכך כשחזר אליו בתשיעי להאכילו הכישו על שאיחר מזונו ולא יהיב ליה בשמיני ולפי זה הא דקאמר לא פחות משיתא וכו' אארי קאי:

א"ל יהא רעוא דלא תמות אע"ג דבלאו הכי אינו מת לעולם כיון שלא רצה לאכול מעץ הדעת כשאר עופות כדאיתא בב"ר מ"מ לסוף אלף שנה אש יצאה ממנו וש רפתו ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי כדאיהא התם ובירך את זה שיחיה ולא ימות כלל אי נמי אלו לא ברכו נח לא היה מה כשאר כל בעלי חיים שכבר גזר הקב"ה למחות את דור המבול מאדם עד בהמה ועד עוף השמים כיון שהכל נברא בשביל האדם ואפי' על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' כדאמר לעיל וכל בעלי חיים אשר באו אל אק בזכותו נשארו לחיות זרע על פני הארץ ומהאי טעמא הותר לו לשחוט ולאכול מהן כיון שנתקיימו בעבורו כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' בראשית ולכך הוצרך לברכו שלא ימות:

כל דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה משום דכל מה דעביד רחמנא לטב הוא דעביד כמו שאמר הכתוב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה סוב מאוד ואיתא במדרש רבה דאפילו מדת הפורעניות טובה היא:

תוכן העניינים

תורת חיים על סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה